כלי חמדה על התורה· רבי מאיר דן רפאל פלוצקי
קונטרס מיד ולדורות
פרק א
אמר המחבר הנה הגאון בעל נוב"י ז"ל במה"ת ח' או"ח ס' פ"ז בת' להגר"י ברלין ז"ל כתב לבאר כל מקום שנאמר בתוה"ק חוקת עולם לדורותיכם ובימי חורפי עינתי בדבריו וכתבתי איזהו הערות בענינים אלו ויען כי לשון זה לא נמצא בס' משנה תורה לזאת עתה כאשר זכנו השי"ת להשלים ספרי על במדבר אציג פה הקונטרס הזה והלכתי בעקבות הגאון בעל נוב"י ז"ל שהתחיל לבאר כל מקום שנאמר בתוה"ק חוקת עולם לדורותיכם וכתבתי בזה איזהו הערות כפי ענ"ד הקלושה. וקראתי שם הקונטרס בשם "מיד ולדורות" ואקוה כי יהי' לתועלת לתלמידי דבי רב לעורר לבבם וישמע חכם וגו':
וזה יצא ראשונה בשמות י"ב י"ד והי' היום הזה לכם לזכרון וגו' לדורותיכם חוקת עולם תחגהו ויעי' היטב בנו"ב מ"ש בזה ולענ"ד נראה עוד די"ל דקרא אתי למעט את יום י"ד דאינו נוהג לדורות עולם ורק יו"ט של פסח נוהג לדורות עולם אבל מצות ק"פ אינו נוהג לדורות דלא תימא כיון דבפסח מצרים ובפסח דורות הי' ענינים חלוקים דבפסח מצרים לא הי' ענין זריקה והקטרה כלל אמנם בפסח דורות שמצותו רק במשכן ובמקדש דינו ככל קרבנות וה"א דבזמן שאין מקדש נהי דא"א לעשות פסח דורות אבל עכ"פ נעשה כפסח מצרים שזה יהי' מותר בכל מקום כיון דאינו זורק את דמו על המזבח ואינו מקטיר את האימורים א"ד כקדשים להיותו אסור בחוץ קמ"ל קרא דאינו נוהג לדורות אלא בזמן שבהמ"ק קיים ובמקדש דוקא ככל קרבנות אבל פסח מצרים כמות שהי' במצרים לא הי' אלא בפעם זה בלבד ולא לדורות:
ועפ"ז נ"ל לת' דברי רש"י ורע"ב ז"ל בפסחים במשנה דמקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין ופי' רש"י הטעם שנראה כאוכל פסחים בחוץ לארץ ותמה בתוס' יו"ט ז"ל הא אכילת פסחים בכל העיר ולא בכל הארץ עיי"ש שכ' שאיזה תלמוד טועה כ"כ אמנם להנ"ל יובן היטב דבאו לפרש דמקום שנהגו שלא לאכול דלכאו' אינו מובן דאיך נימא דהוא פסח הא לא הי' זריקה והקטרה על המזבח וזריקה מעכב וא"כ לא נוכל לטעות דהוא פסח לכן פירש"י דיש לחוש שמקיימין מצות פסח כמו בחוץ לארץ דהיינו כמו שהי' פסח מצרים שהי' ג"כ בחוץ ולא הי' בו זריקה והקטרה ע"ג המזבח ואעפ"כ היתה בו קדושת פסח ובאמת גם זה אסור באם עושה בזה"ז פסח כמו פסח מצרים אם עשהו לשם פסח הוי כמקריב קדשים בחוץ ועי' מ"ש בפ' בא אות ג' בשם החת"ס ז"ל ואכמ"ל יותר:
פרק ב
שם פסוק טו"ב ושמרתם את היום הזה לדורותיכם חוקת עולם וברש"י לפי שלא נאמר אלא על החגיגה חזר ושנאה על המלאכה שלא תאמר אזהרת כל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה אלא לאותו הדור עכ"ל ותמה ע"ז הגר"י פיק ז"ל דמהכ"ת נאמר כן וכונתו כיון דכבר גלי קרא דהיו"ט נוהג לדורות עולם מהכ"ת נאמר דלא יהי' איסור מלאכה נוהג לדורות כיון דהוא יו"ט ממילא איתסר בעשיית מלאכה ג"כ והוא באמת שאלה עצומה ותימה על הנו"ב ז"ל שכ' על הג' ר"י ז"ל שטעה טעות גדול וברור הדבר שכוונת הגר"י ז"ל כדאמרן:
ומה שנראה בזה בדעת רש"י ז"ל שמדקדק בלשונו הזהב שלא תאמר אזהרת שכל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה דהנה ברש"י ז"ל לעיל בקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם פי' אפי' ע"י אחרים והוא מהמכילתא וברמב"ן ז"ל תמה הא אמירה לעכו"ם הוא רק שבות ות' הפנים יפות ז"ל כיון דקודם מתן תורה הי' להם דין ב"נ וכ"כ המבי"ט בת' דנכרי לנכרי יש שליחות והוי איסור תורה ומעתה ז"ד השתא אבל לדורות לאחר מ"ת דנתקדשו בקדושת ישראל שפיר י"ל דלא יהי' נוהג אזהרה זו דכל מלאכה לא יעשה אפי' ע"י עכו"ם כיון דא"ש לנכרי לכן אמרה תורה ושמרתם את היום הזה לדורותיכם דענין שמירה כולל גם הרחקה שלא יבא לידי מלאכה והפירוש דלכן אסור לדורות אפי' ע"י עכו"ם אע"ג דא"ש לנכרי וזה ביאור נכון בדברי רש"י ז"ל. ומה שי"ל עוד בדעת רש"י דלכן צריך קרא באיסור מלאכה לדורות דהנה לכאו' קשה לפמ"ש הראשונים ז"ל דלכן לא נאמר קרא דאך אשר יאכל לכל נפש בכל הרגלים רק הכא היינו משום דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם לכן צריך היתר או"נ משא"כ בכ"מ כתי' גבי מלאכ' יו"ט רק מלאכת עבודה וממילא אימעיט מלאכת א"נ דאינן בגדר מלאכת עבודה וקשה סוף כל סוף איך כתיב כאן כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש מבואר להדיא דאפי' מלאכת או"נ אינו מותר אלא לצורך או"נ ואמאי הא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:
אך י"ל לפימש"כ המפ' דענין מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הוא כמו דאמרינן בש"ס הואיל ואשתרי אשתרי וא"כ לפ"מ דמסיק רבא בזבחים (ד' ל"ב) דסברת הואיל לא אמרינן אלא היכא דהוא מתורת דחוי' אבל לא היכא דהותרה א"כ י"ל דקודם מתן תורה דלא היתה עדיין מצות שמחת יו"ט ומלאכת או"נ הוי רק הותרה ל"ש מתוך ומעתה י"ל דו"ד קודם מתן תורה אבל לדורות דנצטוו במצות שמחת יו"ט א"כ מלאכת או"נ לצורך או"נ יהי' מותר משום מצוה דשמחת יו"ט ושוב אמרינן מתוך ושוב לא יהי' נוהג אזהרה דכל מלאכה לא יעשה בהם קמ"ל קרא דנוהג לדורות והיינו דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה אבל כל מלאכת או"נ אינו מותר אלא לצורך או"נ ושפיר מתקיים הקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם לדורות:
איברא דז"א דאטו בשביל שנוסף מצוה ג"כ יהי' רק בגדר דחוי' וא"נ דהיכא דהותרה לא אמרינן מתוך פשיטא דבנוסף מצוה ג"כ שדוחה ג"כ ל"ש מתוך ועי' בהסכמת הג' מוהר"י מדזיקעוו שליט"א לס' לקח טוב ששגה בזה שרוצה לומר דביו"ט של עצרת דאיכא מצוה לר"א מודה דאמרינן מתוך אע"ג דבכ"מ לא אמרינן מתוך ולענ"ד ז"א כמושכ"ל:
אמנם מה די"ל בזה בביאור דעת רש"י ז"ל דהנה לכאו' קשה למה דאמרינן מתוך הרי בטל אזהרה דכל מלאכה לא יעשה אך ז"א כיון דרק מקצירה ואילך הותרו המלאכות לצורך או"נ כמו דממעט בירושלמי מאך וא"כ שפיר מתקיים הקרא דכל מלאכה לא יעשה אך י"ל דהא דמותר רק מקצירה ואילך היינו דוקא קודם שנצטוו על שמחת יו"ט אבל לאחר שנצטוו על שמחת יו"ט ומותר כל מלאכות לצורך או"נ מצד עדל"ת שפיר י"ל דמותרין כל המלאכות לצורך או"נ וממילא למ"ד דאמרינן מתוך בטל כל הלאו דלא יעשה כל מלאכה וע"ז צריך קרא דאיסור מלאכה נוהג לדורות והיינו מטעמא דגם לדורות דיש מצות שמחת יו"ט אינו מותר מלאכת עבודה ולא אמרינן בזה עדל"ת ניה"ק ההכרח דא"א בלא"ה ומותר מצד עדל"א מ"מ כיון דמותר רק מכח עשה דוחה לא אמרינן מתוך שהותרה לצורך ויש להאריך הרבה בענינים אלו אמנם אין זה מגמתי בקונטרס הלז כי לא באתי בזה אלא להעיר ראשי פרקים מה שיש לומר בכ"מ שנאמר בתוה"ק לדורותיכם וישמע חכם ויוסיף לקח:
פרק ג
בפ' ואתה תצוה דנרות עי' מ"ש בזה בנו"ב ז"ל דה"א כיון דמצוה תלוי' בשמן לכן יהי' נוהג דוקא בכהן המשוח בשה"מ והדוחק נגלה לעין כל:
אמנם לענ"ד נראה עפמ"ש בפ' פקודי סוף אות א' בהא דמבואר בירושלמי דשקלים פ"ד ה"ב דהשלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא"ז דזה רק כשהם במקדש והם שלא במקומן מעכבין זא"ז אבל אם ליתני' כלל אין מעכבין זא"ז עיי"ש מש"כ בזה ונראה דלזה אמרה תורה לדורותם שנילוף מזה דאפי' במקום שלא יהי' כל הכלים מ"מ מצ"ע להדליק המנורה ונהי דבאיתני' מעכבין זא"ז מ"מ בליתני' גלי קרא דלדורותם דאינו מעכב וז"נ לענ"ד:
פרק ד
בפ' תשא בענין קידוש יו"ר שנאמר בתוה"ק והיתה להם חק עולם לו ולזרעו ולדורותם ועי' בנוב"י מ"ש בזה ולענ"ד נראה דהנה בתוה"ק נראה דיש חילוק בין היכל למזבח דעל היכל חייב גם על ב"ר בקידוש יו"ר ואם נכנס להיכל ב"ר בלא קידוש יו"ר יש עליו ח"מ משא"כ בעזרה אינו חייב אלא בעבודה אך רש"י ז"ל מפרש בבואם אל אוהל מועד להקטיר קטורת ועי' בשפתי חכמים בשם הנח"י דרש"י ס"ל דלשרת קאי על היכל ג"כ:
אמנם לענ"ד יש להעיר בדבר חדש עפמ"ש הספורנו בפ' אמור לחדש דכל זמן שהי' ישראל במדבר והי' הענן מכסה את המשכן הי' להיכל דין קדק"ד ולכן לא הי' נכנס לתוכו אלא אהרן להקטיר קטורת ולהטיב את הנרות א"כ י"ל דהי' לו חומר שהי' צריך קידוש יו"ר בבואו להשתחוות אפי' בלא עבודה ולפי"ז יהי' פירושא דקרא כך ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ורגליהם בבואם אל אוה"מ ירחצו מים ולא ימותו היינו אפי' בלא עבודה אמנם בגשתם אל המזבח ה"ד לשרת וע"ז מסיים הקרא והיתה להם חק עולם ל ולזרעו ולדורותם, והיינו שד"ז של הקרבה היא לדורות משא"כ הדין דב"ר להיכל אינה מצוה לדורות אלא כ"ז שהי' המשכן במדבר שהי' חומר להיכל כקדק"ד אמנם לדורות גם בהיכל א"ח בלא עבודה:
פרק ה
בפ' ויקרא (ג' טו"ב) חוקת עולם לדורותיכם בכ"מ כל חלב וכל דם ל"ת ובתורת כהנים חוקת עולם לבית העולמים, לדורותיכם שינהג הדבר לדורות בכל מושבותיכם בארץ ובחו"ל, ועי' בזית רענן שכ' דה"א דדוקא במדבר דהי' אסורין בבשר תאוה והי' מקריבין שלמים לזה הי' אסורין בחלב אבל כשנבנה בית עולמים ומותרין לשחוט בכ"מ לא נאסרו בחלב קמ"ל ול"ז להבין ד"ק הרי כתיב לדורותיכם בכל מושבותיכם לאסור אכילת חלב תמיד וא"כ מהכ"ת דבזמן שבהמ"ק קיים יהי' מותרין באכילת חלב:
