כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לז · פסוק לג
חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. רֶמֶז לִכְלַל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְחַיּוֹת אַרְיֵה, וְאַיָּלָה, וְנָחָש, וְהַכָּתוּב כְּלָלָם וְאוֹמֵר (יחזקאל יט ב) ״מָה אִמְּךָ לְבִיאָה בֵּין אֲרָיוֹת״. דָּבָר אַחֵר: ״חַיָּה רָעָה״ זוֹ הַדִּבָּה שֶׁהֵבִיא אֵיךְ שֶׁאֶחָיו אָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי, זוֹ הַדִּבָּה רָעָה הָרְמוּזָה בַּחַיָּה הִיא אֲכָלַתְהוּ, כִּי רָצוּ לְהַרְאוֹת שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים״. וְכָל זֶה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּצְנְצָה בּוֹ, כִּי גַם לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרַשׁ ״חַיָּה רָעָה״ עַל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בּוֹ. וְהִנֵּה עֲדַיִן עִנְיַן אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לֹא הָיָה, וְאֵיךְ יֹאמַר ״אֲכָלָתְהוּ״ לְשׁוֹן עָבָר, וְעוֹד מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן, אֶלָּא הַנָּכוֹן הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.