כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק כב
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה. לְפִי שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מַתְחֶלֶת בְּשֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר״ וְגוֹ׳ (בראשית ו:יג), וּמִדַּת הַדִּין אָמְרָה כֵן, עַל כֵּן מְסַיֶּמֶת בְּשֵׁם אֱלֹהִים. אֲבָל פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה מַתְחֶלֶת ״וַיֹּאמֶר ה׳ לְנֹחַ בֹּא אַתָּה״ וְגוֹ׳ (בראשית ז:א), וּמִדַּת הָרַחֲמִים אָמְרָה כֵן בְּהַצָּלָתוֹ שֶׁל נֹחַ, עַל כֵּן מְסַיֶּמֶת גַּם כֵּן בְּשֵׁם שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳״ (בראשית ז:ה). וְגַם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּזוֹ הַפָּרָשָׁה ״כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר״ (בראשית ז:ד), מְדַבֵּר גַּם כֵּן בְּהַצָּלָה, לְהַמְתִּין לָהֶם אוּלַי יָשׁוּבוּ.