ועלה בדעתי בכונת המג"א ז"ל דהנה באמת מקשינן בגמ' על חלב ודם דהיכא קרב לגבוה הא בעינן ממשקה ישראל ותרצינן דמצותו בכך ומעתה י"ל דא"ל דגלי קרא דחוקת עולמים ה"א דדוקא במדבר דבשר תאוה הי' אסור א"כ ל"ש לאסור חלב ודם מצד דאינו מהמותר לישראל כיון דבמדבר גם הבהמה אסורה קודם שהקדישה ואע"ג דלאחר שהקדישה ונשחטה לשם שלמים ואחר זריקת דמה הבשר מותר והחלב אסור בזה שוב ל"ש לאסור לגבוה משום מהמשקה לישראל דהרי בהקדישה ואח"כ נטרפ' ג"כ ל"ש לאסור משום משקה לישראל מכ"ש הכא דאינו חל איסור חלב אלא לאחר שכבר נזרק הדם ובלא"ה י"ל דאין איסור חלב ודם חל על איסור מוקדשין ולכן שפיר אמרינן דחלב אסור באכילה ואעפ"כ קרב לגבוה משא"כ אח"כ כשהותר בשר תאוה ע"כ דגם חלב מותר דאל"כ איך קריבין לגבוה הא צריך להיות אסור משום משקה ישראל וה"א אע"ג דכתיב לדורותיכם בכ"מ היינו רק בזמן שאין מקדש ואינן קריבין ע"ג מזבח משא"כ בזמן שיש מקדש וקרב ע"ג מזבח ע"כ דמותרין באכילה:
וי"ל יותר דה"א דעכ"פ כהנים מותרין באכילת חלב הקרב לגבוה ולא יהי' להם אסור מצד אכילת חלב ובזה שוב בכלל מן המותר לישראל כיון דחלב הקרב ע"ג המזבח לית משום איסור חלב לכהנים עכ"פ וכמו"ש המרש"א ז"ל דמה"ט מליקה לא הוי בגדר אסור לישראל קמ"ל קרא דחוקת עולם דאף לבית עולמים נאסר חלב אפי' של קדשים ואפי' לכהנים והא דקרב לגבוה הוא משום דמצותו בכך:
אמנם בפירוש הראב"ד ז"ל כתב בזה"ל חוקת עולם לבית עולמים על כל חלב לד' מהדר דאע"ג דכתיב פתח אוהל מועד לעיל דבמשמע דבמשכן קמיירי קמ"ל חוקת עולמים אף בבית עולמים זה נוהגין כן לדורתיכם שינהג הדבר לדורות השתא קא מהדר על איסור חלב שנוהג בכל מושבותיכם בין בארץ בין בחו"ל ואית דמפרשי שינהג הדבר לדורותיכם משום דכתיב ל"ת דמשמע להאי דרא בלחוד קאמר קמ"ל בכל מושבותיכם בין בארץ בין בחו"ל דסד"א כיון דבענין דקרבנות כתיבא וכו' והאי לישנא מפורש בקידושין פ"א גבי מושבות:
מיהו קשי' לי ברישא גבי בהמה טמאה ודגים טמאים ושרצים דכתיב בהו שקץ הם לכם ולא כתיב בהו דורות ה"נ לא אתסרו אלא להאי דרא אלא מחוורתא כפירוש קמא ואם אמרת מסוגי' דקידושין לק"מ דעל דרשה דהכא קא סמיך ולישנא קצרה נקט עכ"ל הראב"ד ז"ל מבואר מד' הראב"ד ז"ל דהפירוש לבית עולמים היינו דמצות הקרבת חלב לגבוה נוהג גם בביהמ"ק דה"א דהוא רק ממצות משכן וכן פירשו כל המפרשים ועי' בנוב"י דפשיט לי' ג"כ שכן פירוש הת"כ אך צ"ע ההסבר בזה ומה גם דקשה מאוד מה נעשה בהחלב של קדשים לדורות הרי באכילה אסור:
ונראה דהכונה דה"א דבאמת חלב קדשים דהותר מכללו לגבוה ה"ה דמותר לאכילת כהנים ועי' בכריתות (ד' ז' ע"ב) דצריך באמת קרא על חלב קדשים מה"ט וכיון דאכילת כהנים הוא ג"כ עבודה וה"א דמותר להם ג"כ ואע"ג דבמשכן נאסר להם לכהנים והי' צריך הקטרה דוקא על המזבח אמנם במקדש נתעלו הכהנים ביותר ואכילתו במקום הקטרה קאי ול"צ להקטיר על המזבח דוקא שאכילת כהנים הוי כהקטרת מזבח קמ"ל קרא דחוקת עולמים דאיסור חלב נוהג לדורות וצריך כל חלב להקטיר על המזבח כנלענ"ד כונת הראב"ד ז"ל ועתה נבא לבאר ד' הראב"ד ז"ל מה דפליג עם המפרשים בתיבת לדורותיכם דבאמת נתקשיתי בזה מאד דלמ"ל קרא לדורותיכם בכל מושבותיכם כיון דאמרת דלדורותיכם שנוהג אף בזמן שאין בהמ"ק קיים א"כ ממילא דנוהג בארץ ובחו"ל ועי' בגמ' קידושין דמקשינן בגמ' על מושבות דכתב רחמנא גבי חלב ודם למה לי ותרצינן אצטריך סד"א הואיל ובענינא דקרבנות כתיבא בזמן דאיכא קרבן מתסר חלב ודם בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל וקשה טובא הא זה כבר נשמע מדכתיב לדורותיכם שנוהג לדורות עולם אף בזמן דליכא קרבן וא"כ אכתי מושבות למה לי ונראה דבשביל זה ס"ל להמפרשים שמביא הראב"ד ז"ל דלדורותיכם צריך לדורות הבאים אף בזמן שבהמ"ק קיים דה"א דלא נאסר אלא לדור זה והא דילפינן אף במקום דליכא קרבן היינו משום דכתיב בכל מושבותיכם כיון דאסרה תורה גם בחו"ל ובחו"ל הרי ליכא קרבן אמנם הראב"ד ז"ל תמה ע"ז דא"כ גם במאכלות אסורות נאמר דלא נאסר אלא לאותו דור כיון דלא כתיב בהו לדורותיכם:. אך משום זה י"ל דבאמת היכא דאין סברא לומר שלא נאסר אלא לאותו דור אמרינן דנאסר לדורות אבל חלב ודם כיון דחזינן דקרב לגבוה א"כ מסברא דמותר להדיוט ג"כ כיון דממשקה ישראל דרשינן דצריך להיות מותר לישראל ולכן ה"א דדוקא אותו הדור דהי' אסורין בבשר תאוה לגמרי ה"א דאסורין בחלב ג"כ אבל א"ז איסור דורות קמ"ל קרא דלדורותיכם דאסור אף לדורות וחלב ודם דקרב לגבוה משום מצותו בכך אמנם הו"א דזה רק בזמן דאיכא קרבן לכן צריך בכל מושבותיכם כן נראה דעת המפרשים:
אמנם לענ"ד צ"ע פירוש המפרשים דא"נ דלדורותיכם אינו מגלה על בזמן שאין בהמ"ק קיים גם מבכל מושבותיכם לא נשמע אלא שנוהג בחו"ל בזמן שבהמ"ק קיים כיון דאפשר להקריב אותם להעלותם לבית ולכן אסור בהו חלב ומנ"ל לאסור חלב לדורות עולם ועי' בתוס' קידושין (ד' ל"ז ע"ב) בד"ה בזמן דאיכא פסח ואע"ג דלקמן בפ' צו כתיב עוד הפעם וכל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה וא"כ י"ל דחד על בזמן שבהמ"ק קיים וחד על בזמן שאין בהמ"ק קיים כמו"ש התוס' לענין מצה שם אך עדיין אינו מתורץ די"ל דתרי בכל מושבותיכם צריכי דאי הוי כתיב חד בכל מושבותיכם ה"א דאסור בחו"ל רק בזמן היתר הבמות והיינו א"נ דק"ר לא קידשה אלא לשעתה וכן בזמן כיבוש וחילוק דהותרו הבמות דאז שפיר אסור גם בחו"ל כיון דגם בחו"ל יש מקום להקרבה לכן חלב אסור לכן צריך קרא דבכל מושבותיכם להורות דאפי' בזמן איסור הבמות ואין שום עצה להקריב קרבנות בחו"ל מ"מ כיון דבעצם בר קרבן הוא אם יביא אותו להקריבו בא"י לכן אסור חלב משא"כ לאסור לגמרי אף בזמן הזה א"ר ודוקא במצה שפיר כתבו התוס' כיון דכתיב שני פעמים בכל מושבותיכם שפיר מוכרח דאפי' בחו"ל בזמן שאין בהמ"ק קיים מצוה לאכול מצה כיון דפסח אינו נוהג בבמה וצריך מקדש דוקא משא"כ על חלב ודם שפיר י"ל דמחד מבכל מושבותיכם ה"א דדוקא בזמן היתר הבמות דיש מקום להקריב קרבנות אף בחו"ל אסור חלב בחו"ל אבל בזמן שאין היתר במות לא יהי' אסור בחו"ל קמ"ל קרא דבכל מושבותיכם לאסור אפי' בזמן שבהמ"ק קיים שנאסרו הבמות מ"מ אסור חלב אבל ללמוד מזה על חו"ל אפי' בזמן שאין בהמ"ק קיים ונאסרו הבמות אין לנו:
איברא די"ל בזה עפמ"ש הג' מהר"ח אלפנדרי בדרך הקודש דאפי' בזמן היתר הבמות מ"מ בחו"ל אסורין במות משעה שבאו ישראל לארץ וא"כ שוב שפיר נשמע מדכתיב שני פעמים בכל מושבותיכם לאסור אפי' בזה"ז אך כ"כ לעיל בפ' חוקת שד' הדרך הקודש תמוהין ומה שנסתייע לזה הגאון בעל דברי אמת מד' הרמב"ן א"ר כלל כמו"ש שם ונראה להביא ראי' ברורה שדעת הרמב"ן ז"ל להיפוך דבזמן היתר הבמות מותר בכל מקום מד' הרמב"ן ז"ל קידושין בסוגי' דחדש בהא דאמרינן בגמ' מה תלוי' ומה שאינה תלוי' וכו' צא ולמד ממה שאמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות וגו' מה עכו"ם מיוחדת שהיא חוה"ג ונוהגת בין בארץ ובין בחו"ל וכו' ותמה הרמב"ן ז"ל הא מצות איבוד ע"ז הוא ג"כ רק בא"י ות' דגמ' סמיך על סיפא דקרא דכתיב ל"ת כן לד' אלוקיכם ודרשינן מזה על שחוטי חוץ שאסור לשחוט חוץ למקדש וזה נוהג בין בארץ ובין בחו"ל וא"נ דאפי' בזמן היתר הבמות מ"מ בחו"ל אסורין במות א"כ אין ללמוד מזה לכל מצות שהן חובת הגוף שנוהגין בין בארץ בין בחו"ל כיון דאיסור זה הוא מיוחד יותר לחו"ל דאפי' בזמן דמותר בא"י מ"מ בחו"ל אסור, א"כ אין ללמוד מאיסור זה לכל איסורין שאסורין בא"י דה"ה דאסורין בחו"ל א"ו דברור הדבר בדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דאין נפ"מ בין א"י לחו"ל בזה ובזמן היתר הבמות מותרין בכ"מ וא"כ אע"ג דכתיב בתוה"ק ב' פעמים בכל מושבותיכם א"ר לאסור בחו"ל אפי' בזמן שאין בהמ"ק קיים ונאסרו הבמות:
לכן נראה עיקר כפירוש הראב"ד ז"ל דבאמת ילפינן מלדורותיכם שנאסר בא"י לדורות אפי' בזמן שאין בהמ"ק קיים ואעפ"כ צריך קרא דבכל מושבותיכם לאסור אף בחו"ל דאי מקרא דלדורותיכם בלחוד ה"א שדוקא בא"י אסור חלב ודם משום דא"י הוא מקום הקרבה בזמן שבהמ"ק קיים לכן אסור תמיד חלב משא"כ חו"ל דאינו מקום הקרבה לכן צריך קרא דבכל מושבותיכם דגם בחו"ל אסור לדורותיכם ואפי' בזמן דליכא מקדש ונאסרו הבמות מ"מ אסור חלב דהיא עצם איסור ולא תלי' בקרבנות כלל והא דילפינן ממושבותיכם בזמן דליכא קרבן היינו משום דמלדורותיכם בלחוד ה"א דבא"י הוי תמיד בזמן דאיכא קרבן דאם קידשה לשעתה וקל"ל הרי מקריבין אע"פ שאין בית וא"כ גם בזה"ז בעצם מקום בהמ"ק כשר להקרבה ואם לא קידשה אלא לשעתה הרי נוכל להקריב גם בבמות וא"כ ודאי איכא קרבן אמנם ממושבותיכם דנוהג בחו"ל אף לדורותיכם להלכה דנאסרו הבמות שפיר מקרו דליכא קרבן ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ:
פרק ו
בפ' צו ו' י"א כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדורותיכם ובתו"כ חק עולם לבית עולמים לדורותיכם שנוהג הדבר לדורות ולכאו' צע"ט כיון דמרבה גם בית עולמים א"כ למה לי לדורותיכם דהא בבית המקדש לא יהי' בעצמם כ"א הדורות שלהם:
ומה שנראה להעיר בדבר חדש דהנה מכל זכר דרשינן בע"מ למחלוקת ומעתה י"ל דוקא בני אהרן שהי' משוחים בשמן המשחה אע"ג דנעשין בע"מ מ"מ קדושת שמה"מ לא פקע והרי הם בקדושתי' לענין מתנ"כ אפי' בקדק"ד משא"כ לדורות לא יהי' לכהנים בע"מ חלק בקדק"ד לבד כה"ג שג"כ משוח בשמה"מ הרי הוא כבני אהרן היום וחולק בקדק"ד משא"כ כהנים הדיוטים לדורות לא יהי' חולקים בקדק"ק לכן צריך לדורותיכם ואם לא הוי כתיב לדורותיכם ה"א דוקא דומיא דבני אהרן שהי' משוחים בשה"מ חולקים גם בבהמ"ק וזה לא משכח"ל בבהמ"ק כ"א כה"ג לכן צריך לדורותיכם אך לפי"ז צ"ע אליבא דאמת אמאי כתבה רחמנא הכא כל זכר בבני אהרן ולמה לא כתב סתמא כל זכר בכהנים כמו"ש לקמן בדיני חטאת ולא הי' צריך למכתב לדורותיכם:
