כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מח · פסוק טז
וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי. שֶׁיִּקָּרֵא לָהֶם כָּל מַה שֶּׁמּוֹרֶה עָלָיו שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי, כִּי שֵׁם יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים״ (בראשית לב:כט), כָּךְ יִהְיֶה צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת ה׳, וְיַעֲקֹב עַל שֵׁם עֵקֶב רַב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, כִּי תָּמִיד רֵאשִׁיתָם מִצְעָר וְאַחֲרִיתָם יִשְׂגֶּא מְאֹד, וְאַבְרָהָם עַל שֵׁם ״אַב הֲמוֹן גּוֹיִם״ (בראשית יז:ה) כָּךְ יִהְיוּ רֹאשׁ לְכָל הָאוּמּוֹת, וְיִצְחָק תַּרְגּוּמוֹ וַחֲדִי, כָּךְ תִּהְיֶה תָּמִיד הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנָם.
וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. הָיָה לוֹ לוֹמַר בָּאָרֶץ, מַהוּ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יא:) שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים חוֹרְשִׁים עַל גַּבָּם וְנַעֲשָׂה לָהֶם נֵס וְנִבְלְעוּ בַּקַּרְקַע כוּ׳, וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִין וּמְבַצְבְּצִים וְהוֹלְכִים לְבֵיתָם עֲדָרִים עֲדָרִים וְכוּ׳. וּלְפִי זֶה הָיוּ פָּרִים וְרָבִים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ מַמָּשׁ, כִּי לֹא לְחִנָּם נַעֲשָׂה לָהֶם נֵס זֶה שֶׁהָיוּ נִבְלָעִים בַּקַּרְקַע, וַדַּאי לִכְדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁלוֹט בָּהֶם עַיִן הָרַע שֶׁל הַמִּצְרִים. עַל כֵּן נִתְכַּסּוּ בַּקַּרְקַע כְּדָגִים הַמְכֻסִּים בַּמַּיִם, וּבְסִבַּת הֱיוֹתָם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ מַמָּשׁ נַעֲשׂוּ רַבִּים כְּדָגִים, כִּי לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם עֵינָא בִּישָׁא. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם״ (שמות א:ז).
וְנָתַן בִּרְכַת הָרִבּוּי דַּוְקָא לְיוֹסֵף, כִּי שְׁמוֹ מוֹרֶה עַל הַתּוֹסָפוֹת וְהָרִבּוּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל כד) ״יוֹסֵף ה׳ לִי בֵּן אַחֵר״. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים א יא) ״יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״, וְהָיְתָה בְּרָכָה זוֹ רְאוּיָה בְּיוֹתֵר אֶל אֶפְרַיִם עַל שֵׁם ״כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים״, עַל כֵּן נָתַן יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, כִּי חָשַׁב יַעֲקֹב שֶׁשְּׁמוֹ מְסַיֵּעַ לוֹ לְקַבָּלַת בְּרָכָה זוֹ. וְיוֹסֵף חָשַׁב שֶׁיּוֹתֵר רָאוּי לִתְלוֹת בִּרְכַת הָרִבּוּי בַּבֵּן הַבְּכוֹר, כִּי אֵלָיו פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם בַּיְּרֻשָּׁה, עַל כֵּן גַּם בִּרְכַת הָרִבּוּי לוֹ יָאֲתָה בְּיוֹתֵר. וְהֵשִׁיב יַעֲקֹב ״יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי״. הִזְכִּיר שְׁנֵי פְּעָמִים ״יָדַעְתִּי״, כְּנֶגֶד בִּרְכַת פִּי שְׁנַיִם שֶׁל הַבְּכוֹר, וְאָמַר ״גַּם הוּא יִגְדָּל וְגַם הוּא יִהְיֶה לְעָם״, הִזְכִּיר שְׁנֵי ״גַּם״, לִרְמֹז עַל הַכֶּפֶל, כְּאִלּוּ אָמַר יָדַעְתִּי מִן פִּי שְׁנַיִם שֶׁל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר מִזֶּה הַצַּד הָיָה מִן הָרָאוּי לִתֵּן לוֹ בְּיוֹתֵר חֵלֶק בְּבִרְכַת הָרִבּוּי לְצָרֵף הֲוָיוֹת לַהֲדָדֵי, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם ״אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר בְּיוֹתֵר בַּקְּטַנִּים, וְכָל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד קַטְנוּת אָז בְּיוֹתֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ לְשִׁיתוֹ לְאַלְפֵי רְבָבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ז ז) ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם וְגוֹ׳ כִּי אַתֶּם הַמְעַט״. וּכְתִיב (ישעיהו ס כב) ״הַקָּטֹן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם״. וְקָרָה זֶה לְכָל זֶרַע אַבְרָהָם, כִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכוֹר לְאַבְרָהָם נִפְסַל יִשְׁמָעֵאל וְנִבְחַר יִצְחָק, עֵשָׂו בְּכוֹר לְיִצְחָק נִפְסַל עֵשָׂו וְנִבְחַר יַעֲקֹב, רְאוּבֵן בְּכוֹר לְיַעֲקֹב נִפְסַל רְאוּבֵן וְנִבְחַר יוֹסֵף, מְנַשֶּׁה בְּכוֹר לְיוֹסֵף נִבְחַר אֶפְרַיִם בְּיוֹתֵר, וְרֶמֶז זֶה הֲלֹא דָּבָר הוּא. וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ.