כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כ · פסוק יז
וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר. לִרְבוּתָא נָקַט, כִּי מֵי בּוֹרוֹת פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא נִשְׁתֶּה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ טֹרַח לַחֲזוֹר וּלְמַלֹּאות, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵי בְּאֵר שֶׁהַמַּעְיָן מִתְגַּבֵּר מֵעַצְמוֹ וְזֶה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִשְׁתֶּה מִשֶּׁלְּךָ. וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיפוּ לוֹמַר ״וְנָתַתִּי מִכְרָם״ לְהַנּוֹת הָאוּשְׁפִּיזָא. וְכֵן מִתְּחִלָּה אָמְרוּ ״דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ״, שֶׁהַמֶּלֶךְ דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ בּוֹ, וְהֵשִׁיב ״פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ״, מֵאַחַר שֶׁהַדֶּרֶךְ כָּבוּשׁ לַמֶּלֶךְ, כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו מִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי, וְהֵשִׁיב ״בַּמְּסִלָּה נַעֲלֶה״.