ולכאו' עלה בדעתי להעיר בדבר חדש עפ"מ שראיתי להגאון ר' וועלוויל ז"ל מווארשא בס' תרומת זהב שכ' להעיר דאפי' למ"ד דלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי מ"מ הי' מותר באכילת קדשי קדשים כיון דבפ' קרח כתיב כל זכר יאכל אותו היינו אם הוא רק זכר מבני אהרן אע"ג דלא נתכהן עוד לעבודה מ"מ אוכל בקדק"ד כיון דהוא זכר מבני אהרן אמנם י"ל דז"ד בשאר קדק"ד משא"כ חטאת דהוא לכפרה וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין צריך כהן דוקא ולכן כאן במנחות כתיב כל זכר בבני אהרן להורות דאפי' פנחס כיון דהי' מבני אהרן הי' יכול לאכול מנחות אמנם לקמן בחטאת כתיב כל זכר בכהנים דבחטאת הי' צריך זכר כהן דוקא וזה הערה נכונה:
איברא דבעיקר הדבר יש לעי' לענ"ד אפי' בקדק"ל דאמרה תוה"ק דנאכלין לנשיהם ועבדיהם של כהנים אם הי' מותרין לפנחס למ"ד לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי דבן אינו דומה לאשתו ועבדו דהם קנינו ושפיר אוכלין בתרומה אבל בנו שאינו ברשותו נראה דאינו אוכל בקדק"ל וה"ה בבתו אם בשעה שנולדה לא הי' כהן ונתכהן אח"כ נראה דלא אכלה בתרומה וקק"ל אלא כ"ז שהיא קטנה וה"ה ברשות אבי' אבל משבגרה דיצאה מרשות האב נהי דהיא בת כהן מ"מ אינה אוכלת בתרומה וקדשים קלים וצ"ע עוד בזה ואכמ"ל:
פרק ז
שם ט"ו והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו' חק עולם לדורותיכם וגו' עי' בנוב"י ז"ל שכ' לפרש דברי ר"י במנחות (נ"א ע"ב) דדריש לי' חוקה לעולם תהי' דאצטריך משום דכתיב והכהן המשיח וה"א רק עד שיגנז שמו המשחה קמ"ל חק עולם אפי' מרובה בגדים עכ"ל הגאון ז"ל:
דלה לן חספא ואנא אשכחנא מרגניתא תות' שלכאו' הדברים מחוסרין ביאור דמנ"מ לענין מנחת חביתין בין כה"ג המשיח לכה"ג מרובה בגדים ועי' בתוס' מנחות שם בד"ה חק זו לעולם תהא שכ' דה"א אהרן מקריב חביתין בכל יום ובניו בשעה שנעשו כה"ג ור"ש ל"ל האי סברא עכ"ל מבואר מדבריהם דר"י צריך קרא אפי' בכה"ג המשיח דהו"א דלדורות כיון שנולדו מכהנים אע"ג דצריכין חינוך בשעת עבודה מ"מ אינו צריך להקריב מדי יום ביומו מנחת חביתין ומ"ש התוס' דר"ש ל"ל האי סברא הוא פשוט כיון דר"ש ס"ל דאם מת כה"ג קריבה משל ציבור הרי מבואר דמנ"ח הוא באמת ק"צ רק דגזה"כ דאם יש כה"ג הוא מקריבה משלו וא"כ ממילא ידעינן דנוהג לדורות:
אמנם מה שנלענ"ד בזה לקיים פירוש הנו"ב ז"ל ונאמר דהנה ר"י ס"ל דאם מת הכה"ג קריבה משל יורשין ע"ז דריש ר"י חק עולם חוקה זו לעולם תהי' דהיינו דלדורות ג"כ הדין דאם מת הכה"ג קריבה משל יורשין דה"א דדוקא בכהן המשיח בשמה"מ כיון דקיי"ל דקדושת שמן המשחה לא בטל בשום אופן ועי' במדרש שמואל פ' כ"ג ד"א ולא שכיבה הוא מיתה אלא דוד ע"י שנמשח בשמן המשחה כתיב בו שכיבה ויואב ע"י שלא נמשח בשמן המשחה כתיב בי' מיתה מבואר דקדושת שמה"מ מקדשת אפי' לאחר מיתה ועי' בתו"כ פ' צו פ' י"ח דר"י ס"ל דאהרן ובניו לעת"ל לא יהי' צריכין עוד הפעם שמן המשחה דקדושה הראשונה קיימת ולכן ה"א דוקא בכה"ג בשה"מ קריבה משל יורשין משא"כ לדורות לאחר שנגנז שמן המשחה והוי רק כה"ג מרובה בגדים א"כ כשמת נסתלקה הכהונה ממנו לגמרי וליכא כה"ג ואינה קריבה כלל קמ"ל חק עולם דלדורותם הדין כן דקריבה משל יורשין ולכן לר"ש לשיטתו דדריש מחק עולם דקריבה משל ציבור ל"צ לימוד דנוהג לדורות וז"נ מאוד:
פרק ח
בפ' צו (ז' ל"ד) כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בנ"י מזבחי שלמיהם וגו' לחק עולם מאת בנ"י. בתו"כ לקחתי מאת בנ"י ראוים היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהם ונתנו לכהנים יכול כשם שכשנתחייבו נטלו מהם כך אם יזכו ינתנו להם ת"ל ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם נתנים לכהן מתנה לעולם ועי' בירושלמי יבמות פ"ח ה"ו תני מאכילה בחו"ש ר"י [אומר[ אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחו"ש רשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר וכו' מה אם תרומה שאינה ראוי' לישראל בכל מקום ה"ה אוכלת חו"ש שהן ראוין לישראל בכ"מ א"ד שתאכל ראוין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים יכול כשם שנתחייבו ונטלו מהן כך אם יזכו יחזרו להן ת"ל ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם מה מתנה אינה חוזרת אף אלו אינן חוזרין:
והנה מה שפירש הפני משה דברי הירושלמי א"ל מובן וכבר עמד על האמת בזה הגאון בעל נודע בשערים ז"ל בחד"ת פ' תצוה שמפרש ד' הירושלמי דהק"ו הוא דמה תרומה שלא הי' ראוי לישראל כלל כי חלק הכהנים הוא מעולם תחת שלא הי' להם חלק ונחלה בא"י לכן תרומת גדולי הארץ הוא חלקם לעולם אעפ"כ אוכלת בתרומה מכ"ש חזה ושוק שהם ראוים לישראל בכ"מ בודאי אוכלת וע"ז מפרש הירושלמי אע"ג דחזה ושוק הוא ג"כ רק לכהנים זה הוא מפני שנתחייבו ישראל אבל אם לא הי' נתחייבו הי' של ישראל את"ד הג' ז"ל והנה אם אמנם כי בפירוש הירושלמי כיון אל האמת אך מ"ש לפרש ד' הירושלמי דחו"ש ראוין לישראל בכל מקום היינו אם לא הי' נתחייבו זה דוחק גדול:
אך ברור הדבר דפירוש הירושלמי הוא לפ"מ דמבואר במס' זבחים (ד' קי"ז ע"ב) דחו"ש נוהג בבמה גדולה וא"נ בבמה קטנה מבואר מזה דכ"ז שלא הוקם המשכן והי' ישראל מקריבין שלמים היו הם בעצמם אוכלין חזה ושוק של שלמים וכן אח"כ בשבע שכבשו ושבע שחלקו שהותרו הבמות היו הבעלים אוכלין חו"ש של שלמים ונראה ברור דזה הפירוש בתורת כהנים לקמן בפסוק ל"ו חוקת עולם שפירוש בתו"כ לבית עולמים דהכונה דאינו נוהג בבמה ומעתה יאירו מאוד דברי הירושלמי דמה אם תרומה שא"ר לישראל בכל מקום ה"ה אוכלת חו"ש שהן ראוין לישראל בכל מקום היינו בשעה שמותר לשחוט קדשים בכ"מ דהיינו בבמה שאז החו"ש של שלמים נאכלין לבעלים א"ד שתהי' אוכלת ואח"כ מפרש הירושלמי דבאמת החו"ש של שלמים ג"כ שייך לישראל אלא מפני שנתחייבו נלקח מהם וניתן לכהנים אמנם תרומה ל"ש בזרים כלל והיא חלקן של כהנים ועי' בס' בית שאול להג' מלבוב ז"ל בריש ברכות על הא דקתני במשנה בשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן שהביא בשם תשובת רמ"ע מפאנו ז"ל שכ' לת' דקדוק הלשון דתרומתן דבא להורות שדוקא תרומת דגן תירוש ויצהר דהוא לחמו של כהן מותרין לאכול אף שמחוסרין כיפורים משא"כ המורם מתודה וחזה ושוק אסור כל זמן שלא יביאו קרבן וכתב ע"ז הג' הנ"ל שבזה מיושב קושית התוס' שהקשו דכבר תני במשנה העריב שמשו מותר לאכול בתרומה ולפמ"ש הרמ"ט א"ש דאשמעינן כאן דוקא תרומתן הוא דשרי ולא המורם מתודה אבל גוף דבריו חדשים הם וצריך סעד לתמכן עכ"ל, העתקתי כל דבריו הקדושים מפני שתמי' מאוד על גאון כמותו שיאמר ע"ד הרמ"ע ז"ל שחו"ש אסורין למחו"כ שהוא דבר חדש והלא משנה מפורשת הביא כפרתו אוכל בקדשים והוא כולל גם קק"ל ואף הבעלים אסורים לאכול בקק"ל קודם שהביאו כפרתן:
ובאמת כשאני לעצמי נתקשיתי תמיד על הרמ"ע ז"ל להיפך ממש דאיך אפ"ל דבא למעט המורם משלמים דאסור במחו"כ הא גם שלמים עצמן אסורין למחו"כ אע"ג דמותר לזרים מכ"ש המורם מהן. אמנם לקיים דברי חכמים שלא יהי' תמוהין כ"כ עלה בדעתי לת' דברי הג' מלבוב ז"ל דגם לו הי' קשה ע"ד הרמ"ע ז"ל כנ"ל לכן מפרש דברי הרמ"ע ז"ל דהמשנה בא להורות דוקא תרומתן של דגן תירוש ויצהר מותרין בהערב שמש אבל תרומת הקדשים דהיינו חזה ושוק אפי' במקום שהשלמים בעצמם מותרין לבעלים כשהם מחו"כ מ"מ אם ירומו מהם חו"ש ויתנו לכהנים יהי' אסורין כ"ז שהם מחוס"כ והיינו בבמה קטנה דקיי"ל דאין חו"ש נוהגת בהן וא"ח ליתן לכהנים חזה ושוק והנה נראה דאע"ג דמבואר בסוף זבחים דלענין זמן ופיגול ונותר וטמא שוה במה קטנה לבמה גדולה וטמא אסור לאכול קדשי במה מ"מ ה"ד טמא אבל מחו"כ לפ"ד הר"מ ז"ל דס"ל דמחו"כ אינו בגדר טמא כיון שאין כל טומאתו עליו נראה פשוט דמותר לאכול קדשי במה דאינו בכלל טמא ועי' בפסחים (ל"ה ע"א) מבואר בגמ' דהוי בכלל טהור ומעתה י"ל דז"ד ישראל בקדשים אבל מורם מהם חזה ושוק אם נתן אותם לכהנים אסורין לאכול אם המה מחו"כ וא"ש דברי הרמ"ע ז"ל:
וי"ל בזה פירוש ד' הגמ' פסחים (ל"ה ע"א) שדייק הגמ' על הא דתני העריב שמשו אוכל בתרומה בתרומה אין בקדשים לא אמאי טהור הוא שתמי' מאוד אמאי צריך לדיוק הא מבואר להדיא במשנה פי"ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים וגם תי' הגמ' אלא מעלה בעלמא הוא תמי' מאוד שלשון מעלה יתכן על דרבנן ולא במח"כ שהוא דאורייתא ולדעת רש"י וראב"ד ז"ל הוא בכרת ועי' בתוס' פסחים (ד' י"ט) ד"ה אלמא:
