כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק ט
אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ סִפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, וּלְפִי זֶה הָיָה לוֹ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ סוֹף בְּרֵאשִׁית (ה:לב) כִּי גַם שָׁם הִזְכִּירוֹ. אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת״ וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״אֵלֶּה״ פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלְדוֹתֵיהֶן אֵינָם נִקְרָאִים תּוֹלָדוֹת כִּי יִמָּחֶה זִכְרָם בַּמַּבּוּל וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ, אֲבָל אֵלֶּה נִקְרְאוּ תּוֹלָדוֹת קַיָּימִים, עַל כֵּן הוּצְרַךְ כָּאן לוֹמַר טַעַם טוֹב לָמָּה נִשְׁאֲרוּ אֵלּוּ יוֹתֵר מִזּוּלָתָם, לְפִי שֶׁ״נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים״ וְגוֹ׳, עַל כֵּן הָלְכוּ כָּל תּוֹלְדוֹתָיו לְחַיֵּי עוֹלָם וְכָל הַתּוֹלָדוֹת הַקְּדוּמִים לַחֲרָפוֹת וּלְדִרְאוֹן עוֹלָם. וּלְדָבָר אַחֵר שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, לְלַמֶּדְךָ שֶׁעִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים, הִזְכִּיר ״אֵלֶּה״ לְמַעֵט סְתָם תּוֹלָדוֹת, לוֹמַר לְךָ אֵלֶּה הֵם עִקַּר תּוֹלְדוֹתָיו. וְנִזְכַּר זֶה כָּאן לְפִי שֶׁכָּבַשׁ ה׳ מַעְיָינוֹ וְלֹא הוֹלִיד הַרְבֵּה בָּנִים וּבָנוֹת, וְאוּלַי יִצְטַעֵר נֹחַ עַל זֶה, עַל כֵּן אָמַר שֶׁזּוּלַת זֶה הָיוּ לוֹ הַרְבֵּה תּוֹלְדוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים, טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת.
אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו. לְפִי שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ בִּשְׁלֹשָׁה מִינֵי הַשְׁחָתוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּפָּרָשָׁה, וְהֵם עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וְגָזֵל, עַל כֵּן הִקְדִּים לוֹמַר שֶׁנֹּחַ הָיָה גָּדוּר בִּשְׁלָשְׁתָּם. כִּי ״אִישׁ צַדִּיק״ – הַיְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה גּוֹזֵל מִשֶּׁל אֲחֵרִים. ״תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו״ – הַיְנוּ שֶׁהָיָה גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת, כִּי נוֹלַד מָהוּל וְהָיָה תָּמִים. ״אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ״ – לֹא פָּנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. אֲבָל דּוֹר הַמַּבּוּל פָּרְצוּ גֶּדֶר שְׁלָשְׁתָּן.