כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ג · פסוק ו
וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם. כִּי בְּכָל חֵטְא יֵשׁ לַיֵּצֶר טוֹב וִכּוּחַ עִם הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי הַיֵּצֶר טוֹב מַבְטִיחוֹ שָׂכָר הָרוּחָנִי לָעוֹלָם הַבָּא, וְהַיֵּצֶר הָרָע מֵשִׁיב עָלָיו וְטוֹעֵן כִּי טוֹב לֵילֵךְ אַחַר הַתַּאֲווֹת הַמֻּחָשׁוֹת לָעַיִן הָרוֹאָה, כִּי תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נִרְאִין לְעֵין כֹּל, מִלֵּילֵךְ אַחַר חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר ״עַיִן לֹא רָאָתָה״, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה״ – רָאֲתָה דִּבְרֵי הַנָּחָשׁ וְיָשְׁרוּ בְּעֵינֶיהָ טַעֲנוֹתָיו ״כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם״, שֶׁתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה נִרְאִין עַיִן בְּעַיִן, לְאַפּוֹקֵי חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַבָּא ״עַיִן לֹא רָאָתָה״, וְהָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו (הרא״ש שבועות ו:יג).
וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ. מִלַּת ״עִמָּהּ״ פֵּרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה עִמָּהּ תָּמִיד וְלֹא יִשָּׂא אַחֶרֶת כְּשֶׁתָּמוּת הִיא. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנָּתְנָה לוֹ בִּהְיוֹתוֹ עִמָּהּ מַמָּשׁ, כִּי אָז לָחֲצָה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים טז:טז) ״וַתְּאַלְצֵהוּ״. כִּי בִּזְמַן אַחֵר אוּלַי לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ לָהּ לַעֲבֹר אֶת פִּי ה׳, וְעַל זֶה אָמַר בְּהִתְנַצְּלוּתוֹ ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי״. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עִמָּדִי מַמָּשׁ נִצְּחָה אוֹתִי, כִּי לְפִי פְּשׁוּטוֹ אֵין טַעַם לְהִתְנַצְּלוּת זֶה. וּמַה שֶּׁטָּעַן ״הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ״ אוּלַי כִּוֵּן לוֹמַר דֶּרֶךְ הִתְנַצְּלוּת, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בַּצִּוּוּי ״מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל״, וְנֶאֱמַר ״מֵעֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל״, הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁאֵין אֲנִי רַשַּׁאי לִתְלֹשׁ הַפְּרִי מִן הָעֵץ, אֲבָל אִם הוּא כְּבָר תָּלוּשׁ וְעוֹמֵד, חָשַׁבְתִּי שֶׁמֻּתָּר לִי לְאָכְלוֹ, וְעַתָּה הִיא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וְלֹא אֲנִי לְקַחְתִּיו מִן הָעֵץ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאָמַר: מֵאַחַר שֶׁנָּתַתָּ הָאִשָּׁה עִמָּדִי לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין כָּל צָרְכֵי הַבַּיִת, חָשַׁבְתִּי שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁאֵינָהּ מַאֲכֶלֶת אוֹתִי דְּבַר אִסּוּר, עַל כֵּן חָשַׁבְתִּי שֶׁפְּרִי זֶה מֵעֵץ אַחֵר.