כלי יקר על דברים· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לג · פסוק כג
וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן. יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ בְּבִרְכַת ״אַיָּלָה שְׁלוּחָה הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר״, שֶׁפֵּרוֹתָיו מְמַהֲרִים לְהִתְבַּשֵּׁל, וְעַל כֵּן מְבִיאִים מֵאַרְצוֹ בִּכּוּרִים תְּחִלָּה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר״, כִּי בַּהֲבָאַת בִּכּוּרִים מְשַׁבְּחִים וּמוֹדִים לַה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן, עַל יְדֵי שֶׁהוּא ״שְׂבַע רָצוֹן״, כִּי הִשְׂבִּיעוֹ ה׳ כָּל רְצוֹנוֹ, עַל כֵּן הוּא ״מָלֵא בִּרְכַת ה׳״, כִּי הוּא יְבָרֵךְ אֶת ה׳ תְּחִלָּה עַל יְדֵי הֲבָאַת בִּכּוּרִים. כִּי בִּמְקוֹם שֶׁאָמַר יַעֲקֹב: ״הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר״, אָמַר כָּאן: ״וּמָלֵא בִּרְכַת ה׳״. ״יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה״, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּיָם כִּנֶּרֶת וּבַדָּרוֹם.