כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ב · פסוק יח
לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שִׁנּוּי וּמַחְלֹקֶת, אֵין הַטּוֹבָה מָצוּי שָׁם, שֶׁהֲרֵי מִטַּעַם זֶה לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הַמַּחְלֹקֶת, כִּי כָל מִסְפַּר שְׁנַיִם יֵשׁ בּוֹ חֲלוּקָה וּפֵרוּד. וְאִם כֵּן, אִם הָיָה הָאָדָם נוֹצָר כָּל אֶחָד מֵהֶם מֵחוֹמֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אִם כֵּן יִהְיוּ שְׁנֵי גּוּפִים מֻחְלָקִים וְלֹא יִהְיֶה הַטּוֹב דָּבֵק בָּהֶם, יַעַן כִּי יִהְיוּ נֶעְדָּרִים מִן הָאַהֲבָה וְהָאַחְדוּת, וְיִהְיוּ קְרוֹבִים לָבֹא לִידֵי פֵּרוּד וּמְרִיבָה וְלִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים. וְהָאָדָם מְדִינִי בְּטֶבַע, צָרִיךְ יוֹתֵר אֶל הָאַהֲבָה וְהָאַחְדוּת מִכָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים. לְפִיכָךְ אָמַר שֶׁלֹּא טוֹב הָיָה אִם יִהְיֶה הָאָדָם נוֹצָר מִן חוֹמֶר אֶחָד וְהָאִשָּׁה מִן חוֹמֶר אַחֵר. לְפִיכָךְ ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר״ – כְּשֶׁיִּהְיוּ מִן חוֹמֶר אֶחָד, אָז יִהְיֶה כָּל אֶחָד לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל אֶל הַשֵּׁנִי, וְיִהְיוּ זֶה כְּנֶגֶד זוֹ פּוֹנִים פְּנֵיהֶם זֶה לָזֶה, כִּי זֶה מוֹרֶה עַל הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז:ח) ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״, שֶׁאֵין פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הִתְנַגְּדוּת שֶׁל מְרִיבָה, אֶלָּא הִתְנַגְּדוּת שֶׁל אַהֲבָה כַּמַּיִם הַפָּנִים, לְאַפּוֹקֵי בִּזְמַן שֶׁהַמְּרִיבָה מְצוּיָה, כָּל אֶחָד פּוֹנֶה לַחֲבֵרוֹ עֹרֶף וְלֹא פָנִים. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״לֹא טוֹב״, שֶׁאֵין הָאָדָם נִקְרָא עוֹשֶׂה טוֹב בְּמִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ וְאֵין לוֹ מִתְנַגֵּד הַמַּטֵּהוּ לְדֶרֶךְ רָע, לְפִיכָךְ ״אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״, כִּי בְּמַה שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ כְּנֶגְדּוֹ לַהֲסִיתוֹ לְדֶרֶךְ רָע וְהוּא לֹא יִשְׁמַע לָהּ וִינַצְּחֶהָ, אָז הוּא נִקְרָא עוֹשֶׂה טוֹב, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה טוֹב מִצַּד הַהֶכְרֵחַ וְלֹא יוּכַל לַחֲטֹא, כִּי אִם מִצַּד הֱיוֹת לוֹ אֶפְשָׁרוּת עַל הַחֵטְא וְיִנָּצֵל.