אמנם לדברינו י"ל דקשית הגמ' על הא דקתני טבל ועלה אוכל בתרומה משמע אבל בקדשים ל"מ לה שכהן יאכל כשהוא מחו"כ ואמאי הא מחו"כ טהור הוא בעצם נהי דגלי רחמנא דבקדשי מקדש אסור לאכול מחו"כ מ"מ בקדשי במה שרק טמא אסור בו נראה דמתו"כ מותר לאכול אותם וא"כ משכח"ל גם קדשים שמחו"כ יהי' מותר לאכול בהם וע"ז תרצינן אלא מעלה בעלמא הוא היינו דכהן מחו"כ אסור לאכול תרומת הקדשים בכל מקום אפי' בבמה משום מעלה ואם לזה נתכוין הרמ"ע ז"ל יפה כתב הג' מלבוב ז"ל שהוא דבר חדש וצריך סעד לתמכו דכיון דחו"ש אינו נוהג בבמה קטנה כיון דל"ש בהם תנופה לפני ד' וא"כ ממילא לא עדיפי מהשלמים דבבמה וא"נ דהם מותרים למח"כ ה"ה דהחו"ש שאף אם תורם אותם ונתנם לכהנים ג"כ מותרין כשהם מחו"כ ויש לעי' הרבה בכל מה שכתבנו אמנם זאת נ"ל נכון מ"ש בביאור הירושלמי דיבמות וכן מ"ש בביאור הגמ' דפסחים ל"ה דהפירוש בגמ' על קדשי במה דיהי' מותרין למחו"כ ואסורין רק משום מעלה זה ניתן להאמר לענ"ד ועי' בר"מ ז"ל פ' י"ח מה' פסוהמ"ק הי"ד. ודו"ק היטב בכל מה שכתבנו:
פרק ט
שם ל"ו אשר צוה ד' מאת בנ"י חוקת עולם לדורותם בתו"כ מאת בנ"י מרצון ישראל חוקת עולם. לבית עולמים. לדורותם שינהג הדבר לדורות. ויש לדקדק דלעיל מני' כבר דרש התו"כ מאת בנ"י מרצון כל ישראל ולמה דרש עוד הפעם אך יש לומר בזה דהנה מאוד קשה הלשון שכ' לעיל מרצון "כל" ישראל שלכאו' אינו מובן דתיבת כל מיותר הוא דהרי ברור הדבר שלא צריך אלא רצון הבעלים נותני המתנות:
לכן נראה דכונת התו"כ כיון דמבואר דבאמת ראוין היו לישראל אלא בשביל שנתחייבו ניטל מהם וניתן לכהנים א"כ לכאו' השבט לוי דלא חטאו בחטא העגל לא יהי' צריכין ליתן החו"ש לכהנים אך באמת אינו כן דגם שבט לוי כשמקריבין שלמים צריכין להפריש החו"ש לכהנים ולכן ה"א דמה דקאמר קרא מאת בנ"י דצריך שיהי' ברצונם ה"ד לשבט לוי וכיו"ב שלא חטאו בעגל בזה צריך רצונם אבל מאותן שנתחייבו ל"צ רצונם לכן קאמר התו"כ מרצון כל ישראל היינו דאף אותן ישראל שנתחייבו מ"מ לא נתחייבו שיטול מהם בע"כ אלא שהם יתנהו מתנ"כ לכהנים ומעתה לפמ"ש הזית רענן דמה דדריש התו"כ כאן מאת בנ"י מרצון ישראל לא קאי על חו"ש כ"א על שאר מתנ"כ שוב ל"צ לומר כל ישראל דבשאר מתנ"כ אין סברא לחלק בין אלו לאלו. ובפשיטות י"ל כיון דכאן קאי על שאר מתנ"כ ויש הרבה מתנ"כ דלוים פטורין כגון פדה"ב ופט"ח וזרוע ולחיים וקיבה לכן לא נאמר מרצון כל ישראל משא"כ בחו"ש דגם לוים חייבין לכן קאמר בתו"כ מרצון כל ישראל להורות שכל ישראל חייבין במתנות אלו:
וראיתי בפירוש הראב"ד ז"ל שכ' בזה"ל מאת בנ"י מרצון ישראל כלומר שאף לדורות צוה שלא יטלו הם אלא מיד ישראל הבעלים כדכתיב חק עולם לדורותם ולכאו' אינו מובן דמאי ס"ד דלדורות לא יהי' צריך דעת בעלים:
ודרך פלפול י"ל דהנה לכאו' יש להעיר כיון דקדשים של גבוה הם למה צריך דעת בעלים ובמה הוין בעלים ואפי' למ"ד קק"ל מ"כ ה"ד מחיים אבל לאחר שחיטה משלחן גבוה קזכי ואע"ג דיש להם זכות בהבשר שלמים מ"מ הא לא הותר להם אכילת בשר טרם שזכו כהנים בחו"ש וא"כ לכאו' אמאי הוי בגדר בעלים לענין חו"ש אך י"ל דיש להם זכות בעלים מכח הואיל אב"מ דבקדשים מהני שאלה לכן שפיר הוי בעלים וצריך דעתם אך ז"א דלאחר שחיטה ל"מ שאלה מצד דהוי חשנ"ב ואסור בהנאה וא"ל בעלים אך נראה דאיסור חשנ"ב לא נאסר אלא כשבאו ישראל לארץ ונאסר להם בשר נחירה ונאמר להם כי ירחק ממך הדרך וזבחת ודרשינן בריחוק מקום אתה זובח ואוכל וא"א זובח ואוכל בקירוב מקום משא"כ במדבר דבחולין לא הי' צריך שחיטה כלל לא הי' שייך כלל איסור דחשנ"ב ולכן שפיר י"ל דדוקא במדבר במשכן כיון דע"י שאלה הי' שלהם לכן הם בגדר בעלים וצריך דעתם במתנ"כ משא"כ לדורות דצריך שחיטה וממילא חשנ"ב אסור וא"כ ל"ש שאלה לאחר שחיטה וא"כ אינם בגדר בעלים קמ"ל קרא דגם לדורות צריך דעת בעלים דוקא דרחמנא זכי להו לבעלי הקרבן ליתן לכהן מתנ"כ וזה בעצמם הוא זכותם וז"נ לפלפולא:
עוד כתב הראב"ד ז"ל חוקת עולם לבית עולמים אע"פ שהוזכרו אהרן ובניו וכתיב ביום משחו אותם לא תהי' סבור שאין הדבר נוהג אלא באהרן ובניו לכך נאמר חוקת עולם ואלו נאמר לדורותיכם הייתי אומר לשני דורות ואלו נאמר חוקת עולם הייתי אומר לאותו הדור יהי' הדבר נוהג לעולם בין במדבר בין שיכנסו לארץ שכן מצאנו ועבדו לעולם וישב עד עולם לכך הוצרך לומר חוקת עולם לדורותם עכ"ל העתקתי כל דברי הראב"ד ז"ל מפני שצריך אני להתלמד בהם:
ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים בראש מ"ש דה"א שלא יהי' נוהג באהרן ובניו לכך נאמר חוקת עולם זה אין לו מובן דלמה צריך לזה ואמאי ל"כ בפשיטות דחוקת עולם לבית עולמים אתי למעט במה בשעת היתר הבמות שאינו נוהג דיני חו"ש לכהנים וכן מ"ש אלו נאמר לדורותיכם ה"א לשני דורות תמי' מאוד דמאיזה סברא י"ל דוקא ב' דורות וסתמא היכא דאין סברא לומר דוקא ב' דורות אמרינן דלדורותיכם משמע לעולם וכמו"ש הנוב"י ז"ל בריש דבריו:
ואולי י"ל בכונת הראב"ד ז"ל דה"א דוקא בדור המדבר וכן בתחילת הכניסה לא"י שבע שכבשו ושבע שחלקו דהותרו הבמות וא"כ ליכא מתנות זרוע ולחיים וקיבה בחולין ל"מ לר"י דבשר תאוה אתסר להו א"כ ל"ש הי' כלל מתנות חולין אך אפי' לר"ע דבשר נחירה אשתרי להו ג"כ לא הי' שייך מתנות דזרוע ולחו"ק ולא נתחייבו במתנות בחולין אלא משעה שבאין לארץ ונאסרו הבמות ונתקיים הקרא דכי ירחק ממך המקום וא"כ י"ל שדוקא בעוד שלא הי' לכהנים מתנות מחולין ולא הי' להם בשר זכה להם הקב"ה בחו"ש משא"כ כשיהי' להם בשר לאכול מחולין א"צ ליתן להם חו"ש משלמים ועי' בזית רענן שכ' דה"א דוקא במדבר יתנו להם מתנ"כ שלא הי' להם ערים לשבת וא"ל ביאור כלל ואולי יש להעמיס בכונתו ז"ל הדברים שכתבנו ודו"ק היטב.
פרק י
בפ' שמיני ויקרא י' פסוק ט' חוקת עולם לדורותיכם בתו"כ א"ל אלא אוהל מועד מניין לרבות שילה ובית עולמים ת"ל חוקת עולם מבואר מתו"כ דצריך לרבות גם משכן שילה אע"ג דהוי ג"כ משכן ועי' בזה ביומא מ"ד ע"א ובתוס' שם ובתוס' ישנים שם ד"ה שילה ובית עולמים אך צ"ע דא"נ דשילה אינו בכלל אוהל מועד א"כ נהי דמרבינן בית עולמים מדכתיב חוקת עולם מ"מ מנ"ל לרבות שילה דאינו בגדר בית עולמים ונראה דעיקר סמיכת התו"כ על לדורותיכם ולכן שפיר מרבינן שילה ובית עולמים היינו בית עולמים מחוקת עולם ושילה מלדורותיכם:
ויש לבאר הענין עפמ"ש לעיל אות בשם הספורנו ז"ל דאוהל מועד דבמדבר הי' דינו כקדשי קדשים כיון דהי' תמיד הענן עליו ולכן צריך קרא מיוחד על אוה"מ שבמדבר והא דמבואר בשבועות ט"ז ע"ב דמשכן ומקדש צריכין דאי כתיב משכן ה"א משום שנמשח בקדושת שמה"מ ואי כתיב מקדש ה"א דוקא מקדש דקדושתו קדושת עולם מבואר מזה דממשכן ומקדש ילפינן לכולהו ול"צ קרא מיוחד למשכן שילה כיון דגם משכן שילה הוא בגדר משכן נראה דז"ד בט"מ שנכנס למקדש כיון דגם בנכנס לעזרה חיי"כ שפיר אין נפ"מ בין משכן דבמדבר למשכן שילה משא"כ היכא דכתיב אוהל מועד דהיינו היכל שפיר י"ל דאפי' אם מרבינן מחוקת עולם היכל דבהמ"ק אבל אין לנו לימוד על היכל דמשכן שילה די"ל דוקא היכל דבמדבר דהי' חמור לכן חייב על שתויי יין משא"כ בהיכל דמשכן שילה לכן צריך לדורותיכם וא"ש גם ד' הגמ' ביומא מ"ד דצריך לרבות מכל אדם לא יהי' באוהל מועד גם על היכל דשילה דאל"ה ה"א אע"ג דמקדש דקדושתו קדושת עולם כל אדם לא יהי' באוה"מ ודינו כאוה"מ דמשכן אבל אוה"מ דשילה אינו חמור כ"כ ונראה בזה גם חוקת עולם לדורותם האמור בקיו"ר כיון דכתיב בבואם אל אוה"מ צריך לרבות אוה"מ דשילה ודבהמ"ק ולא נכחד ממני מה שיש לגמגם בזה כיון דלענין דינא לפ"ד רוב הפוסקים דגם בהיכל א"ח כ"א בעבודה דוקא וזה חייב גם בעזרה א"כ מ"ש בתוה"ק היכל לאו דוקא ועזרה דינה לגמרי כהיכל א"כ קשה למה לי לרבות משכן שילה אך באמת יהי' מזה ראי' כדעת הסוברים דבשעת עבודה היינו בזמן עבודה ואז חייב על ביאה בהיכל אפי' בלא עבודה ג"כ ועי' בפירוש הראב"ד ז"ל מה שהאריך בזה ובפירוש הרמב"ן על התורה:
ובאמת לפ"ד הספורנו דהיכל דמדבר הי' דינו כקדשי קדשים והי' עובד בו רק אהרן א"ש בפשיטות דברי התו"כ דאיתא התם בזה"ל מניין לעשות את המזבח כאוה"מ ת"ל אתה ובניך ואין לו מובן בפשיטות אמנם להנ"ל א"ש כיון, דהוזהרו גם בני אהרן והם לא שמשו בהיכל אלא במזבח החיצון וח"כ מוכח דמזבח דינו כהיכל אך גוף דברי הספורנו תמוהין מאוד וכתבנו מזה במק"א וכאן רשמנו רק ראשי פרקים מה שיש לעורר לבב המעי':
פרק יא
בפ' אחרי ט"ז כ"ט והיתה לכם לחוקת עולם ושם ל"א שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם שם ל"ד והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בנ"י מכל חטאותם אחת בשנה ובתו"כ על פסוק והיתה לכם לחוקת עולם לכם ולא לאחרים. לחוקת עולם לבית עולמים והנה בפשיטות הי' מקום לומר דהפירוש דאף בבית עולמים כפרת יוה"כ רק לכם ולא לאחרים דלא תימא שדוקא במדבר במשכן דלא הי' משכח"ל גר תושב כיון דאין גר חושב נוהג אלא בזמן שיובל נוהג ולב"נ אין לו שייכות לכפרת יוה"כ משא"כ בבית עולמים דהי' יובל נוהג והי' ג"ת שמצוה להחיותם וה"א דיש להם איזה שייכות לכפרת ישראל ביוה"כ קמ"ל דגם בבית עולמים כפרת יוה"כ הוא רק לישראל ואין לאחרים חלק בה אע"פ שנדונין בה כל באי העולם:
אמנם בפירוש הר"ש ז"ל ראיתי שכ' דהך לבית עולמים פירושו שדוקא בבית המקדש שהקרבנות קריבין שם לאפוקי בבמה שאין להקריב עכ"ל והנה דברי הר"ש ז"ל צ"ב דא"ל דכונתו על במת יחיד דזה פשיטא דהרי ק"צ אינו קרב בבמת יחיד וע"כ דכונתו על במת ציבור דג"כ אין קריבין בו קרבנות יוה"כ ויש ליתן טעם לזה עפ"מ שהעיר המל"מ פ"א מה' קרבן פסח כיון דקיי"ל דיחיד אינו מקריב חובה כלל לא בבמת יחיד ולא בק"צ א"כ פר ואיל של כה"ג דהוי קרבן יחיד לא הוי קרב בבמה אפי' בבמה גדולה וכיון דקיי"ל דביוה"כ דכל הסדר מעכב וכיון דאינו מקריב פרו ברור הדבר דגם השעיר הנעשה בפנים א"י להקריב בבמה וא"כ לא משכח"ל קרבנות יוה"כ בבמה גדולה ולפי"ז יצא לנו מזה דקרבנות יוה"כ לא הי' אלא במשכן שבמדבר ומשכן שילה אבל בנוב וגבעון דלא הי' ארון שם והי' רק כבמה כמו"ש התוס' ישנים ביומא ד' מ"ד שזכרנו לעיל לא הי' מקריבין בו קרבנות יוהכ"פ ושעיר הפנימי:
