כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כד · פסוק יב
הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר שֶׁיַּזְמִין לוֹ ה׳ נַעֲרָה חֲשׁוּבָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לָצֵאת כְּלָל, וּלְפִי שָׁעָה בְּמִקְרֶה תֵּצֵא עַכְשָׁיו לְפָנָיו דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה מִן הַיַּצְאָנִיּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה ״וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ״ (בראשית כד, טז), שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם אָדָם מַכִּירָהּ, כִּי לֹא יָצְאָה מֵעוֹלָם כִּי אִם בַּפַּעַם הַזֶּה. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לִשְׁאוֹל אֶת פִּיהָ ״בַּת מִי אַתְּ״ (בראשית כד, כג), וְלָמָּה לֹא שָׁאַל לִשְׁאָר נְעָרוֹת שֶׁהָיוּ שָׁמָּה, כִּי בְּלִי סָפֵק לֹא הָלְכָה לְבַדָּהּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁ״אִישׁ לֹא יְדָעָהּ״, רוֹצֶה לוֹמַר לֹא הִכִּירָהּ.