כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מט · פסוק כא
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה. יֵשׁ אוֹמְרִים נַפְתָּלִי נוֹפֶת לִי, כִּי נוֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתָיו מֹר עֹבֵר עַל יְדֵי בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיָה מְבַשֵּׂר לְיִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים עַל פֵּרוֹתָיו שֶׁמְּמַהֲרִים לְהִתְבַּשֵּׁל, וְ״נוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר״ עַל יְדֵי מִקְרָא בִּכּוּרִים אוֹ בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת. וְקָרוֹב בְּעֵינַי לוֹמַר שֶׁאִמְרֵי שָׁפֶר הַיְנוּ הַתּוֹרָה, וְעַל כֵּן הִמְשִׁילוֹ לְאַיָּלָה כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין (נד:) ״אַיֶּלֶת אֲהָבִים״ (משלי ה:יט), לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לְאַיָּלָה, לוֹמַר לְךָ מָה אַיָּלָה רַחְמָהּ צַר וַחֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ כָּל שָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חֲבִיבִין עַל בַּעֲלֵיהֶם כָּל שָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה דָּרְשׁוּ ״נוֹפֶת לִי״, כִּי דִּבְרֵי תּוֹרָה מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. וְרוֹצֶה לוֹמַר לְפִי שֶׁנִּקְרָא נַפְתָּלִי עַל שֵׁם שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה מְתוּקִים כְּנוֹפֶת צוּפִים לְפִיו, עַל כֵּן יִזְכֶּה לִהְיוֹת כְּאַיָּלָה שֶׁחֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ כָּל שָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה, וְיִתֵּן אִמְרֵי שָׁפֶר, שֶׁאֲפִלּוּ דִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּתְיַשְּׁנוּ בְּפִיו הֲרֵי הֵם אִמְרֵי שָׁפֶר, כִּי שָׁפֶר מוֹרֶה עַל דָּבָר חָדָשׁ שֶׁהוּא בְּשׁוּפְרוֹ וְיָפְיוֹ.