כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק מב · פסוק כב
וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ. לְשׁוֹן ״גַּם״ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁהָאַחִים חָשְׁבוּ שֶׁיּוֹסֵף הָיָה חַיָּב מִיתָה בְּדִין, כִּי לָשׁוֹן הָרָע תְּלָתָא קָטִיל, וְיוֹסֵף הֵבִיא דִּבָּתָם רָעָה, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֲרָגָם. וְעוֹד בָּא לְרַגֵּל אוֹתָם בְּבוֹאוֹ דּוֹתַיְנָה, עַל כֵּן בִּקְשׁוּ נִכְלֵי דָּתוֹת עַל פִּי הַתּוֹרָה לַהֲמִיתוֹ בְּטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֲלֵיהֶם וִימִיתֵם, כִּי ״הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ״ (סנהדרין עב א). וְאִם כֵּן, מִצַּד שֶׁבִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ אֵין לָהֶם אַשְׁמָה לְפִי סְבָרָתָם. אַךְ עִקַּר הָאַשְׁמָה הִיא מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהָיְתָה בָּהֶם, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּהִתְחַנְּנוֹ אֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ״אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת״ (בראשית מב כא). וְלֹא הִזְכִּירוּ שֶׁבִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ, לְפִי שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁמִּצַּד בַּקָּשַׁת הַהֲרִיגָה אוֹ הַמְּכִירָה וְהַהַשְׁלָכָה לַבּוֹר אֵין עֲלֵיהֶם אַשְׁמָה. וַיַּעַן אוֹתָם רְאוּבֵן ״הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד״ (בראשית מב כב) — מֵאַחַר שֶׁהוּא כְּיֶלֶד וְאֵינוֹ בַּר עֳנָשִׁין עֲדַיִן בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אִם כֵּן אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מָוֶת. וְאִם כֵּן יֵשׁ בִּידֵיכֶם שְׁנֵי עֲבֵרוֹת, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מִכֶּם מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, כִּי עַל כֵּן אָדוֹן וּמוֹשֵׁל זֶה אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ תְּחִנָּתֵנוּ, כִּי כֻּלָּנוּ מְדַבְּרִים תַּחֲנוּנִים וְהוּא יַעֲנֶה עַזּוֹת. וְנוֹסָף עַל זֶה, ״גַּם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ״, שֶׁהֲרֵי הַמּוֹשֵׁל אָמַר ״וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ״ (בראשית מב כ), שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁאִם לֹא יָבֹא אָחִינוּ הֲרֵי אֲנַחְנוּ בְּנֵי מָוֶת. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת יַגִּיעַ אָחִינוּ הַקָּטָן אֵלָיו, כִּי אוּלַי יִקְרֶה מִקְרֶה שֶׁלֹּא יוּכַל לָבוֹא אֵלָיו, וַהֲרֵי אָנוּ נִדּוֹנִין לְמָוֶת. וּבֶאֱמֶת אֲנַחְנוּ נְקִיִּים מֵעֲלִילָתוֹ, אֵין זֶה כִּי אִם לְפִי שֶׁ״גַּם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ״, נוֹסָף עַל דְּרִישַׁת מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת מִיָּדֵינוּ.