כלי יקר על דברים· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לא · פסוק טז
הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם הָעָם וְגוֹ׳. רז״ל (סנהדרין צ:) לָמְדוּ מִכָּאן סֶמֶךְ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם״. וְלִמּוּד זֶה תָּמוּהַ מְאֹד, כִּי מִי לֹא יֵדַע בְּכָל אֵלֶּה שֶׁמַּאֲמַר ״וְקָם״ סָמוּךְ אֶל ״הָעָם וְזָנָה״. וְנִרְאֶה לִי שֶׁדָּרְשׁוּ מִן יִתּוּר מִלַּת ״וְקָם״, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְזָנָה הָעָם״, מַהוּ ״וְקָם״? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלְּשׁוֹן ״וְקָם״ הוּא מִלְּשׁוֹן ״כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ״ (דברים כג כו), וּכְשֵׁם שֶׁכָּל תַּלְמִיד הָאוֹמֵר הֲלָכָה בְּשֵׁם רַבּוֹ שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר (עיין יבמות צז.), כָּךְ בִּזְמַן שֶׁהַתַּלְמִיד מַקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ בָּרַבִּים אֵין לְרַבּוֹ מְנוּחָה בַּקֶּבֶר, כִּי הָיָה לוֹ לְהַזְהִיר אַזְהָרָה אַחַר אַזְהָרָה אֶת תַּלְמִידוֹ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי חֵטְא, וְאִם לֹא לִמְּדוֹ כָּרָאוּי, יֹאמְרוּ: אוֹי לְרַבּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁכָּךְ לִמְּדוֹ. וּבָזֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הַתַּלְמִיד הַחוֹטֵא קָם עַל רַבּוֹ כְּאוֹיֵב וְאוֹרֵב, וּמְבַטְּלוֹ מִמְּנוּחָתוֹ בַּקֶּבֶר. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ״, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה בַּקֶּבֶר, אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע, וּפִתְאוֹם יָקוּמוּ עָלֶיךָ אוֹרְבִים עֲדַת מְרֵעִים, כִּי עַל יְדֵי קִלְקוּל מַעֲשֵׂיהֶם הֲרֵי הֵם קָמִים עָלֶיךָ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה״ וְגוֹ׳, כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּזְנוּ אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי הֵם קָמִים עָלֶיךָ. וְאִם כֵּן מִכָּאן רְאָיָה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאִם לֹא יִחְיוּ הַמֵּתִים, אִם כֵּן הַגּוּף בַּקֶּבֶר כְּאֶבֶן דּוּמָם, לֹא חֹלֶה וְלֹא מַרְגִּישׁ וְיִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי מוֹתוֹ, וְאֵיךְ אָמַר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּזְנוּ אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה יָקוּמוּ עָלָיו? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְגוּף הַשְּׁלֵמִים עוֹדֶנּוּ בְּאִבּוֹ לֹא נִקְטַף מִכֹּל וָכֹל, וְיוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ כָּל הַנַּעֲשֶׂה, עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לָחוּשׁ פֶּן יָקוּמוּ עָלָיו אַחֲרֵי שֶׁיִּזְנוּ אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה. לְפִיכָךְ אַתָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַזְהִירָם אַזְהָרָה אַחַר אַזְהָרָה. וּפֵרוּשׁ זֶה מוּכְרָח הֵן מִצַּד יִתּוּר לְשׁוֹן ״וְקָם״ הֵן מִצַּד אָמְרוֹ ״הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ״, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״הִנְּךָ מֵת״, אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהַזְהִירוֹ שֶׁיִּשְׁכַּב עִם אֲבוֹתָיו בְּהַשְׁקֵט עַל יְדֵי שֶׁיַּזְהִירֵם עוֹד עַל עֲבוֹדָה זָרָה.