כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק ו
וַיִּנָּחֶם ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ. בְּצֵרוּף הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן בְּפָסוּק ״נַעֲשֶׂה אָדָם״ – אֲנִי וְהָאָרֶץ, כִּי הָאָרֶץ נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר גַּס וְעָב. וְעִנְיַן נֶחָמָה זוֹ וְעִנְיַן ״וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ״ הוּא דְּרוּשׁ עָמֹק עָמֹק, מִי יִמְצָאֶנּוּ, הֶאֱרִיכוּ בּוֹ לְמַעֲנִיתָם כָּל הַחוֹקְרִים, זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, וְכֻלָּם כְּמִתְנַבְּאִים. וְכֵן הַרְבֵּה עִנְיָנִים בַּתּוֹרָה סְתוּמִים וַחֲתוּמִים, אֲשֶׁר בְּכֻלָּם לִבִּי אוֹמֵר וְגוֹמֵר שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּדְרוּשִׁים אֵלּוּ, כִּי יִלְאֶה הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מִלְּהַשִּׂיגָם, כִּי כָל הַסְּפֵקוֹת הָהֵם בָּאִים לָנוּ מִצַּד שֶׁאָנוּ מְשַׁעֲרִים יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ לִידִיעָתֵנוּ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר בְּהֵפֶךְ זֶה ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (ישעיה נה:ח), וְאֵיךְ נוּכַל לַעֲמֹד עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרַךְ הַבִּלְתִּי נוֹדַעַת אֶצְלֵינוּ, וְאֵין בְּיָדֵינוּ כֹּחַ לְשַׁעֵר אוֹתָהּ.