כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לז · פסוק ח
וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. נִזְכְּרוּ שָׁלֹשׁ שְׂנָאוֹת כָּאן, כִּי מִתְּחִלָּה שְׂנֵאוּהוּ עַל הֲבָאַת הַדִּבָּה, וּמֵאָז וָהָלְאָה לֹא רָצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לז:ד) ״וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם״. וְאַחַר כָּךְ ״וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו״ (בראשית לז:ה), לֹא הִגִּיד לָהֶם עֲדַיִן נֹסַח הַחֲלוֹם, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״וַיַּגֵּד אוֹתוֹ לְאֶחָיו״, אֶלָּא שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם ״שִׁמְעוּ כִּי חֲלוֹם חָלָמְתִּי״, מִיָּד ״וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ״, כִּי הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּמָקוֹם שֶׁהֵם לֹא רָצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ. וּלְפִי שֶׁשִּׂנְאָה זוֹ הָיְתָה בַּלֵּב וְלֹא הִרְגִּישׁ בָּהּ יוֹסֵף, עַל כֵּן אָמַר דֶּרֶךְ בַּקָּשָה ״שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה״ וְגוֹ׳ (בראשית לז:ו), אָז פָּתְחוּ פִּיהֶם בְּעַל כָּרְחָם וְאָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ״ (בראשית לז:ח), לְפִיכָךְ ״וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו״ (בראשית לז:ח) – לֹא זוֹ שֶׁשְּׂנֵאוּהוּ עַל חֲלוֹמוֹתָיו, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל דְּבָרָיו שְׂנֵאוּהוּ, כִּי רָצָה לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּעַל כָּרְחָם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל דְּבָרָיו. כִּי כָל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה (ברכות נה:), רוֹצֶה לוֹמַר מִמַּה שֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן, מִזֶּה הַמִּין בָּא לוֹ הַחֲלוֹם, כִּי ״בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים״ (קהלת ה:ב), כִּי הַהֲבָלִים שֶׁהַכְּסִיל מַשְׁמִיעַ בָּהֶם קוֹלוֹ, הֵמָּה גּוֹרְמִים לוֹ רֹב חֲלוֹמוֹת שֶׁל הֲבָלִים. עַל כֵּן חָשְׁבוּ שֶׁמִּסְתָּמָא קֹדֶם הַשֵּׁנָה הָיָה יוֹסֵף מְדַבֵּר אוֹ מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ כִּי הוּא רָאוּי לַמְּלוּכָה, עַל כֵּן בָּא לוֹ זֶה הַחֲלוֹם. לְכָךְ שְׂנֵאוּהוּ עַל דְּבָרָיו שֶׁבַּפֶּה אוֹ עַל דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב.