כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לב · פסוק ח
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. בְּיִרְאָה זוֹ יָצְאוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים לִלְקוֹט וְלֹא מָצְאוּ טַעַם נָכוֹן לָמָּה זֶּה וְעַל מָה זֶּה הָיָה מִתְיָרֵא, אַחַר שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּעֲמַיִם לְשָׁמְרוֹ: פַּעַם רִאשׁוֹן בְּמַרְאֵה הַסֻּלָּם נֶאֱמַר ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״ (בראשית כח:טו), פַּעַם שֵׁנִי בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵית לָבָן נֶאֱמַר ״שׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ״ (בראשית לא:ג). וּמַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ שֶׁהָיָה יָרֵא פֶּן יִגְרֹם הַחֵטְא, יְמָאֵן הַשֵּׂכֶל לְקַבֵּל דַּעַת זֶה, כִּי זֶה שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּבֵית לָבָן ״שׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ״, וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר שֶׁבֵּינֵי בֵּינֵי נִתְקַלְקֵל וְחָטָא חֲטָאָה גְדוֹלָה שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְבַטֵּל יִעּוּד זֶה? וּמַהֲרִי״א נִתְחַבֵּט מְאֹד בְּקֻשְׁיָא זוֹ.
וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בְּהֶתֵּר סָפֵק זֶה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מא:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ לְסוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ כוּ׳, וּכְמוֹ כֵן כָּאן יַעֲקֹב הִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא בָּזֶה שֶׁהֶחֱנִיף לָרָשָׁע וְאָמַר ״כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב״ (בראשית לב:ה), וְכֵן תָּפְשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל יַעֲקֹב כִּדְמַסִּיק (בראשית רבה עה:ב) ״עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ הוּא הוֹלֵךְ כוּ׳, וְיַעֲקֹב עָשָׂה קֹדֶשׁ חוֹל וְקָרָא לְעֵשָׂו אֲדוֹנִי״ מִצַּד הַחֲנֻפָּה שֶׁהֶחֱנִיף לָרָשָׁע. עַל כֵּן הָיָה מִתְיָרֵא, כִּי יָדַע יַעֲקֹב שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּדָּה שֶׁכָּל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע לְסוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַיִּירָא יַעֲקֹב״ (בראשית לב:ח). וּלְפִי שֶׁיַּעֲקֹב בְּלִי סָפֵק הָיוּ בְּיָדוֹ זְכֻיּוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁיִּהְיוּ מַכְרִיעוֹת עַל עָוֹן זֶה, מִכָּל מָקוֹם הָיָה צַר לוֹ שֶׁיְּנַכּוּ לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו עַל יְדֵי שֶׁיַּצִּילֵהוּ מֵעֵשָׂו אָחִיו, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֵּצֶר לוֹ״ (בראשית לב:ח).
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, ״וַיִּירָא יַעֲקֹב״ שֶׁמָּא יַהֲרוֹג אוֹתוֹ עֵשָׂו, ״וַיֵּצֶר לוֹ״ שֶׁהָיָה מֵצֵר עַל מִיתַת אָבִיו יִצְחָק, שֶׁהֲרֵי עֵשָׂו אָמַר ״יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת אָחִי״ (בראשית כז:מא), עַל כֵּן חָשַׁב מֵאַחַר שֶׁעֵשָׂו יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ וַדַּאי כְּבָר מֵת אָבִיו. כָּךְ מַסִּיק בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת יִצְחָק. וְנִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב בָּזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְעֵיל (בראשית לא:מב) ״וּפַחַד יִצְחָק״, וְכָאן אָמַר ״אֱלֹהֵי אָבִי יִצְחָק״, וַהֲרֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם (תנחומא תולדות ז), וְלָמָּה אָמַר כָּאן ״אֱלֹהֵי אָבִי יִצְחָק״? אֶלָּא שֶׁלְּפִי שֶׁעַכְשָׁיו הָיָה סָבוּר שֶׁאָבִיו יִצְחָק מֵת, מֵאַחַר שֶׁעֵשָׂו יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ לְהָרְגוֹ. וּלְפִי זֶה אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י בָּזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ בִּשְׁנֵי הַבְטָחוֹת אָנֹכִי בָּא כוּ׳.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁשֵּׁם אֱלֹהִים הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הַדִּין הִזְכִּיר דַּוְקָא בַּאֲבוֹתָיו, כִּי יַסְפִּיק לוֹ זְכוּת אָבוֹת שֶׁיּוּכַל לַעֲמוֹד גַּם בְּמִדַּת הַדִּין, אֲבָל זְכוּתוֹ קָטָן עַד שֶׁמִּצַּד עַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד כִּי אִם בְּמִדַּת רַחֲמִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״ה׳ הָאוֹמֵר אֵלַי״, אֲבָל בְּמִדַּת הַדִּין אֵינִי יָכוֹל לַעֲמוֹד כִּי אֵין בְּיָדִי זְכֻיּוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי ״קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחֲסָדִים״ (בראשית לב:יא), כִּי קִבַּלְתִּי שָׂכָר גָּדוֹל יוֹתֵר מִמַּעֲשַׂי, כִּי גָּבְרוּ חַסְדֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל כָּל מַעֲשָׂיו, נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו קְטַנִּים מֵחֲסָדָיו, וּכְדִכְתִיב (תהלים קיז ב) ״כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ״.