ויש לה"ר לזה מד' הגמ' יומא (מ"ד ע"א) דאמרינן בגמ' דבקודש אתא לרבות שילה ובית עולמים ולא הביא הגמ' נוב וגבעון וע"כ דבנוב וגבעון באמת לא הי' הזאה לפני ולפנים וממילא גם קטורת לא הי' ולכן לא קאי ע"ז קרא דכל אדם לא יהי' באוה"מ וכ"נ מפשטות לשון המשנה יומא (ד' נ"ג ע"ב) משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתי' היתה נקראת והנה אבן שתי' לא הי' בנוב וגבעון ואמאי לא חקרו במשנה על נוב וגבעון נראה מזה דבאמת בנוב וגבעון לא הי' נכנס כלל לפני ולפנים ביוה"כ ובר"מ ז"ל פ"ד מה' עבודת יוה"כ ה"א מבואר דרק בבית שני שלא הי' ארון הי' מניחה על אבן השתי' נראה מבואר מזה דקודם בית ראשון לא הי' משכח"ל הקטרת קטורת בלא ארון וזה כדאמרן דלא הי' קרב בנוב וגבעון:
אך מה שיש לעי' בזה דהא מבואר בתו"כ פרק ו' המדברה המדבר במדבר לרבות מדבר נוב וגבעון שילה ובית עולמים הרי מבואר להדיא דגם בנוב וגבעון איכא מצות שעיר המשתלח וכיון דמבואר במשנה דשני שעירים מעכבין זא"ז הרי ע"כ יש כל דיני קרבנות דיוה"כ דהרי פר ושעיר הפנימי בודאי מעכבין זא"ז דכל האמור בבגדי לבן מעכב אפי' הסדר וא"א זה בלא זה וא"כ מוכרח דגם בנוב וגבעון הי' קרבין כל הקרבנות דיוה"כ ומהתימה על הר"ש ז"ל שלא הרגיש בזה:
ומה שיש לומר בזה בדעת הר"ש ז"ל עפ"מ שהעיר הגאון בעל מעין החכמה ז"ל במצות יוה"כ על הר"מ ז"ל שלא העתיק הדין דשני שעירים מעכבין זא"ז וכתב שדעת הר"מ ז"ל דהא דמעכבין זא"ז היינו דא"א לפנימי בלא שעיר המשתלח אבל הפנימי אינו מעכב את שעיר המשתלח ואם ליכא פנימי אפשר לעשות שעיר המשתלח בלא פנימי עיי"ש שהכריח זה מסוגית הש"ס שבועות (ד' ח' ע"ב) בהא דמקשינן בגמ' ונכפר חיצון אדידי' ואמאי דעביד פנימי ונפ"מ לטומאה דאירעה בין זל"ז שהקשו בתוס' אמאי ל"ק הנפ"מ כגון דלא עביד פנימי ומה שת' התוס' דפנימי קדים תמי' הא אם ליכא אלא חד א"א לעשות פנימי בלא הגרלה לכן הכריח מזה הר"מ ז"ל דבכה"ג לוקחין אותו לשעיר המשתלח דפנימי אינו מעכבו ולכן ל"צ הר"מ ז"ל להביא דין זה דשני שעירים מעכבין זא"ז כיון דפנימי אינו מעכב את המשלח ונהי דמשלח מעכב את הפנימי זה מבואר בר"מ ז"ל רפ"ד דכל הנעשה בבגדי לבן אפי' הסדר מעכב וא"כ ממילא ידעינן דא"א להזות שעור הפנימי בלי הגרלה את"ד:
ומעתה י"ל דגם הר"ש ז"ל הכי ס"ל ולפ"ז באמת בבמה דנוב וגבעון לא הי' קרבין פר ושעיר של יוה"כ דלא הי' אפשר כנ"ל אמנם מצות שעיר המשתלח היתה נוהגת בבמת ציבור כיון דהי' לכפרת כל ישראל וקרבנות דיוה"כ לא הי' מעכב את מצות השילוח כיון דלא הי' בבגדי לבן אינו בכלל כל הקרבנות של יוה"כ דהסדר יהי' מעכב אותו וזה דבר חדש מאוד:
הן אמת כי בעיקר דברי המעין חכמה יש לעי' דהרי מכל השו"ט דגמ' ביומא (ד' ס"ג ע"ב) דמקשינן בגמ' על הא דצריך קרא לד' לרבות שעה"מ דפוסל בו מחוס"ז ת"ל דהא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ועיי"ש בסוגי' כל השו"ט משכחת דנעשה מחוס"ז לאחר הגרלה וכן פסק הר"מ ז"ל בפ"ה מה' עבודת יוה"כ ה' טו"ב ומדלא תרצינן בפשיטות דנפ"מ דאם לא הי' אלא שעיר אחד ולא הי' יכולין לעשות את הפנימי דאז אינו מעכב את המשתלח נראה מבואר דגם בכה"ג מעכב וכן מוכרח מד' הר"מ ז"ל דל"צ קרא אלא אם נעשה מחוס"ז אח"כ נראה בהדיא דלמ"ל בלא הגרלה והפנימי מעכב את המשלח [ועי' בלקוטי מהרי"ל ה' יוה"כ שכ' דמעולם הי' קשה לו על בעלי הפייט שמאריכין כ"כ בדיני שעיר הפנימי דהוא רק על טומאת מקדש וקדשיו ולא מדברים כלל בדיני שעיר המשתלח דהוא לכפרת כל העבירות ות' כיון דמבואר בש"ס דכל כמה דלא נעשה הכל כתיקון בשעיר הפנימי ליכא מצות שילוח וא"כ כ"ז להכשיר שעיר המשתלח עיי"ש]:
אך אפי' א"כ דלא כהמעין החכמה בזה ונאמר דמעכבין זא"ז לגמרי מ"מ י"ל דז"ד היכא דאיכא גם מצות שעיר הפנימי וכל קרבנות שהן חובת היום וצריך לכנוס לפני ולפנים אז הכל מעכב וא"א זה בלא זה אמנם בזמן הבמות דלא הי' אפשר לקיים מצות יוה"כ י"ל דהי' מצות שעיר המשתלח בלבד ומרבינן לי' מרבוי' דקרא כמבואר בתו"כ הכלל שהוא ענין שצריך עוד בירור ואכ"מ אפס מפני שלא ראיתי עוד למי שידבר בזה אמרתי להעיר ראשי פרקים:
ודע מה שיש לעי' לכאו' בתו"כ דמרבה נוב וגבעון אמאי לא מרבה גם גלגל ונראה דמזה ראי' למש"כ בת' לח"א שהערנו ע"ד הר"ש ז"ל בתו"כ פ' אמור פרשה י' במצות עומר שכ' בתו"כ חוקת עולם לבית עולמים ופירש הר"ש אבל בבמה אינו נוהג ואפי' למ"ד יש מנחה בבמה אין עומר בבמה ותמה הח' הנ"ל הא ע"כ כונת הר"ש על במת ציבור כיון דהוא ק"צ אינו קרב בבמת [יחיד[ ומה יענה הר"ש ז"ל גלגל דמבואר בקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ודרשינן דאקריב עומר והדר אכיל וכתבתי דנראה דגלגל אינו בכלל במה דהוי בגדר משכן גמור ואע"ג דהותרו אז הבמות בשבע שכבשו ושבע שחלקו אבל גלגל הי' לו דין משכן דהרי מבואר בתוספתא פי"ג דזבחים דבמה גדולה היינו שאוה"מ נטוי כדרכו ואין הארון נתון שם אם בגלגל דהי' הכל כמו במשכן דבמדבר הי' לו דין משכן גמור ומצאתי אח"כ בהר המורי' על הר"מ ז"ל שהעיר ג"כ בזה דגלגל הי' לו דין משכן מה"ט ומד' התו"כ אלו שמרבה שילוח השעיר בבמה ומייתי רק נוב וגבעון ולא מייתי גלגל נראה כדאמרן דגלגל יש לו דין משכן לכל ענינים נהי דהותרו אז הבמות וצ"ע עוד בזה ואכ"מ:
היוצא לנו מכ"ז שכתבנו דנראה דהא דכתיב בפסוק כ"ט והיתה לכם לחוקת עולם ודריש בספרא לבית עולמים קאי על קרבנות יוה"כ שזה יהי' גם בבית עולמים ומ"ש בנו"ב לתלות בפלוגתא דתנאים במס' חולין (דקל"א) אי דרשינן יכפר לרבות עבדים דלפ"ז שוב ל"צ קרא דחוקת עולם לבית עולמים דממילא ידעינן דליכא למימר דרק במשכן שבמדבר הי' נוהג מצות הקרבנות דבמדבר לא הי' להם עבדים כיון דלא מלו וצ"ל דלחוקת עולם היינו לדורות אפי' לאחר חורבן הוא רק לפלפולא אבל אינו כלום מכמה טעמים דמלבד די"ל בפשיטות דיכפר היינו שפחות ונקט עבדים וגם שפחות בכלל מלבד זאת נהי דבמדבר לא הי' להם עבדים אבל משבאו לארץ הי' להם עבדים וה"א דוקא במשכן נוהג דיני יוה"כ אבל לא בבית עולמים:
והסבר הדברים י"ל עפ"מ דמבואר בקראי דבמקדש שעשה שלמה המלך אכלו ושתו ישראל ביוה"כ והקריבו הרבה קרבנות שאינן מחובת היום ובת קול מן השמים הסכימה שלא נכשלו ח"ו וה"א שאז בבנין בה"מ הי' התיקון הגמור על חטא העגל ושוב לא יהי' נוהג כלל מצות יוה"כ שעיקרו ניתן לכפר חטא העגל לכן צריך קרא לחוקת עולם דגם בבית עולמים איכא כל מצות יוה"כ ובלא זה י"ל עוד עפ"מ דהעיר הג' בעל פנים יפות ז"ל בפ' נצבים בקרא דמחוטב עציך עד שואב מימיך וגו' דאף שישראל לא מלו מחשש סכנה היינו דהי' רק חשש מיעוט ובישראל דאין הולכין בפק"נ בת"ר לא מלו את עצמן משא"כ גר הבא להתגייר הי' יכולין להכניס את עצמן בחשש סכנה כדי ליכנס תחת כנפי השכינה וא"ש בפשיטות לזאת הדבר ברור דדרשת התו"כ הוא אליבא דכ"ע דלחוקת עולם צריך לבית עולמים ובאמת קאי רק על קרבנות יוה"כ דהם לחוקת עולם ול"ש לומר על זה"ז:
ועי' בספורנו שכ' לפרש הך לחוקת עולם דאף שיש מקדש לעבודה מ"מ צריך שיתקיים גם שביתה ועינוי דלא תימא דבזמן שבהמ"ק קיים העבודה בביהמ"ק מכפרת ול"צ עינוי וג"ז נכון. ומ"ש בפסוק ל"א שבת שבתון הוא לכם וגו' חוקת עולם כבר ביארנו יפה בס' כל"ח פ' אחרי אות ג' עפ"ד הזוה"ק שמפרש ועיניתם את נפשותיכם היינו שתי נפשות הנפש החיוני והנפש המשכלת ולזאת ועיניתם את נפשותיכם בתשיעי מתקיים על עינוי הנפש שהוא באכילה ושתי' ובעשירי הפירוש עינוי הנפש החיוני דהיא בתענית אמנם עינוי הנפש המשכלת אינו חוקת עולם אמנם העינוי בעשירי הוא חוקת עולם עיי"ש שביארנו הד' בטו"ט ודעת:
ובאמת נלענ"ד שגם בש"ס דילן מבואר כד' הזוה"ק והוא ממה דמבואר במס' יומא (ד' פ"א) אמר ר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי ביוה"כ משום דלא אפשר וכו' נכתוב רחמנא לא תעונה קום אכול משמע וד' הגמ' תמי' מאוד דקארי לה מה קארי לה דלכתוב ל"ת אמנם יובן הדבר עפ"ד הזוה"ק דועיניתם את נפשותיכם כולל עינוי לנפש עיד"ז שיאכל וישתה וא"כ שפיר אמרינן דלכתוב לא תעונה לנפש והיינו שלא יאכל וישתה ביוה"כ שלא יענה את הנפש ע"ז תרצינן בגמ' דה"א קום אכול משמע וכיון שהוא מצוה לאכול ולשתות ג"כ אינו עינוי לנפש המשכלת וא"כ אי הוי כתיב לא תעונה לא הוי ידעינן דהפירוש שלח לאכול ביוה"כ וזה נחמד בביאור הסוגיא והארכנו בזה בדרוש ואכ"מ:
ומש"כ בפסוק ל"ד והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על נפשותיכם אחת בשנה נראה לפרש עפ"ד המדרש בזאת יבוא אהרן שאהרן הכהן הי' רשאי אימת שירצה ליכנוס לפני ולפנים רק שיכנס בסדר הזה ולפ"ז נראה דתמיד הי' מתכפר על ישראל כשיכנס בקרבנות אלו אמנם לדורות אינו כן דאינו מכפר אלא פעם אחת בשנה ביוה"כ ועי' בשבועות ח' ע"ב דמקשינן בגמ' ונכפר פנימי אדידי' ודחיצון ונפ"מ היכא דלא עביד חיצון אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות ונכפר חיצון אדידי' ואמאי קעביד פנימי נפ"מ לטומאה דאירעה בין זל"ז אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהי' אלא אחת בשנה והקשו בתוס' אמאי לא קאמר הכא נפ"מ היכי דלא עביד פנימי:
