כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק יא
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְגוֹ׳. ״אֱלֹהִים״ הַיְינוּ הַדַּיָּנִים, כִּי הָיוּ גּוֹזְלִים פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה שֶׁאֵין מוֹצִיאִין בְּדַיָּנִין, וְעֵינֵי הַדַּיָּן רוֹאוֹת וְאֵין לְאֵל יָדוֹ לְהַצִּיל דִּמְעוֹת הָעֲשׁוּקִים. לְכָךְ נֶאֱמַר ״לִפְנֵי הָאֱלֹהִים״, לִפְנֵיהֶם מַמָּשׁ. וּבְסִבָּה זוֹ ״וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס״. וְסֶמֶךְ לָזֶה מִמַּה שֶׁמָּצִינוּ בַּיַּלְקוּט בִּתְהִלִּים: ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ״ – זֶה נֹחַ כוּ׳, ״עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט״ – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. מֵאֵי מַשְׁמַע דְּהַאי קְרָא בְּדוֹר הַמַּבּוּל מִשְׁתָּעֵי? וְנִרְאֶה שֶׁסָּמַךְ עַל תְּחִלַּת הָעִנְיָן: ״לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ״ (תהלים א:ד), רוֹצֶה לוֹמַר ״לֹא כֵן״ – הַיְינוּ לֹא הָיוּ כֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לְפִי שֶׁהֶעֱרִימוּ לִגְזֹל מְעַט מְעַט כְּמֹץ זֶה שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה, ״אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ״ – הַדַּיָּנִין אֲשֶׁר רוּחַ ה׳ בָּהֶם. ״עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט״ (תהלים א:ה), כִּי לֹא הָיוּ בְּיָדָם לְהַעֲמִידָם בְּדִין, כִּי אֵין הַדַּיָּן נִזְקָק לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וּבְסִבָּה זוֹ אֲפִלּוּ הַחוֹטֵא עָמַד בַּעֲדַת צַדִּיקִים וְאָמַר ״אֲנִי צַדִּיק כָּמוֹךָ״, זֶה שֶׁאָמַר ״וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים״ (תהלים א:ה), שֶׁהֵעִיזוּ שְׁנֵיהֶם לוֹמַר ״כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ״. וְאִם הֶעְלִימוּ רִשְׁעָתָם מִפְּנֵי הַבְּרִיּוֹת, מִכָּל מָקוֹם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה גָּלוּי מִי הַצַּדִּיק וּמִי הָרָשָׁע, זֶה שֶׁאָמַר ״כִּי יוֹדֵעַ ה׳ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד״ (תהלים א:ו).