כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לז · פסוק לה
וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. פֵּירֵשׁ רַשִׁ״י דַּוְקָא עַל הַמֵּת נִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִן הַלֵּב, וְלֹא עַל הַחַי שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁמֵּת. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא שֶׁעִקַּר הַתַּנְחוּמִין הוּא כְּשֶׁיִּתֵּן הַחַי אֶל לִבּוֹ שֶׁזֶּה הַמֵּת זָכָה לְרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, וְכִי הוּא נֶעְתַּק מִן עוֹלָם הָאָפֵל אֶל הָאוֹר הַנִּצְחִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פד, יא) ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״ וְגוֹ׳. וְיַעֲקֹב רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיּוֹסֵף אֵינוֹ בְּגַן עֵדֶן, עַל כֵּן ״וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם״. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: ״כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (עיין תנחומא ויגש ט) שֶׁאָמַר זֶה עַל שֶׁהָיָה מֻבְטָח שֶׁלֹּא יִרְאֶה הוּא פְּנֵי גֵיהִנֹּם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָמוּת אֶחָד מִבָּנָיו. וְקָשֶׁה עַל זֶה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כִּי אֵרֵד אָבֵל שְׁאֹלָה״, כִּי מִדְּקָאָמַר ״אֶל בְּנִי״ מַשְׁמָע שֶׁגַּם בְּנוֹ בִּשְׁאוֹל הַגֵּיהִנֹּם, וּמֵהֵיכָן לָמַד יַעֲקֹב לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁאֵין בְּנוֹ בְּגַן עֵדֶן, אָז חָשַׁב שֶׁוַּדַּאי הוּא בְּגֵיהִנֹּם, וְגַם אֲנִי אֵרֵד אֵלָיו שָׁם. עַל כֵּן ״וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם״ אֲפִלּוּ עַל בְּנוֹ לְבַד. וְיֵשׁ מַקְשִׁים: אִם כֵּן לָמָּה לֹא הִרְגִּישׁ יַעֲקֹב בָּזֶה שֶׁהוּא חַי? וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, גַּם לְפִי פְּשׁוּטוֹ, כִּי יַעֲקֹב תָּלָה הַדָּבָר בְּיִרְאַת רְאִיַּת פְּנֵי הַגֵּיהִנֹּם שֶׁהוּא לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד, כִּי סִימָן נִמְסַר לוֹ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָמוּת אֶחָד מִבָּנָיו בְּחַיָּיו לֹא יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹּם. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה״. וּמִכָּל מָקוֹם, פָּסוּק ״נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב״ (תהלים לא, יג) מַשְׁמָע מֵת מַמָּשׁ. עַל כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הַטַּעַם שֶׁהוּא לְפִי הָאֱמֶת, וְלֹא הַטַּעַם שֶׁהוּא לְפִי דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.