כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מט · פסוק כו
בִּרְכַּת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכוֹת הוֹרַי. הַיְינוּ כְּמוֹ ״חֲדַר הוֹרָתִי״, כִּי הַבְּרָכוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי עַל יְדֵי אִמִּי הָיוּ בְּעָקְבָה וּרְמִיָּה וּכְמִלְּתָא דִּטְמִירְתָּא מִפְּנֵי עֵשָׂו. אֲבָל בִּרְכַת אָבִיךָ שֶׁנָּטַל הַבְּכוֹרָה מִן הָאַחִים וּנְתָנָהּ לְךָ, הַיְינוּ נְתִינָה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת, ״עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם״, כִּי בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם יָכוֹל אַתָּה לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם. ״תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף״ וְגוֹ׳, יִהְיוּ כְּדָבָר הַמֻּנָּח עַל הָרֹאשׁ וְהַקָּדְקֹד, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּכוֹרָה ״נְזִיר אֶחָיו״, רוֹצֶה לוֹמַר לְקוּחִים וּמֻפְרָשִׁים מִן שְׁאָר אֶחָיו הַגְּדוֹלִים עַל יְדֵי הַבְּרָכוֹת, וּמִכָּל מָקוֹם יָכוֹל אַתָּה לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם כְּדָבָר הַמֻּנָּח בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ עַל הָרֹאשׁ הַנִּרְאֶה לַכֹּל, לְאַפּוֹקֵי בִּרְכֹת הוֹרַי הֻכְרַחְתִּי לְהַכְחִישָׁם וְלוֹמַר לֹא נִתְקַיְּמוּ בִּי וְלֵילֵךְ בְּהֵחָבֵא מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִי.