כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק ה
וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם. לְפִי שֶׁחָטְאוּ בִּזְנוּת, וְאוֹתָהּ תַּאֲוָה רַבָּה וְהוֹלֶכֶת תָּמִיד וְלֹא יִשְׂבַּע לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב:): ״אֵבֶר קָטָן בָּאָדָם מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב״. וְכֵן חָטְאוּ בְּגָזֵל, וְאוֹהֵב חָמָס וָכֶסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אֶלָּא תַּאֲוָתוֹ רַבָּה וְהוֹלֶכֶת תָּמִיד. וְ״כָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם״ – רְצוֹנוֹ לוֹמַר: כָּל הַיּוֹם לֹא יִשְׂבַּע מִתַּאֲוָתוֹ, אֵין שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה שָׂבֵעַ בָּהּ, אֶלָּא כָּל שָׁעָה הוּא מוֹסִיף עַל תַּאֲוָתוֹ.