כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק כא
קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל וְגוֹ׳. ״לְךָ״ מַשְׁמַע מִשֶּׁלְּךָ לֹא מִשֶּׁל אֲחֵרִים, כְּדֶרֶךְ ״מִשֶּׁלָּכֶם״ הַנֶּאֱמַר בְּאַרְבָּעָה מִינִים (ויקרא כג:מ), כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשׁוֹב נֹחַ, הֲרֵי הַיּוֹם אוֹ מָחָר יָמוּתוּ כֻּלָּם וּמָמוֹנָם כָּלֶה, סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁמֻּתָּר לִקַּח מִשֶּׁלָּהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר ״קַח לְךָ״ מִשֶּׁלְּךָ דַּוְקָא, לְהַגְדִּיל הַנֵּס, אַף עַל פִּי שֶׁכְּפִי הַטֶּבַע לֹא יַסְפִּיק כִּי אִם לְךָ לְבַד, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי לֹא הָיָה לְנֹחַ מוֹתָרוֹת, מִכָּל מָקוֹם עַל צַד הַנֵּס יִשְׁלַח ה׳ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ (דברים כח:ח), וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. וְכֵן ״עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת״ וְגוֹ׳, שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע תָּכִיל אוֹתְךָ לְבַד, וְעַל צַד הַנֵּס תַּחֲזִיק כָּל הַבַּעֲלֵי חַיִּים, כְּמוֹ פִּילִים וּרְאֵמִים.