כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לא · פסוק ח
אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְגוֹ׳. ״אִם כֹּה אָמַר״ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, כִּי ״יֹאמַר״ לְהַבָּא מַשְׁמַע. וְנִרְאֶה שֶׁזֶּה קָאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר ״וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי״ (בראשית לא:ז), כִּי כְּבָר נִרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹם ״רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ״ וְגוֹ׳ (בראשית לא:יב), עַל כֵּן אָמַר ״אִם כֹּה יֹאמַר״ לְהַבָּא, כִּי פְּשִׁיטָא בִּשְׁעַת שִׂימַת הַמַּקְלוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ עֲקֻדִּים וּטְלוּאִים, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהַבָּא כְּשֶׁלֹּא אָשִׂים הַמַּקְלוֹת, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ, שֶׁאִם יֹאמַר ״נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ״, וְיָלְדוּ כֻּלָּם נְקֻדִּים, כִּי כָּךְ הוּבְטַחְתִּי בַּחֲלוֹם מִפִּי הַגְּבוּרָה, לְפִי שֶׁרָאָה ה׳ בְּעָנְיִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לִי. כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי ״הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא״ (בראשית ל:לב), הָיְתָה כַּוָּנָתִי לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי עֲדָרִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה, וְאִם יֵלְכוּ הַנְּקֵבוֹת אֶל עֵדֶר הַנְּקֻדִּים וְהַטְּלוּאִים, מַזָּלִי גָּרַם, וְאִם יִתְעַבְּרוּ בְּעֶדְרָם, מַזָּלְךָ גָּרַם. וּמִסְתָּמָא יַסְכִּים לָבָן עַל זֶה, כִּי יוֹתֵר קָרוֹב לוֹ מַה שֶּׁיִּתְעַבְּרוּ בְּעֶדְרָם מִמַּה שֶּׁיֵּלְכוּ לְעֵדֶר אַחֵר. וְלָבָן הִרְחִיק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה נִמְנָע שֶׁיֵּלְכוּ הַנְּקֵבוֹת לְאוֹתוֹ עֵדֶר, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ יַעֲקֹב רֵיקָם. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת עִנְיַן הַמַּקְלוֹת, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ לוֹמַר שֶׁאַף בְּלֹא שִׂימַת הַמַּקְלוֹת יִהְיֶה כֵן לְהַבָּא.
וּבְסֵפֶר תּוֹלְדוֹת יִצְחָק פֵּרֵשׁ, שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״אִם כֹּה יֹאמַר״, לְפִי שֶׁלָּבָן רָאָה שֶׁכָּל אֲשֶׁר חָפֵץ יַעֲקֹב עֹשֶׂה ה׳ וּמַסְכִּים עַל יָדוֹ, עַל כֵּן חָשַׁב לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלָה נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהוּא לְהַתְנוֹת מִתְּחִלָּה נְקֻדִּים, וְכַאֲשֶׁר יִתְעַבְּרוּ נְקֻדִּים אָז יַחֲזֹר וְיַתְנֶה טְלוּאִים, כִּי כְּבָר נִתְעַבְּרוּ נְקֻדִּים. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ שֶׁל לָבָן שֶׁכָּךְ יֹאמַר אַחַר שֶׁיִּתְעַבְּרוּ, וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּתְעַבְּרוּ מֵאוֹתָהּ מַרְאֶה שֶׁלָּבָן יֹאמַר לֶעָתִיד בִּשְׁעַת הַהֵרָיוֹן ״בְּמַרְאֶה זוֹ אֲנִי חָפֵץ״, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אִם כֹּה יֹאמַר״ לְהַבָּא.