כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לא · פסוק כד
מִטּוֹב עַד רָע. וּמַה שֶׁבֵּינֵי בֵּינֵי, הַיְינוּ הַדְּבָרִים הַמִּשְׁתַּמְּעִים לִתְרֵי אַפֵּי. וּלְפִי זֶה אָסַר לוֹ שְׁלֹשָה מִינֵי דְּבָרִים: רִאשׁוֹנָה, אָסַר לוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ מִטּוֹב, דְּבָרִים טוֹבִים וְנִחוּמִים, כִּי טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים רָעָה הִיא אֵצֶל צַדִּיקִים, לְפִי שֶׁעַל כָּל פָּנִים לִבּוֹ שֶׁל הָרָשָׁע לְהָרַע לַצַּדִּיק, וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ טוֹבוֹת, וַדַּאי כָּל דְּבָרָיו עַל צַד הַחֲנֻפָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַצַּדִּיק יוֹדֵעַ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. וְדָבָר זֶה פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר עִמּוֹ, כִּי יָבֹא לִידֵי הֶזֵּק עַל יָדָם. אֲבָל אֲפִלּוּ הַדִּבּוּר הַמְמֻצָּע הַמִּשְׁתַּמֵּעַ לִתְרֵי אַפֵּי, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁמֻּתָּר לְךָ לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהָיָה לוֹ לָשׂוּם עַל לִבּוֹ וּלְמֵחַשׁ מִיהָא בָּעֵי, קָא מַשְׁמַע לָן מִלַּת ״עַד״ לוֹמַר לוֹ שֶׁאָסוּר לְךָ לְהַטְעוֹתוֹ בִּדְבָרִים. וְלֹא זוֹ שְׁנֵי מִינֵי דְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם אֲסוּרִים לְךָ, כִּי יוּכַל הַצַּדִּיק לָבוֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל עַל יָדָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ רַע גָּמוּר, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁמֻּתָּר לְךָ לְגַזֵּם לוֹ בִּדְבָרִים רָעִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר וְנִשְׁמָר מִמֶּנּוּ, וְאִם הוּא לֹא נִזְהָר, אֲנִי אֶת נַפְשִׁי הִצַּלְתִּי, קָא מַשְׁמַע לָן ״רָע״, לוֹמַר לְךָ לֹא תְּגַזֵּם לוֹ וְלֹא תַּעֲשֶׂה לוֹ שׁוּם רָעָה.
וּבְזֶה מְתָרְצִים, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ ״וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֶת הַגַּל הַזֶּה אֵלַי לְרָעָה״ (בראשית לא:נב) – מַשְׁמָע אֲבָל לְטוֹבָה תּוּכַל לַעֲבוֹר, וּבְהַפְכּוֹ אָמַר לָבָן ״אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל״ (בראשית לא:נב) – מַשְׁמָע בְּשׁוּם פָּנִים לֹא אֶעֱבֹר אֲפִלּוּ לְטוֹבָה, וְזֶה לְפִי שֶׁטּוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ, כִּי כְּבָר אֶמֶשׁ אָמַר לִי אֱלֹהִים ״הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב״ (בראשית לא:כט), שְׁמַע מִינָהּ שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בְּטוֹבָתִי, כִּי חָשׁוּד אֲנִי בְּעֵינָיו שֶׁכָּל טוֹבָתִי לְךָ לְרָעָה. וְאָמַר ״אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה״ – אֲפִלּוּ אִם לֹא אֶעֱבֹר גַּם הַמַּצֵּבָה, אֲבָל ״אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי הַגַּל וְהַמַּצֵּבָה לְרָעָה״ (בראשית לא:נב) – מַשְׁמָע אֲבָל הַגַּל לְבַד בְּלֹא הַעֲבָרַת הַמַּצֵּבָה מֻתָּר אַף לְרָעָה, לְפִי שֶׁבֵּינֵי בֵּינֵי וַדַּאי יִנָּחֵם יַעֲקֹב עַל הָרָעָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּלָבָן. וּפְשָׁט זֶה נָכוֹן.