כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מט · פסוק כב
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן. אָמַר יַעֲקֹב כִּי יוֹסֵף מִצַּד עַצְמוֹ הוּא בֵּן פֹּרָת, לְשׁוֹן פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, כִּי יוֹסֵף לְשׁוֹן הוֹסָפָה, כְּמוֹ ״יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״ (דברים א:יא). וְאָמַר ״בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״, מִצַּד שֶׁהוּא בַּעַל חֵן, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב טו) ״נוֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ״, עַל כֵּן יִהְיֶה עֲלֵי עָיִן, שֶׁאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בְּמִי שֶׁנּוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו. וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה שֶׁהֲרֵי ״בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר״ לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִזַּק מִצַּד עַיִן הָרָע, אַף עַל פִּי שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהָרִבּוּי מָצוּי אָז בְּיוֹתֵר הָעַיִן הָרָע מָצוּי, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה יוֹסֵף בֶּן פֹּרָת שֶׁיִּפְרֶה וְיִרְבֶּה כַּדָּגִים הַלָּלוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה בֵּן פֹּרָת חִנּוֹ נָטוּי עֲלֵי עֵין הָרוֹאֶה לְבַל יַזִּיקוֹ.
וְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר נֵזֶק שֶׁל עַיִן הָרַע שֶׁל כָּל רוֹאָיו שֶׁנִּצַּל מִמֶּנּוּ, חָזַר לְהַזְכִּיר עִנְיָן שֵׁנִי בְּדוֹמֶה לוֹ, כִּי גַם אֶחָיו נִתְקַנְּאוּ בּוֹ וְנָתְנוּ בּוֹ עֵינֵיהֶם וְנִצּוֹל גַּם מֵהֶם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים״ (בראשית מט, כג). וְעִנְיַן ״וָרֹבּוּ״ כְּמוֹ ״רֹבֶה קַשָּׁת״, כִּי הֵמָּה רָצוּ לַהֲמִיתוֹ עַל יְדֵי חֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״ (בראשית לז, יח), וְהַיְנוּ עַל יְדֵי חֵץ, לְפִי שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְמוֹצִיא דִּבָּה אֲשֶׁר ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנוֹ״ (ירמיהו ט, ז), עַל כֵּן רָצוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. ״וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים״ – הֵם בְּעַצְמָם הָיוּ בַּעֲלֵי חִצִּים אֲשֶׁר ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״, שֶׁהֲרֵי הֵם הוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים, ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה״ (בראשית לז, ב) שֶׁהוֹצִיאוּ הֵם עַל בְּנֵי בִלְהָה וְזִלְפָּה אֶל אֲבִיהֶם. לְפִיכָךְ ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״ (בראשית מט, כד) שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לוֹמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת (ירושלמי פאה פ״א ה״א). וּלְפִי זֶה קַשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹסֵף יָרָה עַל פִּי הַדִּין, אֲבָל הָאַחִים רְאוּיִים לִקְרוֹתָם ״בַּעֲלֵי חִצִּים״, וְחִצָּיו שֶׁל יוֹסֵף נָחֲתוּ בָהֶם בַּדִּין. ״וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו״ (בראשית מט, כד), כִּי ״רֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״ (משלי כט, ג), וְהוּא לֹא הָיָה רֹעֶה זוֹנוֹת בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, עַל כֵּן זָכָה לְהוֹן עָתֵק וְזָכָה לִהְיוֹת רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.