ולענ"ד נראה דזה אין סברא שלא יהי' ביוה"כ כל הקרבנות שצריך לעבודת היום רק דקשית הגמ' לעיל ונכפר אדידי' ואדחיצון ונפ"מ היכא דלא עביד חיצון היינו משום דקאי על אהרן הכהן כמבואר בקרא שם ואהרן הכהן הרי הי' יכול לכנוס באמצע שנה ג"כ בסדר הזה אך ברור הדבר שאז לא הי' מקריב קרבנות האמורים בפ' פנחס דהמה מחובת יוה"כ וע"ז מקשינן בגמ' דאז יכפר השעיר הפנימי על מה שמכפר החיצון ג"כ וע"ז תרצינן מדכתיב אחת מבואר דגם באהרן לא הי' מכפר אלא כפרה אחת ומקשינן על החיצון שיכפר אדידי' ואדפנימי ולכן שפיר מוכר הגמ' לומר ונפ"מ בטומאה שאירעה בין זל"ז דליכא למימר נפ"מ דלא עביד פנימי ז"א דביוה"כ דעביד חיצון בודאי צריך לעשות פנימי דדוקא פנימי בלא חיצון הי' אפשר באהרן הכהן אבל חיצון בלא פנימי לא הי' אפשר גם באהרן הכהן דביוה"כ בודאי הי' צריך עבודת היום ג"כ ומיושב לנכון קושית התוס' ומוכח מש"ס דילן ג"כ כהמדרש דאהרן הכהן הי' יכול לכנוס תמיד לפני ולפנים בעבודת היום:
אמנם התוס' שלא ניחא להו בדברינו נראה דס"ל כמוש"כ בס' כל"ח פ' אחרי אות א' להוכיח מדעת רש"י ז"ל דס"ל דאפי' אהרן הכהן אם נכנס בזמן אחר בסדר הזה לא הי' מכפר דכפרת השעיר הפנימי הוא רק בצירוף יוה"כ אמנם קרבנות אלו בלא יוה"כ לא הי' מכפרים כלל ולזאת א"א לפרש בגמ' ונפ"מ היכא דלא עביד חיצון בשאר ימות השנה דבזה אין השעיר הפנימי מכפר כלל וי"ל עפ"ז דבר חדש מאוד עפמ"ש האור החיים לפרש הקרא דוהיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בנ"י דקאי על בגדי לבן האמורים בפרשה דלא נימא דלדורות שנמחק כבר חטא העגל ל"ש אין קטיגור נעשה סניגור ושוב יהי' מותר ללכת בבגדי זהב בפנים קמ"ל דאינו כן דמפאת ישראל עדיין נשאר רושם החטא עיי"ש:
ומעתה י"ל לפ"ד המדרש דאהרן הכהן הי' יכול לכנוס גם בתוך השנה בסדר הזה דאז הי' יכול לכנוס לפני ולפנים בבגדי זהב ג"כ כיון דאז לא נכנס לכפר דכפרה תלוי' ביוה"כ ורק מפני שרצה ליכנוס לפני ולפנים הי' צריך קרבנות אלו י"ל דהי' נכנס בבגדי זהב ויהי' הפירוש בקרא והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בנ"י אחת בשנה היינו שביוה"כ שהוא לכפר על בנ"י והי' זאת לחוקת עולם שאהרן הכהן לא יכנס לפני ולפנים בבגדי זהב משא"כ באמצע השנה שאינו לכפר הי' יכול ליכנוס בבגדי זהב וז"נ מאוד עפ"ד של האוה"ח להמעי' בפנים בדבריו הקדושים אלא שגוף הדבר יש לגמגם בו שלענ"ד נראה דהכניסה לפני ולפנים שהוא היחוד האמתי הי' תמיד אסור בבגדי זהב והי' מותר רק בבגדי לבן שהוא התבטלות הגמורה לפני השי"ת שלבן מורה על ביטול אמנם כסף וזהב מעורר גיאות וזה בעצמו אבק ע"ז ולכן בזאת יבא אל הקודש תמיד רק בבגדי בד ויש להאריך הרבה בזה ואין מגמתי להאריך בדרוש בקונטרס זה וזה המעט כתבתי לעורר לב המעי' בענינים אלו.
פרק יב
שם טו"ב ז' ולא יזבחו עוד וגו' חוקת עולם תהי' זאת להם לדורותם בתו"כ חוקת עולם לבית עולמים תהי' בזמן הזה זאת להם ואין חייבין עליהם כרת לדורותם שינהג הדבר לדורות. עי' בנוב"י מה שפי' לבית עולמים להורות דאם הקדיש קודם שנבנה בית עולמים א"ב כרת אע"ג דשוב אין לו היתר ולכן צריך לדורותם שנוהג לדורות דאל"ה הוי מוקמינן חוקת עולם על גוף המצוה ולא הוה ידעינן למעוטי כרת אפי' לבית עולמים אתד"ק ותמי' דמלבד דבגוף הסברא יש לפקפק כיון דמיעט בתורה בהקדיש בשעת היתר הבמות שוב לית בי' כרת בש"ח בשעת איסור הבמות א"כ מהכ"ת לומר דז"ד במשכן ומה בכך דעתיד עוד להיות היתר בבמות אבל הקרבן הזה שוב לא יהי' ראוי לקרבן דיפסל מחמת זקן דנראה דפסול גם בבמה קטנה כמו מום דפסול בו וא"כ א"ל קרא דמיעט מקדש מכרת ג"כ הוה ידעינן דכללא דהקדש בשעת היתר הבמות לית בי' כרת:
אמנם מלבד זאת מ"ש דצריך קרא דלדורותיכם דאל"ה ה"א דחוקת עולם צריך לזה זה קשה מאוד הרי מבואר בתו"כ תהי' בזמן הזה מבואר דענין ש"ח נוהג לדורות אפי' בזה"ז ובאמת קשה מאוד דברי התו"כ דדריש מתהי' בזה"ז כיון דכתיב אח"כ לדורותם ועי' בר"ש שפירש לדורותם דל"ת שלא הי' נוהג אלא באותו הדור לבד וזה פלא כיון דדריש מחוקת עולמים ומתהי' דנוהג בזה"ז איך אפ"ל דצריך לדורותם דל"ת שלא הי' נוהג אלא באותו הדור לבד:
ולולא דמסתפינא מרבותינו הייתי אומר שפירש התו"כ דדריש תהי' בזה"ז וזאת להם ואין אחרת להם שא"ח כרת על הקדיש בשעת היתר הבמות ושחט בשעת איסור הבמות דכונתו דגם בזה"ז ליכא כרת וכמו"ש התוס' ע"ז (ד' י"ג ע"ב) משום דלא גרע משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתי ההיכל וכ"נ דעת הר"מ ז"ל דעל ש"ח בזה"ז ליכא כרת ולכן מסמיך לי' התו"כ הדרשה דתהי' בזה"ז להדרשה דזאת להם להורות דגם בזה"ז ליכא כרת בש"ח ואח"כ אמר לדורותם של"ת שלא הי' נוהג אלא באותו הדור לבד היינו כיון דזה הדבר דש"ח אתי להורות דיש שאלה בהקדש:
והנה דעת המבי"ט בת' דמה"ט החכם מתיר אפי' בלא חרטה כיון דכתיב לא יחל אבל אחרים מוחלין לו א"כ לכאו' איך משכח"ל כרת בש"ח לכן י"ל דדוקא באותו דור דבשר תאוה הי' אסור וגם על בשר חולין הי' חיי"כ על שחיטה בחוץ ול"ש שאלה כלל ולכן הי' שייך בי' כרת אבל לדורות ליכא כרת כיון דהב"ד מתירין את ההקדש שלא יבא לידי כרת קמ"ל לדורותם שנוהג ש"ח לדורות שיש בו כרת דאע"ג דמהני בי' שאלה בהקדש מ"מ ל"מ אלא בפתח חרטה דבלא"ה ל"ש שאלה בהקדש מטעם אמל"ג או משום דש"ח במזיד אמרינן הלעיטיהו לרשע וימות ורק בזה"ז או בהקדיש בשעת היתר הבמות אז ליכא כרת הא בכל ש"ח איכא כרת לדורות וא"ש כל דברי התו"כ.
פרק יג
בפ' אמור (כ"ג י"ד) ולחם וקלי וכרמל ל"ת עד עצם היום הזה וגו' חוקת עולם לדורותיכם בכ"מ בתו"כ חוקת עולם לבית עולמים לדורותיכם שינהג הדבר לדורות בכל מושבותיכם בארץ ובחו"ל אמר ר"ש שלשה דברים תלוין בארץ ונוהגין בין בארץ ובין בחו"ל וכו' והנה בנו"ב כתב דלדורותיכם בכל מושבותיכם קאי על איסור חדש שנוהג גם בזה"ז וכ"נ מבואר מד' הרמב"ן ז"ל שם שכ' בזה"ל והוצרך לומר לדורותיכם בכל מושבותיכם באיסור חדש ובשביתת חג השבועות מפני שהוא תלוי' בהנפת העומר ובמנחה חדשה לומר שאפי' אחרי גלותינו בחו"ל שאין עומר ומנחה מצוה בהם כי החדש אסור מה"ת בכל מקום עכ"ל וכן כתב ברמב"ן פ' מסעי בפסוק והי' אלה לכם לחוקת עולם שכ' בזה"ל אבל לא מצאתי במצוה שתלוי בזמן הבית שיאמר בה לדורותיכם בכל מושבותיכם כי זה יורה אפי' על זמן הגלות בחו"ל כמו שנאמר בשביתת חג השבועות ובאיסור החדש לחייב בהם בחו"ל בזה"ז שלא נתלה אותו בעומר ובמנחה חדשה עכ"ל:
מבואר מכ"ז דקרא דלדורותיכם קאי על איסור חדש שנוהג בזה"ז ובכל מושבותיכם ותמי' מאוד הא מבואר במנחות (ד' פ"ב) דשומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומקשינן בגמ' הא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ותרצינן התורה אמרה לדורותיכם ואת אמרת תבטל ועיי"ש בתוס' ד"ה התורה אמרה לדורותיכם מבואר מזה דדרשינן קרא דלדורותיכם על הקרבת העומר שהוא לדורות עולם דא"נ דקאי רק על איסור חדש שנוהג לדורות א"כ א"ר דקרב עומר בשביעית וא"כ מנ"ל באמת איסור חדש לדורות אחר חורבן והא י"ל באמת אע"ג דכתיב בכ"מ וזה ע"כ להורות דחדש אסור בחו"ל ג"כ מ"מ י"ל דז"ד בזמן הבית דאיכא עומר דאז אסור בחו"ל ג"כ אבל בזה"ז דליכא עומר באמת מותר חדש אפי' בא"י:
ובאמת בר"ש מבואר כן בכונת התו"כ דלדורותיכם שנוהג לדורות היינו אפי' בשביעית מכח דברי הגמ' הנ"ל וא"כ א"ר כלל דאיסור חדש נוהג לדורות וא"ל כמו שמספקא להו להתוס' במנחות שם דה"מ בעינא כרמל וליכא תימה ולר"י בר"י נייתי מחו"ל ושמא הך ברייתא דלא כוותי' והוכיח מזה דע"כ ס"ל דחדש בחו"ל ג"כ לאו דאורייתא מדלא מייתי עומר מחו"ל וא"כ באמת ל"צ לדורותיכם על חו"ל בזה"ז כיון דלדידהו חדש בחו"ל לאו דאורייתא ושפיר דרשינן לדורותיכם על שבועות ואם אמרינן דלדורותיכם בכ"מ אתי לאורויי על חדש בחו"ל בזה"ז ל"צ לדורותיכם על שבועות כיון דמצי מייתי עומר מחו"ל אך ז"א דמלבד דיקשה מנ"ל על א"י בזה"ז כיון דצריך לדורותיכם על שבועות א"כ גם בא"י דילמא רק אסור חדש בזמן שבהמ"ק קיים שתלוי בעומר מלבד זאת כ"כ הפוסקים דלא תלי זב"ז והרי הרמב"ן ז"ל עצמו פשיטא לי' דעומר אינו בא אלא מארץ וס"ל דחדש אסור בחו"ל אפי' בזה"ז וע"כ מלדורותיכם וקשה הא צריך לדורותיכם שקרב עומר בשביעית וכן הר"מ ז"ל פסק כן והד' עתיקין בס' האחרונים ועי' בפנ"י ז"ל בפסק חדש אך לא מצאתי למי שיבאר הדבר על נכון דאיך ילפינן מלדורותיכם תרתי דעומר קרב בשביעית ואיסור חדש נוהג לדורות:
ולכאו' עלה בדעתי דבאמת קשה לכאו' על הרמב"ן דלמה הוצרך קרא לדורותיכם דחדש נוהג בזה"ז בארץ ובחו"ל הלא בין לרו"ש דס"ל דבזמן שבהמ"ק קיים העומר מתיר ובזמן שאין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ובין לר"י דס"ל דבזמן שאין מקריבין את העומר יום הנף כולו אסור מה"ת מבואר דחדש ל"ת בעומר ובבית ואפי' בזמן שאין בית חדש אסור וא"כ ממילא מדכתיב בכ"מ דאסור חדש גם בחו"ל ממילא ידעינן דאסור בזה"ז בין בארץ ובין בחו"ל ואפי' לריו"ח ור"ל דס"ל דאפי' בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ועד הביאכם הוא רק למצוה ג"כ מבואר דל"ת כלל חדש בהקרבת העומר כיון דמותר מיד בהאיר המזרח וממילא ידעינן דה"ה בזמן שאין בהמ"ק קיים וא"כ ל"צ לדורותיכם כלל:
