כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מח · פסוק טו
הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי לְפָנָיו. לֹא רָצָה לִכְלוֹל אֶת עַצְמוֹ וְלוֹמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְפָנָיו, כִּי לֹא רָצָה לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיק גָּמוּר, וּמִי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק גָּמוּר אֵין לוֹמַר ״לְפָנָיו״ כִּי אִם ״עִמּוֹ״, שֶׁצָּרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ כְּמוֹ נֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ״ (בראשית ו ט). וְהִזְכִּיר שְׁתֵּי פְּעָמִים ״הָאֱלֹהִים״, וּבַשְּׁלִישִׁי הִזְכִּיר ״הַמַּלְאָךְ״, לְפִי שֶׁשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים אֵינָם נְאוֹתִים בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ, כִּי הַהִתְהַלְּכוּת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הַיְינוּ הָעֲבוֹדָה, כְּתַרְגּוּמוֹ ״דִּי פְלַחוּ אֲבָהָתַי קֳדָמוֹהִי״, וְכֵן ״הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי״ הַיְינוּ הַפַּרְנָסָה, כִּי הוּא מִן אַרְבָּעָה מַפְתְּחוֹת שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְשָׁלִיחַ. וְדוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ ״מֵעוֹדִי״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים, הַיְינוּ אוֹתָן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנִים שֶׁכִּלְכְּלוֹ ה׳ קֹדֶם בּוֹאוֹ לְמִצְרַיִם, ״עַד הַיּוֹם הַזֶּה״, מִלַּת ״הַזֶּה״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר שְׁבַע עֶשְׂרֵה, הַיְינוּ אוֹתָן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שֶׁהָיָה חַי בְּמִצְרַיִם, וְרוֹצֶה לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ הָיָה יוֹסֵף מְפַרְנְסוֹ אוֹתָן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים, מִכָּל מָקוֹם תָּלָה אוֹתָן בְּאוֹתָן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנִים, כְּשֵׁם שֶׁהֵם הָיוּ וַדַּאי מֵאֵת ה׳ כָּךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים אֵלּוּ, אֲבָל בְּעִנְיַן הַשְּׁמִירָה מִכָּל רָע שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אָמַר ״הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע״, כִּי תָּמִיד ״מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ״.