כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כ · פסוק יד
כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה וְגוֹ׳. כִּי תְּלָאָה זוֹ הָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת חֶצְיָהּ שֶׁלְּךָ לִפְרֹעַ חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״, וַאֲנַחְנוּ סָבַלְנוּ כָּל הַתְּלָאָה כֻּלָּהּ, אֲפִלּוּ חֶלְקְךָ. וְרָמַז בְּמִלַּת ״הַתְּלָאָה״ עוֹלֶה ת׳ כְּנֶגֶד אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁל גָּלוּת, עוֹד אַרְבָּעִים שֶׁהָיוּ מְטֻלְטָלִים בַּמִּדְבָּר, וְא׳ אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין לְךָ חֵלֶק בִּפְרִיעַת הַחוֹב כָּךְ אֵין לְךָ חֵלֶק בָּאָרֶץ, כִּי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ קָנִינוּ מִיָּדְךָ חֶלְקְךָ, וְרָאוּי שֶׁגַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵינוּ הַמִּקָּח וּתְסַיֵּעַ לָנוּ לָבוֹא לָאָרֶץ מְהֵרָה.