וראיתי אח"כ שכבר העיר בזה הגאון ר"ל חריף ז"ל בס' מגן האלף בקונטרס שם חדש אלא שכ' דלריו"ח ור"ל י"ל דאינו נוהג אלא בזמן הבית כיון דשני הזמנים קאי לשיטתם על זמן שבהמ"ק קיים אמנם לענ"ד נראה כדאמרן דלריו"ח ור"ל דס"ל דעומר אינו מתיר כלל ול"ת חדש בעומר בודאי דידעינן ממילא דלא תלי' כלל בבית:
אמנם מה שנלענ"ד בביאור דברי הרמב"ן ז"ל דצריך קרא דלדורותיכם שנוהג תמיד היינו לפ"מ דקיי"ל כר"י דס"ל דבזמן הבית העומר מתיר ובזמן שאין בהמ"ק יום הנף כולו אסור דס"ל דעד ועד בכלל וקשה מאוד מנ"ל לר"י דקרא דעד עצם היום הזה קאי על זמן שאין בהמ"ק קיים דילמא באמת חדש תלי' בעומר ובזמן שאין בהמ"ק קיים אינו אסור כלל והא דכתבה תורה עד עצם היום הזה דיום הנף כולו אסור היינו בזמן שבהמ"ק קיים ולא הקריבו את העומר בשלמא לרו"ש דס"ל עד ולא עד בכלל א"כ ע"כ דעד עצם היום הזה קאי על זמן שאין בהמ"ק קיים דבזמן שאין בהמ"ק קיים כיון דצריך להקריב העומר הרי העומר מתיר וא"כ ליכא למימר דאם לא הקריבו העומר מותר למפרע ועי' בתוס' ר"ה ד' (י"ג ע"א) דה"מ ומהיכן הקריבו דמבואר בדבריהם דאפי' באונס כשאין רצה להקריב עומר ג"כ אין האיר המזרח מתיר כיון דסוף כל סוף בהמ"ק קיים ואין המניעה להקריב מפאת חסרון המקדש רק משום דליכא עומר והארכתי בזה בס' חמדת ישראל קונטרס תורה אור אות ל"ט ואכמ"ל וא"כ שפיר מוכרח דקרא דעד עצם היום הזה קאי על זמן שאין בהמ"ק קיים משא"כ לר"י דס"ל דיום הנף כולו אסור מנ"ל למדרש הקרא על זמן שאין בהמ"ק קיים הלא מסברא י"ל כיון דחזינן דהעומר הוא המתיר את האיסור חדש דחדש תלי' בעומר ואמרה תורה דאם לא הקריב העומר אסור עד הלילה אך כ"ז בזמן שבהמ"ק קיים ונוכל להקריב העומר:
לכן נראה דהא דדריש ר"י על זמן שאין בהמ"ק קיים היינו לפי האמת דגלי קרא לדורותיכם דחדש אסור אפי' בזמן שאין בהמ"ק קיים אמרינן דעד עצם היום הזה קאי על זמן שאין בהמ"ק קיים דליכא עומר להתיר אסור כל היום משא"כ א"ל קרא לדורותיכם ה"א דבאמת אינו אסור אלא בזמן שבהמ"ק קיים וז"נ מאוד בביאור דברי הרמב"ן ז"ל. ומעתה מיושב בטו"ט ודעת מה שהקשינו הא צריך קרא דלדורותיכם שיהי' מקריבין עומר בשביעית שלא יהי' אסור מצד לאכלה ולא לשריפה דנראה פשוט דקושית הגמ' הוא רק לריו"ח ור"ל דס"ל דהאיר המזרח מתיר ועד הביאכם הוא רק למצוה א"כ בשביעית א"נ דאין מקריבין בו עומר יהי' מותר לגמרי מהאיר המזרח ושפיר יקשה הא לאכלה ולא לשריפה משא"כ לר"י דס"ל דיום הנף כולו אסור וא"כ מלבד שהעומר עתה אסור באכילה מלבד זאת הרי עיד"ז שמקריבין העומר מותר לאכול כל התבואות מהשתא עד הלילה והרי העומר הזה מכשיר לאכול בכל היום כל התבואות החדשות נראה פשוט דבכה"ג אינו בגדר הפסד:
ומצאנו כיו"ב בתו"כ פ' אמור פ"ד אות י"א לענין תרומה דיש איסור להפסידה מ"מ מותר לעשות סולת כיון דהוא להכשיר המאכל א"כ מכ"ש הכא דבאמת גם אכילת גבוה הוי בגדר אכילה נהי דחשבת לה הפסד כיון דאינו למאכל אדם מ"מ כיון דעיד"ז מכשיר כל חדש באכילה מיד בודאי אין זה בגדר הפסד פירות שביעית כיון דעתה אסור עוד באכילה וצ"ל דקושית הגמ' הוא רק לריו"ח ור"ל דס"ל דתמיד האיר המזרח מתיר ולכן שפיר תרצינן בגמ' דרבי קרא לדורותיכם דאף בשביעית מקריבין עומר ול"ק הא צריך לדורותיכם לאיסור חדש בזה"ז ז"א דלריו"ח ור"ל ל"צ קרא דנוהג בזה"ז כיון דל"ת חדש בעומר אמרינן מסברא דנוהג תמיד וממילא כיון דכתיב בכל מושבותיכם ידעינן דנוהג תמיד בארץ ובחו"ל:
וא"ל דגם לרו"ש דס"ל דעד ולא עד בכלל ובזמן שאין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר מ"מ מנ"ל דקאי על זמן שאין בהמ"ק קיים נימא ג"כ דתלי' במקדש והא דכתיב עד עצם היום הזה היינו על שביעית דא"א להקריב בו העומר מצד לאכלה ולא לשריפה ואינו דומה לנאנס ולא הקריבו העומר דאין האיר המזרח מתירו כיון דבעצם ראוי להקריב בו העומר משא"כ שביעית א"ל קרא דלדורותיכם ה"א כיון דאף בזמן שבהמ"ק קיים יש תמיד זמן שא"א להקריב בו העומר דהיינו בשביעית מותר בהאיר המזרח וא"כ י"ל דקשית הגמ' גם לרב ושמואל וע"ז תרצינן מצד לדורותיכם וא"כ יקשה מנ"ל לרו"ש דאיסור חדש נוהג לדורות ז"א דלפי"ז לפי האמת דגלי קרא לדורותיכם דגם בשביעית מקריבין עומר א"כ ליכא זמן בזמן שבהמ"ק קיים שלא יהי' מקריבין עומר וא"כ ע"כ דעד עצם היום הזה קאי על זמן שאין בהמ"ק קיים וא"כ ממילא ידעינן דאיסור חדש נוהג תמיד וכ"ז דצריך קרא לדורותיכם שאיסור חדש יהי' נוהג תמיד הוא רק לר"י דס"ל יום הנף כולו אסור ולדידי' ק' קשית הגמ' מצד לאכלה ולא לשריפה:
[וי"ל עוד דלרו"ש דהאיר המזרח מתיר בזמן שאין בהמ"ק קיים אמנם בשביעית אפי' א"ל קרא דלדורותיכם אינו מותר בהאיר המזרח דהנה נראה פשוט דאף א"נ דאין מקריבין עומר בשביעית מצד לאכלה ולא לשריפה מ"מ בדיעבד אי עבר וקרב עומר בשביעית נראה דכשר ואינו פוסל מצד מצוה הבב"ע כיון דהוי עשה דרבים וכיון דבדיעבד כשר אם מקריבין את העומר הוי בזמן שבהמ"ק קיים ואינו מותר אלא בהקרבת העומר או בלילה ואין האיר המזרח מתירו ויש עוד כמה דרכים להכשיר בדיעבד ולומר דאינו פסול מצד מצוה הב"ע ואכ"מ] ועי' היטב בכ"ז כי הד"נ:
פרק יד
שם שם כ"א וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש וגו' חוקת עולם בכל מושבותיכם לדורותיכם הנה שני קרא בלישני' דלעיל בעומר כתיב לדורותיכם בכ"מ וכאן כתיב בב"מ לדורותיכם. נראה דכונת התוה"ק דלעיל בעומר אמרינן דלדורותיכם קאי על הקרבת העומר ונפ"מ בשביעית דא"ל קרא דלדורותיכם הי' אסור מצד לאכלה ולא לשריפה כנ"ל משא"כ בשתה"ל דנראה פשוט דלא משכח"ל כלל שיעבור בהם על עשה דלאכלה ולא לשריפה דממ"נ אם מביא עם כבשים הרי השתה"ל כולה לכהנים ואי דבאות בפני עצמן ולשריפה קאתיין ברור הדבר דמביאין משל אשתקד כיון דבדיעבד כשר משל אשתקד וא"כ לדורותיכם קאי רק על איסור מלאכה לכן כתיב מקודם בכ"מ דהפירוש רק על מלאכה דבחו"ל אין מקום הקרבה כדי שנדע דגם לדורותיכם קאי רק על מצות יו"ט ואיסור מלאכה ולא קאי על הקרבת שתה"ל וז"ב ופשוט אלא שמתוס' מנחות ד' פ"ד ע"א סוד"ה רחמנא אמר לדורותיכם שכ' בזה"ל וניחא נמי שתה"ל הבאות בפני עצמן בשביעית למ"ד לשריפה קאתיין נראה דמביאין שתה"ל הבאות בפני עצמן מפירות שביעית והוא תימה הא בזה שוב קשה קשית הגמ' ונייתי מדאשתקד:
ועי' בשטמ"ק שנדמ"ח בש"ס דפוס ווילנא ובהג"ה שם שכ' ומיהו קצ"ע דמנ"ל להתוס' דשתה"ל הבאות בפני עצמן קרב בשביעית עכ"ל וזה ל"ק די"ל דכיון דהלכה דלחם עיקר וכבשים אינן מעכבין את הלחם א"כ י"ל דלדורותיכם קאי על שביעית אפי' דליכא כבשים אך זה הוא שקשה דמה בכך דליכא כבשים הא נוכל להביא מדאשתקד וא"ל דליכא מדאשתקד ז"א דבכה"ג אינו בכלל תיבטל כיון דתמיד יכול להכין מדאשתקד כמבואר בסוגיא לענין עומר. ובאמת י"ל דגם מטעם דיוכל להכין כבשים ויהי' השתה"ל כולה לכהנים ג"כ אינו בגדר תיבטל ויפה הקשה בעל הגה"ה דאפי' א"נ כיון דלכתחילה מצותו שיהי' מנחה חדשה אם יביא מדאשתקד הוי בכלל ביטול מצות שתה"ל אבל הרי יכול להביא עם כבשים ויתקיים לדורותיכם בשלימות כמות שהיא המצוה לחם עם כבשים דא"נ דלדורותיכם קאי על הקרבת שתה"ל בודאי קאי על לחם וכבשים כיון דכך הוא מצותן וצע"ג לענ"ד לת' ד' התוס':
ובדרושים אמרתי לבאר דלכן שני הכא קרא לכתוב חוקת עולם בכל מושבותיכם לדורותיכם מה שאינו כן בכה"ת דבכ"מ שנאמר כן נאמר לדורותיכם קודם לרמז לנו ביו"ט של שבועות דעיקרו משום קבלת התוה"ק כמו"ש הרמב"ן ז"ל דמה"ט בא שתה"ל חמץ יש לו מקום יותר בחו"ל ולכן כל קבלת התוה"ק הי' בחו"ל במדבר סיני ואף משנה תורה שנאמרה בעבר הירדן אפי' א"נ דעבר הירדן יש לה קדושת א"י כ"כ במק"א בשם מורי הג' מקיטנא ז"ל וקדמו בת' תשואת חן דלא נתקדש קודם כיבוש א"י כיון דתכלית כיבוש סו"ע הי' שיבואו לא"י וכשאמר להם מרע"ה משנה תורה עוד לא נתקדשה עבר הירדן בקדושת א"י וכן אח"כ כשקבלו ישראל את התוה"ק ברצון בימי אחשורוש הי' בחו"ל:
והענין הוא דעיקר נתינת התורה לישראל להדבק ע"י בהקב"ה ולעשות מארץ שמים וזה צריך רק בחו"ל שהוא תחת הטבע אבל א"י בלא"ה היא תחת ממשלת השי"ת ויש מצות התלוין בארץ אבל בחו"ל רק ע"י כח התורה שניתן לישראל יכולין לקדשה שיתפשט מלכות שמים וזה המכוון במאמרם ז"ל עתידה א"י שתתפשט בכל העולם והיינו ע"י תורה"ק וי"ל מ"ש בספרי מובא ברש"י ורמב"ן ז"ל פ' עקב בפסוק ושמתם את דברי אלה על לבבכם אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצות הניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהי' לכם חדשים כשתחזרו שהוא תמי' מאוד הרי חובת הגוף נוהג בכ"מ:
