כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כה · פסוק יד
וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, בְּמָקוֹם שֶׁיִּיחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי, וּמָה גְּנַאי הוּא זֶה שֶׁאָמַר זִמְרִי בֶּן סָלוּא, בִּשְׁלָמָא לְשֶׁבַח שַׁפִּיר קָאָמַר, כִּי אֶלְעָזָר וְאַהֲרֹן נוֹדְעוּ בַּשְּׁעָרִים לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, אֲבָל סָלוּא זֶה מָה הוּא וּמָה שְׁמוֹ כִּי תֵדַע שֶׁהוּא לִגְנַאי, מָה שֶׁמֶץ דֹּפִי נִשְׁמַע עָלָיו? וְעוֹד, מַה שֶּׁכָּתוּב ״הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, לָמָּה הִפְלִיא אֶת מַכּוֹתָיו פַּעֲמַיִם? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: ״וְשֵׁם הָאִישׁ הַמֻּכֶּה אֶת הַמִּדְיָנִית״ וְגוֹ׳, וְעוֹד שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר: ״וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה שְׁמוֹ זִמְרִי״, וּמִדְּקָאָמַר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֲשֶׁר הֻכָּה חוֹזֵר עַל עֶצֶם הָאִישׁ, אֲבָל הַמֻּכֶּה חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הָיָה מֻכֶּה.
וְנִרְאֶה שֶׁמֵהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ דָּרַש רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (פב:) חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ: זִמְרִי עַל שֵׁם שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמְזֹרֶרֶת, סָלוּא עַל שֵׁם שֶׁהִסְלִיא עֲוֹן מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי וַדַּאי יֵשׁ לְהַפְלִיא מָה רָאָה רַבִּי יוֹחָנָן עַל כָּכָה לִדְרוֹשׁ הַשֵּׁמוֹת לִגְנַאי, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁגַּם הוּא דָּרַש וְשֵׁם הָאִישׁ הַמֻּכֶּה, שֶׁתֵּיבַת הַמֻּכֶּה חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ מִתְּחִלָּה עַל שֵׁם הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁעֲוֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ שֶׁבָּדְקוּ בִּשְׁמוֹ וּבְשֵׁם אֲבוֹתָיו וּפֵרְשׁוּ עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע, לוֹמַר לְךָ שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב, וּרְאָיָה שֶׁלּוֹ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, הַשֵּׁם מֻכֶּה, וַאֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית קָאֵי עַל עֶצֶם הָאִישׁ, וְכֵן וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה כָּזְבִּי, כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא כָּזְבִּי שֶׁכִּזְּבָה בְּאָבִיהָ, כִּי גַּם שְׁמָהּ הֻכָּה לְדָרְשׁוֹ לִגְנַאי. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁהַמֻּכֶּה קָאֵי עַל הָאִישׁ, וַאֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית קָאֵי עַל הַשֵּׁם, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ אָמַר אֶת הַמִּדְיָנִית, לְפִי שֶׁהָיָה אֶת הַמִּדְיָנִית וּבָעַל בְּעִילוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמְזֹרֶרֶת, עַל כֵּן נַעֲשָׂה מוּזָר לְאֶחָיו כְּבֵיצָה הַמֻּזֶרֶת, וְדָרְשׁוּ שֵׁם זִמְרִי עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ אָמַר ״אֶת הַמִּדְיָנִית״, בִּהְיוֹתוֹ עִמָּהּ מַמָּשׁ, דְּאִלּוּ פֵּרֵשׁ זִמְרִי לֹא הָיָה רַשַּׁאי לְהָרְגוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִפְטַר מִלִּהְיוֹת אֶת הַמִּדְיָנִית עִמָּהּ מַמָּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט י) ״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ לָעוֹלָם הַבָּא (יומא לה:).
וּמִלְּבַד מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פב:) בַּשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ לִגְנַאי, הֲלֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים, אֶעֱנֶה גַּם אֲנִי חֶלְקִי לְפָתְרָם בְּדֶרֶךְ אַחֵר, כִּי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כב:) עַל הַחֲנֵפִים שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס, וְכִי זִמְרִי הָיָה מִן הַחֲנֵפִים? וַהֲלֹא הָיָה רָשָׁע מְפֻרְסָם, אֶלָּא וַדַּאי מִדְּקָאָמַר לְמֹשֶׁה זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה הַצְּבוּעִים לְהַכְשִׁיר מַעֲשָׂיו לוֹמַר שֶׁבַּדִּין הוּא עוֹשֶׂה. וְאַחַר שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֶחֱזִיקוּהוּ בְּחָנֵף, עַל כֵּן יֵשׁ לִדְרוֹשׁ כָּל שְׁמוֹתָיו עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי כָל חָנֵף וְצָבוּעַ תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִיו לְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וְ״זִמְרִי״ הוּא לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּי ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״ (שמות טו ב) תַּרְגּוּמוֹ: ״תֻּקְפִי וְתוּשְׁבַּחְתִּי״. וְשֵׁם ״סָלוּא״ גַּם כֵּן לְשׁוֹן שֶׁבַח, מִלְּשׁוֹן ״סֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״ (תהלים סח ה), וְכֵן ״כָּזְבִּי״, כִּי כָל חָנֵף כּוֹזֵב, כִּי אֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים, וּ״בַת צוּר״, כִּי הֵמָּה מַגְבִּיהִים לָשֶׁבֶת בְּצוּר גָּבוֹהַּ. וְהִזְכִּיר בִּשְׁנֵיהֶם רֹאשׁ וְנָשִׂיא, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נֶפֶשׁ הַחֲנֵפִים. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, כִּי שְׁמוֹת שְׁנֵיהֶם הֻכָּה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, נִדְרָשִׁים עַל עִנְיָן אֶחָד.