ונראה דהכונה דלא נימא דכמו דמצות התלויות בארץ שא"י לקיים בחלק המעשה בחו"ל ועיקר קיום הוא בחו"ל ע"י חלק הלימוד מצות אלו כמו כן אפי' במצות שהן חוה"ג העיקר בחו"ל הוא חלק הלימוד דבחו"ל עיקר הוא לימוד התורה שעיד"ז נדבקו בהשי"ת וה"א דל"צ ליזהר כ"כ בחלק המעשה של המצות קמ"ל דגם בחו"ל נוהגין כל המצות כמו בא"י ומדוקדק לשון רש"י ז"ל דלא חשיב תורה בהדי מצות דעל תורה לא עלה על הדעת שיהי' צריך קרא שחייב בחו"ל רק דה"א דאפי' במצות שהן תוה"ג בחו"ל עיקר הוא חלק הלימוד שבהן ועי' ברמב"ן ז"ל שלא הבין כן וכתבנו מזה במקומו אמנם לדעתינו יתכנו הדברים מאוד בפירוש רש"י ז"ל ולכן רמזה התוה"ק ביו"ט של שבועות חוקת עולם בכל מושבותיכם לדורותיכם היינו דבחו"ל הוא יו"ט זה כמו בא"י ואדרבה יותר שייך יו"ט של קבלת התורה בחו"ל להורות זה דעיקר קבלת התורה שתתקדש חו"ל ג"כ בקדושת א"י עיד"ז שיכירו כל העולם במלכות השי"ת ותתפשט א"י בכל הארצות ועי' בפסחים (ד' ס"ח ע"ב) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם וברש"י ז"ל שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו:
והנה הרשב"א ז"ל כתב דאע"ג דקודם אחשורוש שקבלו התורה ברצון הי' טענת מודעה מ"מ זה רק בחו"ל אבל בא"י לא הי' להם טענת מודעה שא"י ניתן לה רק ע"ת שיקבלו התורה וממילא בחו"ל יותר ראוי לשמוח ולהראות שמקבלים התורה בלי קבלת פרס רק מאהבת השי"ת ובחידושינו כתבנו ע"ד התוס' שם בד"ה הכל מודים בעצרת תימה לריב"א א"כ מאי קאמר ר"א מ"ר רשות למצוה דנימא עצרת תוכיח שהוא מצוה וי"ל דהא דבעי ר"א בעצרת לכם ל"ד מקרא אלא מסברא עכ"ל ולכאו' צ"ב מה כונתם בזה הא סברא ג"כ דאורייתא:
אמנם י"ל עפ"מ דמבואר במדרש תנחומא דקבלת תו' שבע"פ היתה באונס א"כ י"ל דמאותה סברא שיש לשמוח בעצרת כמו"ש רש"י ז"ל מאותה סברא יש להראות שמקבלין אנחנו עלינו שבותין של חז"ל בשמחה ולזאת מיו"ט של עצרת א"ר דמחמירינן בשבות דרבנן אע"ג דהשמחה היא מצוה דעצרת שאני כנ"ל ומאותו טעם מובן היטב דבחו"ל יותר יש לשמוח בשמחת חג העצרת ולכן אמרה תוה"ק בכל מושבותיכם קודם לדורותיכם להורות דבדורות אלו שהי' להם טענת מודעה ראוי לשמוח בחו"ל יותר להראות חיבת התוה"ק ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ:
פרק טו
שם פסוק ל"א וכל מלאכה ל"ת חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם נ' לפ' עפ"ד הר"מ ממיץ ז"ל בס' יראים שהקשה אמאי ביוה"כ אסור מלאכת או"נ ות' משום דיוה"כ אסור באכילה ושתי' ול"ש להתיר מלאכת או"נ והנה כ"כ במק"א שבאמת מגופי' דקרא מוכרע שביוה"כ אסור גם מלאכת או"נ מדשני הקרא דבכל המועדות כתיב כל מלאכת עבודה ל"ת וביוה"כ כתיב כל מלאכה לא תעשו נראה דכל מלאכה אסרה תורה ויש בה כרת לעושה אפי' אם עשאה לצורך או"נ אך הר"א ממיץ ז"ל טעמא טעים דלכן אסרה תורה אף מלאכת או"נ משום דיו ה"כ אסור באכילה ושתי':
איברא דלכאו' יש לעי' בד' היראים ז"ל ל"מ לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ כזית מותר מה"ת ביוה"כ וזה הוי אכילה בכ"מ וא"כ יהי' מותר לבשל ביוה"כ אך אפי' לריו"ח דח"ש אסור מה"ת מ"מ יש לעי' עפמ"ש הפוסקים דאע"ג דריו"ח ס"ל בכ"מ דאכילה הוי בהנאת גרון מ"מ ביוה"כ אינו אסור אלא הנאת מעיו וא"כ לריו"ח ג"כ יהי' מותר לבשל ביוה"כ לצורך אכילה דהנאת גרונו:
אך י"ל דבמדבר שפיר אסור כל מלאכה אפי' מלאכת או"נ כיון דבמדבר ירד המן ואפי' א"נ דלא ירד ביוה"כ כמו"ש התוס' ביצה (ד' ב' ע"ב) בשם המכילתא מ"מ נראה דירד בעיוה"כ להיות לאכילה על יוה"כ בין לריו"ח ובין לר"ל כיון דמה"ת כזית בהנאת גרונו מותר לכ"ע וזה חשיב אכילה והמן לא הי' צריך לאפי' ובישול לכן שפיר נאסר כל מלאכה ביוה"כ משא"כ לדורות י"ל דמלאכה לצורך או"נ אינו אסור כיון דמותר או"נ מה"ת ולכן אמרה תורה וכל מלאכה היינו אפי' מלאכת או"נ אסור חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם והטעם כי שבת שבתון והיינו שזה שאסרה התוה"ק מלאכה ביוה"כ אינו מכח שאסור בו או"נ אלא מכח שיש בו קדושת שבת שאע"ג שמצוה לאכול ולשתות בו מ"מ מלאכת או"נ אסור בו ולכן אסור כל מלאכה תמיד:
ואפי' אם נימא כמו"ש בס' כל"ח פ' אחרי אות ב' דלריו"ח אסור גם כזית בהנאת גרונו ביוה"כ מה"ת מ"מ יש לקיים דברינו הנ"ל באופן אחר עפ"מ שיש להעיר בדבר חדש עפ"מ שכ' הרא"ה ז"ל בס' החינוך דחולה שאב"ס מותר לאכול ביוה"כ ח"ש וטעמא דמילתא י"ל עפ"מ שכ' האחרונים להעיר לדעת הח"צ דח"ש אסור מצד דאחשבה לאכילה נימא דאדרבה משום הכי אכלו כיון דאינו מחשיבו ומוקמינן אותו על חזקת כשרות ות' כיון דח"ש אסור עכ"פ מדרבנן א"כ שוב לית לי' חזקת כשרות ושוב אמרינן אחשבה ושוב אסור מה"ת וכ"כ הג' בעל ברוך טעם ז"ל ומעתה י"ל עפ"מ דקיי"ל דגם חולה שאב"ס אסור באיסורי דרבנן היכא דאוכל ושותה האיסור אבל בל"ז מותר באיסורי דרבנן וכ' הג' רעק"א ז"ל דיש לדון דבאיסור מוקצה בשבת דהוא רק מכח הזמן ואין הדבר עצם איסור מותר לחולה שאב"ס ומעתה נראה דה"ה ח"ש ביוה"כ א"נ דאסור רק מדרבנן מותר לחולה שאב"ס כיון דיוה"כ הוי רק זמ"ג ואין על הח"ש איסור עצם וכיון דאסור רק מדרבנן מותר לחולה שאב"ס וכיון שכן צדקו דברי הרא"ה ז"ל דחולה שאב"ס מותר לאכול ח"ש ביוה"כ כיון דאם הוא רק איסור דרבנן מותר לו שוב אמרינן דלא אחשבה ובאמת אינו אסור מה"ת ודו"ק היטב:
והנה התוס' הקשו למ"ד הואיל א"כ בטלה לה כל מלאכת שבת דראוי לחולה שיב"ס ות' דחולה שיב"ס לא שכיח וכ"כ הפוסקים דזה רק חולה שיב"ס אבל חולה שאב"ס שכיח ומעתה יש לחקור לפי"ד היראים דהא דאסור ביוה"כ מלאכת או"נ משום דאסור באכילה ושתי' ולפי"ז לחולה שאב"ס דמותר לו לאכול ח"ש דהוא אכילה חשיבה בכ"מ דהרי בכל התורה אכילה בכזית והי' מותר לו לעשות מלאכה ביוה"כ לצורך או"נ כיון דראוי לו לאכילה ביוה"כ וא"כ יקשה מאוד זה שאמרה תורה כי כל העושה מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש וגו' ואמאי יתחייב כרת נימא הואיל וחזי לחולה שאב"ס וזה שכיח ולדידי' ראוי לאכילה ביוה"כ:
אך די"ל כנ"ל דבמדבר דהי' יורד המן וא"כ מי שהי' חולה שאב"ס מסתמא ירד לו מן שהי' לו לאכול והמן לא הי' צריך אפי' ובישול שהי' נשתנה לכמה טעמים ולכל מה שהי' צריך לכן ל"ש להתיר בו מלאכת או"נ ואע"ג דממה דאמר מרע"ה את אשר תאפו אפו נראה דג"ז אסור בשבת עי' בס' כל"ח פ' בשלח אות א' ואכמ"ל ומעתה י"ל דז"ד במדבר אבל לדורות אין לחיי"כ על מלאכת יוה"כ כיון דחזי לחולה שאב"ס כנ"ל וזה שכיח קמ"ל קרא דאינו כן רק דהוא חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם אפי' בחו"ל שלא ירד המן דכל מלאכה אסור ביוה"כ אפי' לצורך או"נ מטעם דלענין מלאכה דינו כשבת:
פרק טז
שם מ"א וחגותם אותו וגו' חוקת עולם לדורותיכם בחודש השביעי תחוגו אותו בתו"כ לא דריש חוקת עולם לבית עולמים נראה דהתו"כ ס"ל דא"צ בית עולמים דוקא וגם בבמת ציבור קרב דדינו כק"צ דקרב בבמת ציבור וכ"נ סתמא דש"ס בפסחים (ד' ע' ע"ב) דאמרינן הא ודאי ק"צ הוא עיי"ש ועי' במל"מ פ"א מק"פ נסתפק בזה:
ולפי"ז י"ל דחוקת עולם פירושו בהמ"ק וקמ"ל דל"ת דדוקא במשכן א"ד שבת אבל בבהמ"ק דוחה שבת קמ"ל והכונה י"ל דהנה ידוע קשית המעי' החכמה דאמאי ק"צ שא"ק להם זמן א"ד את השבת הא שנים שעשו פטורין וא"כ איכא עצה לשחוט ע"י שנים וזריקה אינה אלא שבות והקטרה יכול להיות בערב וא"כ אמאי לא ידחה שבת אך י"ל דבמדבר דבשר נחירה הי' מותר וא"כ הי' שחיטה עבודה והי' צריך כהונה ולפי"ז פסול שחיטה בשנים דהוי עבודה בשנים ולכן במדבר לא הי' דוחה שבת משא"כ במקדש דשחיטה לא הי' עבודה וא"כ י"ל דדוחה שבת לכך כתיב בתוה"ק וחגותם אותו חג שבעת ימים ולא שמונה דא"ד שבת חוקת עולם והיינו דאף בביהמ"ק א"ד שבת:
איברא דלכאו' ז"א דהרי קיי"ל דכל האמור בתו"כ לא קרב במדבר וא"כ חגיגה לא קרב במדבר ואימתי קרב כשבאו ישראל לארץ ואז הי' מצות שחיטה בחולין ושוב שחיטה לא הי' עבודה ואעפ"כ לא דחי שבת א"כ ממילא ידעינן דה"ה במקדש:
ובאמת א"נ דחגיגה קרב במדבר אפי' א"נ דגם הי' שחיטה כשירה בזר מ"מ י"ל טעם שבמדבר לא הי' דוחה שבת דהנה בעיקר הדבר שכתבנו דיכול להקריב קרבן בשבת מה"ת כיון דשחיטה אפשר ע"י שנים וזריקה הוי רק שבות יש לעי' דהנה באמת יש לעי' כיון דבקדשים הזריקה הוא המתיר לאכול הבשר ובלא הזריקה א"א בשו"א לאכול הבשר אמאי לא יהי' הזריקה בגדר מב"פ דהוי מתקן המאכל וכ"כ המאירי שבת דגם הפרשת תרומה אי לאו דנטלת במחשבה הי' מלאכה דאורייתא מצד מב"פ א"כ בזריקה קשה כנ"ל אך למ"ד דחולין בעזרה לאו דאורייתא י"ל כיון דקודם זריקה מהני שאלה א"כ אם לא יזרוק איכא עצה לאכול הבשר בלא זריקה ע"י שאלה לכהן א"כ זריקה אינו בגדר מב"פ:
אמנם נראה דבמדבר דלא הי' שחיטה נוהגת אלא בקדשים אבל בחולין הי' נחירה וכיון שכן הב"מ אסורין הי' לישראל תמיד אם הי' לשוחט בהמת חולין א"כ לענין הב"מ אין היתר אחר אלא בזריקה דאם יתשל יהי' הב"מ אסורין ושוב איכא איסור מב"פ משום הב"מ וא"כ שפיר לא מצי דחי שבת דזריקה א"א להיות ע"י שנים דהוי עבודה בשנים ובזריקה דמשכן דבמדבר היתה עבודה משום דלאחר שחיטה ליכא שום עצה להתיר הב"מ באכילה כ"א ע"י זריקה א"כ ז"ד במדבר אבל במקדש ה"א דדחי שבת קמ"ל קרב דחוקת עולם אך א"נ דלא קרב במדבר כ"א בא"י דהי' שחיטה מצוה אף בחולין נסתר זה:
אך י"ל כיון דקיי"ל דחולין בעזרה דאורייתא א"כ גם אח"כ הוי זריקה מב"פ דאין עצה ע"י שאלה כיון דיהי' אסור משום חשנ"ב אך י"ל טעם אחר דזריקה אינה בגדר מב"פ כיון דזריקה פסולה בזר א"כ מלאכה זו א"א אלא בכהן אבל בישראל ל"מ שיהי' זה בגדר מלאכה וכיון דאינה מלאכה בכל אדם אינו בגדר מלאכת מחשבת דשבת כמו דאמרינן בש"ס גבי טווי על העזים חכמה יתירה שאני וכבר הארכנו בסברא זו במק"א: