כלי חמדה על התורה· רבי מאיר דן רפאל פלוצקי
קונטרס אחרון ב
פרק א
אמר בן המחבר מפני כי דרכי מעודי להיות נטפל ומחובר לטהור לספרי דבי רב מר אבא הגאון המובהק שר התורה חכם הכולל עטרת ראשי שליט"א אמרתי גם עתה לא אמנע מלהציג פה איזהו הערות וחידושים הנוגעים לספרי כלי חמדה היקרים ובפרט כי ידעתי בי עיקר העונג ורצון אאמו"ר הגאון שליט"א לראות בניו וב"ב עוסקים בתורה ובמצות וחפץ לבבו הטהור ימלא ד' לטובה וישבע מאתנו רב נחת ויחל קרנו בשמש זורחת ויזכה עוד להרביץ תורה בישראל כאו"נ היקרה ובעתירת בנו לנצח:
עיין בכלי חמדה אות א' פ' נשא אות שהאריך אאמו"ר הגאון שליט"א לפלפל בד' המהרי"ק בא"א שזינתה ברצון באו"מ אסורה לבעלה משום דמעלה בו מעל עכ"פ עיי"ש אמרתי אכתוב פה מה שראיתי להגאון המובהק בעל חלקת יואב שליט"א בירחון הרבני הפרדס ח"ב קונטרס ב' האריך בת' להשיג ע"ד המהרי"ק ז"ל מש"ס ופוסקים בראיות חזקות וברורות כיד ד' הטובה עליו, אם אמנם כי יודע אני מך ערכי שאינני כדאי לחוות דעתי בענין זה ובפרט להרהר אחרי זקן הגאונים בדורינו שליט"א אבל מפני שנוגע לכבוד רבותינו בעלי הש"ע ז"ל שכולם תפסו הלכה זו באין חולק אמרתי להעיר קצת בדבריו היקרים אולי יעלה בידינו להגל מעט התמוהות והסתירות שהעמיד לפנינו הגאון שליט"א וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
הנה הגאון שליט"א הבין בכוונת המהרי"ק דכל איסור א"א שאסרה התורה הוא משום ומעלה בו מעל ולא מחמת עבירה לשמים כלל וכן הבינו הרבה מאחרונים ומתוך כך רצו לומר דאם זינתה מרצון בעלה אינה נאסרת דל"ש מעילה [וכן הרגיש בזה הג' שליט"א אלא שהוא דחה זאת כי גם בכה"ג נקרא מעילה בבעלה יעיי"ש] ולענ"ד נראה ברור דכונת המהרי"ק ז"ל כמו"ש אאמו"ר הגאון שליט"א בספרו חמדת ישראל בדיני ב"נ דף ק"ו ע"א כיון דכתיב ומעלה בו מעל דהיינו מלבד איסור לשמים יש עוד איסור מעילה בבעל אשר הוא איסור בין אדם לחבירו כמו בגזל דיש ב' מיני איסורין כנודע ולכן באו"מ אע"ג דלענין שמים הוי שוגגת מ"מ על איסור מעילה עברה ובשביל מעילה לבד נאסרת עליו ועיין בת' רעק"א סי' ר"ו בד"ה לענ"ד בכונת המהרי"ק יעיי"ש וי"ל עוד בכונת המהרי"ק ז"ל כיון דענין השקאת סוטה שאמרה התורה ודנין אותה בד"נ מפני המעילה ובכל גוני דשייך מעילה צריכה השקאה וממילא אסורה לבעלה מצד סוטה והבן ויש לה"ר ברורה לד' המהרי"ק ז"ל מד' הר"מ ז"ל סוף פ"ג מה' סוטה שכ' בזה"ל אשה שזינתה באונס או בשגגה אין המים בודקין אותה שנאמר והיא לא נתפשה פרט לאונס ותמעל מעל באשה פרט לשוגגת ולכאו' קשה למה לא נוכל ג"כ ללמוד אונס מותמעל מעל דבאונס בודאי ל"ש מעילה דאונס ושוגג חדא הוא כמו"ש הרמב"ם ז"ל וצ"ל כיון דקיי"ל תחילתו באונס וסופו ברצון מותרת לבעלה דיצרה אלבשה א"כ לא נוכל ללמוד זה מותמעל מעל כיון דסופו ברצון והו"א דגם זה חשיב מטילה ולכן צריך למילף מקרא דהיא לא נתפשה דעכ"פ נתפשה מתחילה א"כ באמת על אומר מותר אין לנו שום מיעוט דאם לא נוכל למעט אונס מתחלתו מותמעל מעל כ"ש דלא נוכל למעט או"מ והרי מבואר מד' הר"מ ז"ל כד' המהרי"ק ז"ל אך צ"ע לכאו' דהיאך נוכל למעט מותמעל מעל פרט לשוגגת הא הרי גם בשוגג שייך מעילה כמו דאנן קיי"ל דיש מעילה בהקדש בשוגג אך באמת ל"ק כיון דמעילה דהכא הוי עבירה שבין אדם לחבירו ל"ש ענין שוגג ושוגג ל"ש כ"א לשמים דשייך כפרה אבל באו"מ שפיר נופל עליו לשון מעילה ועיין במקנה קידושין נ"ג מ"ש ע"ד התוס' בד"ה אף במכר יעוי"ש וי"ל דזה הענין באשת כהן דנאסרת אפי' בשוגג ובאונס כיון דהוא מחמת קדושת כהונה ושייך מעילה גם בשוגג, וצ"ע באמת בנערה המאורסה דג"כ הוי בכלל מועל בהקדש כמו"ש המהר"ל ז"ל מפראג דלכן נערה המאורסה בסקילה כי מפני הבא על נערה המאורסה ה"ה חוטא בהקדושה שהיא מקודשת לאחר והוא בא עלי' ומובא ד' כ"פ בספרי כלי חמדה עיין בכלי חמדה בפ' תצא אות י"א ויונעם לך וכיון שכן אמאי ל"ח גם מעילה בשוגג כמו בכל הקדש ויש לפלפל בזה ואכ"מ ועתה נשיב לד' הגאון שליט"א א' הקשה מש"ס יבמות צ"ה על הקו"ח דא"א דהרי איסור א"א מחמת שמעלה בבעלה וכן מהא דאמרינן בגמ' שם באחות אשתו וא"א שזה איסור חמור וזה איסור קל והרי להמהרי"ק אין בא"א משום עבירה כלל והוא לכאו' קו' אלימתא אמנם באמת אאמו"ר הגאון שליט"א בפנים כבר העיר בקו' זו ותי' בטו"ט מלבד זאת לפימ"ש בכונת המהר"ק ז"ל דבאמת מודה המהרי"ק ז"ל דיש עבירה לשמים ג"כ רק דמכח מעילה לבד נאסרת א"כ ל"ק כ"כ כמובן בר מן דין אף אם יהיבנא לי' להגאון שליט"א בכונת המהרי"ק דליכא איסור לשמים כ"א מצד מעילה בבעל י"ל לפי"מ דמצינו בכ"ד בש"ס ממונא מאיסורא לא ילפינן דממונא קל דאתייהב למחילה והרי חזינן דמה שנוגע בין אדם לחבירו ויש בידו למחול נקרא איסור קל כמו בכתובות ד' מ' אי אמרה ל"ב ליתא לעשה כלל א"כ הכא כיון דעיקר האיסור מצד מעילה והוי כמו איסור שבין אדם לחבירו דבידו למחול ולחד מ"ד אפי' לאחר סתירה מהני מחילה וזה כונת הש"ס מה א"א שהוא איסור קל כיון דהוי איסור שבין אדם לחבירו ובידו למחול נאסר האוסר הבא על אחותו אין דין ואין מכאן סתירה לד' המהרי"ק ז"ל:
פרק ב
הק' הגאון שליט"א מד' הרמ"א אה"ע ס"י דכל שאינה מחויבת מיתה אינה נאסרת לבעלה הרי דתליא רק בעבירה לשמים ושתהי' עבירה חמורה שיב"מ ועיין בהפלאה כתובות נ"א בד"ה אבוה דשמואל שכ' ז"ל והא דאסור לבעלה משום דלאו בעבירה תליא מילתא הא קיי"ל באה"ע דבזינתה בשוגג באו"מ אסורה לבעלה אע"ג דלא נתכונה לעבירה הא עכ"פ מעלה בבעלה עיי"ש מה שמת' עפי"ז ד' ה"תי עיין בפנ"י כתובות שם ועיקר מהא דמקנין ע"י שחוף ונאסרת לבעלה כמו שהקשה באמת הב"ש באה"ע סי' כ' ובאמת מזה הוא ראי' ברורה לד' המהרי"ק ז"ל:
פרק ג
הקשה הגאון שליט"א מירושלמי סוף שבועות דמסופק לרב אי סוטה חייבת משום שבועת ביטוי וקאמר שם דלא משכח"ל ספק דממנ"פ בשוגג אין כאן סוטה ובמזיד ליכא קרבן משום שבועות ביטוי ולהמהרי"ק שפיר משכח"ל דאיכא סוטה ואיכא קרבן משום שבועות ביטוי וע"כ דבאו"מ אינה נאסרת, ולא זכיתי להבין ד"ק הא מ"מ בשעת שבועה צריכה להודית אם זינתה עם אחר או לא א"כ ממנ"פ אם הודית אין כאן שבועה ואם מכחשת את הזנות א"כ ה"ה מזידה בשבועות ביטוי וא"ח קרבן מלבד זאת גוף ד' הירוש' שם צ"ב הא משכח"ל בפשיטות כמו שתמה הג' בעל נועם ירושלמי ז"ל עיי"ש ואכמ"ל, ד' ומה שהביא הג' שליט"א מד' הפה"מ להר"מ ז"ל סוף נדרים שכ' וז"ל ודע מה שנזכר בש"ס דאשה שאמרה לבעלה שזינתה בפיתוי או בטעות כסבורה שהוא בעלה אינה נאמנת וכו' זה רק באשת כהן אבל באשת ישראל אפי' אם נאמין לה שזינתה מותרת לפי שהטעות והפיתוי חלק מן האונס בלא ספק עכ"ל והוא פלא הא לא אמרו רק פיתוי קטנה אונס הוא אבל לא בגדולה וע"כ כ' הג' שליט"א דכונת הר"מ ז"ל שפיתה אותה באו"מ דהיינו שפיתה אותה ודיבר על לבה דאין איסור בכה"ג כגון בהעראה וכדומה ואם אמנם כי הפירוש יפה הוא ודפח"ח אבל בשביל זה לא נוכל לדחות ד' המהרי"ק וי"ל עוד כונה אחרת בד' הר"מ ז"ל בתיבת פיתוי היינו שפיתה ואמר לה מת בעלה ועיד"ז נתפתתה ועיין רש"י סוטה דף ל"ב ד"ה ובמה היא נטמאת שכ' וז"ל ומשמיעין אותה הלכות המים ע"י איזהו טומאה ואם שוגגת כגון שאמרו לה מת בעלך או אנוסה ולא יבדוקוה המים עכ"ל ועיין בחמד ישראל הנ"ל שה"ר מד' רש"י אלו לד' המהרי"ק ז"ל מדלא נקט כגון שהיתה שוגגת באו"מ והוא ראי' נכונה:
פרק ד
תמה הג' שליט"א על עיק' ראי' המהרי"ק ז"ל מאסתר דאף דהיתה מותרת לילך עפ"י הוראת מרדכי ובי"ד אפ"ה נאסרה על מרדכי ותמה הרי בש"ס קאמר ובכן אבוא למלך אשר לא כדת היינו כדת של תורה הרי דעפ"י תורה היתה אסורה לילך ועיין בנוב"י מהדו"ת סי' קס"א שרוצה לומר דבאמת גירשה מרדכי בצנעא א"כ בודאי היתה מותרת לילך ועכצ"ל דס"ל להגאונים ז"ל דכונת הש"ס במה שאמרה שלא כדת של תורה אינו מצד איסור עריות רק מצד חה"ש בפרהסיא כמו דמקשה באמת הש"ס סנהדרין הא אסתר בפרהסיא הוי הגם דמת' דהנאת עצמן שאני מ"מ אסתר שהיתה צדיקת גמורה חששה שמא לא תעמוד בנסיון ותיהנית גם מעבירה ולא תהי' עבירה לשמה וזה שאמרה עד עכשיו באונס וליכא חה"ש דל"ש יהרג וא"י כיון דבידם לכופה לעבירה כמו"ש הראשונים ועתה ברצון ואיכא חה"ש וכ"ז כתבתי לפי"ד הנוב"י ז"ל אבל באמת א"צ לזה דאדרבה די"ל דזה כונת הגמ' שלא כדת ע"ע באונס ועתה ברצון ואיכא איסור מעילה בבעלה ויש להטעים ראי' המהרי"ק ביותר דהנה לכאו' קשה במה שאמרה אסתר שלא כדת של תורה עד עכשיו באונס ועתה "ברצון" הא גם עתה ה"ה אונס דמה לי אונס אחר או אונס בשביל דברי חכמים וכיון דמרדכי ובי"ד הורו לה שתלך אין לך אונס גדול מזה וצ"ל כמו דקיי"ל אין ע"ד ממון חבירו א"כ ה"ה הכא ל"ש בזה אונס לגבי בעל הגם דלשמים נחשבת אונס ופטורה לגמרי מ"מ לגבי בעל נחשבת רצון משום איסור מעילה ונאסרת עליו כמו שאמרה שלא כדת "של תורה" דאע"פ דהיתה אנוסה מצד גזירת חכמים מ"מ הוא שלא כדת של תורה דעל איסור מעילה עכ"פ עברה ולכן כאשר אבדתי אבדתי ועיין בהפלאה כתובות נ"א שהבאתי לעיל ותראה כי נכונים דברינו ועיקר ראי' המהרי"ק מדקאמרה אסתר עתה "ברצון" ויש להאריך בזה ואכמ"ל. וראיתי לאאמו"ר הגאון שליט"א מ"ש על הגליון הספרי שלו בין הגהותיו על הספרי ע"ד המהרי"ק ז"ל וז"ל שם בספרי סוף פיסקא ואם לא נטמאת כ' בזה"ל ד"א ונזרעה זרע מפני שהיתה בכלל ויצתה לדון בדבר החדש החזירה הכ' לכלל עכ"ל ואין לו מובן לכאורה ועיין במפרשים ומה שנראה לענ"ד בזה כשנקדים להבין ד' הספרי בריש הפ' דבר אל בנ"י וגו' כי תשטה אשתו למה נאמרה פרשה זו לפי שנאמר כי יקח איש אשה ובעלה וגו' לא שמענו אלא בזמן שיש לו עדים והתרו בה שיוצאה ממנו בגט אבל ספק נבעלה וספק לא נבעלה לא שמענו מה יעשה לה ת"ל דבר אל בנ"י וכו' והנה הך תיבות "והתרו בה" צ"ב דזה רק לח"מ אבל לא לאסרה על בעלה. לכן נראה דהנה המהרי"ק מוכיח מדכתיב ומעלה בו מעלה דבזינתה באו"מ אסורה ג"כ לבעלה דעכ"פ מעלה בבעלה אמנם נראה דהספרי סובר דזה רק בקינא לה ונסתרה דמעלה בו מעל אבל אם זינתה בלא קו"ס אז אינה נאסרת אלא מזידה לגמרי אבל בשגגה אינה נאסרת ולכן צריכה התראה להבחין בין שוגג למזיד וזה נכון וברור בלשון הספרי ולפ"ז יתכנו הדברים הנ"ל דבר אחר ונזרעה זרע מפני שהיתה בכלל כל א"א שזינתה ויצתה לדון בדבר חדש דנאסרת לבעלה אפי' באו"מ וע"כ משום קפידא דבעל וא"כ ה"א דאפי' אם באמת טהורה היא מ"מ כיון שעברה ע"ד הבעל ונסתרה עם האיש שקינא לה ממנו ג"כ תהי' אסורה עליו כיון דבאמת גם יחוד א"א אסור מה"ת כיון דחזינן דבסוטה בקפידא דבעל תלה רחמנא קמ"ל דנקתה ונזרעה זרע ומותרת לבעלה וזה פי' נכון בספרי ועיין בת' חיים שאל ח"א סי' מ"ח מה שהאריך בד' המהרי"ק ותמהני על כולם שלא נחתו לדברינו לחלק בין סוטה שקינא לה ונסתרה לא"א שזינתה בלא קינוי ודו"ק היטב עכ"ל שם ודפח"ח והנה מה שרוצה אאמו"ר הג' שליט"א לחלק בד' המהרי"ק אמת כי דברי הספרי מורין כן אמנם דעת המהרי"ק ז"ל דס"ל דה"ה בא"א שזינתה בלא קינוי וסתירה י"ל כיון דעיקר ראייתו מאסתר ואע"ג דהי' מרצון מרדכי מ"מ שייך מעילה ויש להאריך בזה הרבה ולא באתי בזה אלא להראות מה שיש להעיר ע"ד הג' שליט"א ולהצדיק ד' המהרי"ק ז"ל ואולי אזכה שע"י יתבארו ד' המהרי"ק ז"ל בתכלית השלימות ע"י חכמי התורה וזכות רבינו המהרי"ק ז"ל יעמוד לי שאזכה לישב בתוך ד' אמות של הלכה מתוך הרחבת הדעת כאו"נ אכיה"ר:
פרק ה
בפ' בהעלותך, אות ב' הביא אאמו"ר הגאון שליט"א ד' הסמ"ג ז"ל במצ"ע רכ"ד שכ' דלכן הטמאים לנפש אדם לא יכלו לעשות הפסח ונדחו לפ"ש כיון דלפי החשבון חל שביעי שלהם בשבת וכבר גזרו על הזאה שלא ידחה שבת ולא הי' להם עצה לעשות הפסח בשביל הזאה וד' הסמ"ג ז"ל תמוהין דהרי מבואר ברש"י ז"ל מגילה ד' ה' ע"א בד"ה ע"ש זמנם דגזירה דרבה היתה גזירה מאוחרת ובימי אנשי כנה"ג הי' קורין המגילה בשבת וכן מבואר בתשב"ץ ח"ג סירצ"ח ועין בזה בספרו אאמו"ר הגאון שליט"א שאלו שלום ירושלים יעיי"ש. ונ"ל לת' ד' הסמ"ג ז"ל דהנה לכאו' צ"ע מאין הוכיח רש"י ז"ל זאת הא הלא כל השבותין הי' קודם לכן כמבואר בנחמי' קפיטל י' דעשו תשובה וקבלו על עצמן שלא לקנות ולמכור בשבת ואיסור מו"מ ג"כ אינו אלא משום שבות ועיין שבת קכ"ג ע"ב אמר ר"ח בימי נחמי' נשנית משנה זו ע"כ נ"ל בדעת רש"י ז"ל עפימ"ש הה"מ בפ' כ"א מה' שבת ה"א בדעת הר"מ ז"ל דכל השבותין הם מה"ת ונכללין בעשה דתשבות וכיון דשבותין יש להם סמך מה"ת א"כ נראה ברור דמיד דקבלו התורה נאסרו גם השבותין אמנם במקום מצוה ס"ל לרש"י ז"ל דע"כ לא נאמרה השבות כיון דהתורה התירה ליטול לולב ולתקוע בשופר א"כ ע"כ על שבות כזה לא אמרה התורה ואינו בכלל העשה דתשבות (ואין זה ענין לד' הטו"ז הידועין) א"כ לא הי' הגזירה מיד במקום מצוה ורק רבנן דבתראי גזרו בהו שמא יעבירנו כיון דלא ידעינן בקביעא דירחא כמו"ש הראשונים ויוכל להיות שהיום אינו יו"ט והוי שבות שלא במקום מצוה ולכן גזרו חז"ל שמא יעבירנו וכן במגילה ס"ל לרש"י ז"ל דלא הי' הגזירה מיד כיון דהוא מד"ק וכד"ת דמיא ודמי ללולב ושופר ולפי"ז י"ל דאין מכאן סתירה על הסמ"ג וי"ל דבהזאה רש"י ז"ל מודה דהי' מיד הגזירה ול"ד לשופר ולולב דע"ז עצמה אמרה התורה שידחה שבת משא"כ הזאה דע"ז לא אמרה התור שידחה שבת וא"כ הוי שבות שלא במקום מצוה ונכללו בעשה דתשבות הגם דע"י הזאה יוכל לעשות הפסח מ"מ כיון דעתה הוא טמא והזאה אינו מצוה בשבת והעמידו דבריהם במקום כרת ועיין בתוס' יומא ד"ד ע"א בד"ה הזאה בסיני מי הוי מבואר להיפך מד' הסמ"ג ז"ל דגזירה דהזאה היתה גזירה מאוחרת והארכתי בזה בח' למסכת מגילה ואכ"מ:
פרק ו
בפ' חקת אות ג' כ' אאמו"ר הג' שליט"א לת' קו' התוס' דל"ל קרא למעט קטן מכרת באוכל בטוה"ג וכ' כיון דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה וכן כ' הר"ן ז"ל דמה"ט מצה א"צ כונה דהנאה עולה במקום כונה ולכן צריך קרא למיפטר קטן מכרת יעיי"ש שכ' לת' עפי"ז דקדוק המקראות ודפח"ח, ובזה י"ל מה שראיתי להגאון בעל בית אוצר ז"ל במערכת אונס שכ' לתמוה על הר"ש משאנ"ץ דבספרא פ' צו לענין אכילת קדשים בטומאה דדריש ההוא ולא אנוס פירש הוא ז"ל כגון שהאכילוהו עכו"ם קדשים בטומאה ואולם בספרא פ' אחרי לענין ההוא ולא אונס גבי ש"ח פירש הרב ז"ל וז"ל ההוא ולא אנוס משמע שבדעתו עומד לומר שמותר והיינו שלבו אנסו ולא שאנסוהו עכו"ם דההוא פשיטא דאונס רחמנא פטרו עכ"ל וצ"ע מ"ש בין זה לזה ולהנ"ל י"ל כיון דענין אונס דרחמנא פטרי' דאונסא כמאן דלא עביד א"כ נראה דז"ד היכא דהעבירה מצד המעשה ע"ז שפיר שייך לומר כמאן דלא עביד אבל היכא דעיקר העבירה מצד הנאה ל"ש לומר כמאן דלא עביד דהא הרי נהנה עכ"פ וא"כ הו"א דחייב ביד"ש ולכן צריך קרא בכה"ג שאנסוה עכו"ם אבל באו"מ נראה דל"ח לגמרי אונס ולא מיפטר מיד"ש לגמרי וצריך כפרה ורק באנסוהו עכו"ם דהוי אונס גמור משא"כ אונס דשחוטי חוץ דשפיר שייך לומר בי' אונסא כמאן דל"ע ולכן פי' דקאי על או"מ כמ"ש התוס' זבחים ק"ח ע"ב ועיין בזה בכלי חמדה דברים בפ' תצא לענין אונס דנערה המאורסה עיי"ש באות י"א ותבין דברינו:
ובהאי ענינא אמרתי לת' קו' הטו"ז והמג"א על הרמ"א ז"ל דפסק באנסוהו לאכול דבר איסור אינו מברך ובאכל מפני הסכנה מברך מה לי אם אנסוהו אחרים או אם אנסוהו ביד"ש עיין ש"ע או"ח סי' ר"ד. ואמרתי לחלק בין הנושאים. דהנה באמת נפשו של אדם קצה באיסורין היינו שהנפש אינה רוצית ליהנות מאיסורין א"כ באמת ל"ש ברכה במה שהנפש אינה רוצה ליהנות אמנם בחולה דמצוה קעביד שמציל את נפשו והוא נכלל בעשה דושמרתם את נפשותיכם וא"כ באמת גם הנפש רוצית באכילה זו ולכן שפיר מברך עליו אמנם באנסוהו לאכול דבר איסור דדעת הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' קנ"ז דאדם גדול יכול למסור נפשו אף במקום שאינה מצוה על קד"ה א"כ הנפש שהוא מחלקי אלקי ממעל מושכת אחרי קד"ה ואינה רוצית באכילה זו ושפיר שייך בזה נפשו של אדם קצה באיסורין ול"ש ברכה וזה נכון בעזהי"ת, ובדרך אגב אכתוב פה מה שאמרתי בד"פ לפרש ד' הגמ' ר"ה כ"ח ע"א בהא דשלחו לי' לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא ולמה שלחו זאת דוקא לאבוה דשמואל ואמרתי דאבוה דשמואל לשיטתו דס"ל בכתובות נ"א דתחילתו באונס וסופו ברצון אסורה לבעלה ול"מ האונס מה שיצרה אלבשה כיון דסופה ברצון וה"ה נהנית א"כ ה"ה באכילת מצה כיון דנהנה מאכילתו וסופו ג"כ ברצון ולכן לא חשיב אונס והוי כמו רצון וביותר ביאור י"ל כיון דהוא ס"ל דל"מ אונס מה שיצרה אלבשה ואין המעשה חשיב אונס א"כ הכא ה"ה להיפך דבאמת הוא אוכל רק דאוכל מחמת אונס בשביל שיצרו אינו מניחו וזה ל"ח אונס ויש להטעים זה עפימ"ש לת' ד' הר"מ ז"ל בשם האדמו"ר מקאצק ז"ל ואכ"מ:
בכלי חמדה פ' בלק אות ד' העיר אאמו"ר הגאון שליט"א על הא דמבואר בסנהדרין פ"ב אילו נהפך זמרי והרג לפנחס לא הי' נהרג עליו כיון דרודף הוי הא קיי"ל דיכול להציל באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו ואין לך יכול להציל באחד מאבריו יותר מזו שהי' לו לפרוש ממנה ואז לא הי' פנחס רשאי להרגו ותי' כיון דעתה הוא אנוס דיצרו אלבשי' עיי"ש היטב מה שהאריך בזה. ונראה לענ"ד לה"ר ברורה לזה דהרי חזינן בבא במחתרת דמותר להרגו כיון דחזקה דאין אדם מעמיד על ממונו והרי הוא בא להרגך א"כ באמת קשה אין לך יכול להצילו באחד מאבריו יותר מזו שיתן לו ממונו וממילא לא יהרגנו ובפרט על ל"ת צריך ליתן כל הונו ועכצ"ל כנ"ל כיון דחזקה הוא דאין אדם מעמיד על ממונו והוי אונס א"כ ה"ה ה"נ דהוי אונס דמה לי אונס יצרו דממון או אונס יצרו דעריות וז"ב לענ"ד וראיתי בדגל תורה ירחון רבני סי' י"ג העיר הגאון מקינצק שליט"א ג"כ בקו' זו וכ' לת' דבאמת לא הי' זמרי רשאי לפרוש ממנה כמו בנדה דיציאתו הנאה לו כביאתו אמת כי דפח"ח אבל עיקר ד"ק צ"ע כיון דבאמת עיקר הביאה רק מדרבנן ועיקר איסור תורה בפרהסיא מצד חה"ש א"כ בודאי מוטל עליו בכל רגע לפרוש ממנה שלא יחלל השם ביותר, ול"ש בזה לומר דיציאתו הנאה לו כביאתו דהכא אינו האיסור מצד הביאה רק מצד חה"ש וזה ל"ש אם פירש וברור הדבר היכא דשייך חה"ש צריך לפרוש מיד ואינו רשאי להמתין כלל, כאשר הרציתי הד' לפני אאמו"ר הגאון שליט"א הראה לי כי כבר הרגיש בד' הגאון שליט"א וכ' ע"ז כנ"ל והוא הוסיף עוד בזה בחי' בזה"ל ועוד דא"א לומר דלא הי' רשאי לפרוש מצד דיציאתו הנאה לו כביאתו ז"א דזה אינו בכל יהרג וא"י דזה ל"ה כ"א מסור לחכמים ול"ה בכלל פירסום וכונת אאמו"ר הגאון שליט"א כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שבועות הכ"ב דדבר שאינו ידוע אלא לחכמים ל"ח ידוע וניכר לג' בנ"א וכיון דל"ח ידוע לבנ"א א"כ ל"ה בגדר חה"ש ודפח"ח וש"י:
ה) בפ' עקב אות א' הביא אאמו"ר הגאון שליט"א בשם מרנא הגאון הק' מסאכטשאב זצ"ל דזה דמהני ביטול בע"ז של עכו"ם משום דנאסרה בעשייתה לשם עכו"ם והיינו משום דהזמנה בגוף ע"א מלתא הוא ולכן במבטלה פקע הזמנתו ואע"ג שכבר עבדה ג"כ שוב אינו מוסיף איסור עיין בפנים ותבין ולפי"ז נוכל לת' דקדוק עצום במס' סוכה ל"א ע"ב בברייתא שם לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל "כשר" והול"ל יצא וכבר עמדתי ע"ז עוד בהיותי טלי' ולהנ"ל י"ל דהנה הר"ת בתוס' שם מפרש דמיירי לאחר ביטול ואעפ"כ לכתחילה לא יטול משום דמאוס דהי' עליו שם ע"ז ולפי"ז י"ל כיון דעיקר האיסור במה שנאסרה הע"ז מצד הזמנה א"כ עתה כשמזמין אותו ולוקח למצוה ויוצא בו נפקע עי"ז לגמרי שם ע"ז שהי' לה, וכשר אח"כ לגמרי אף לכתחילה לצאת בו וזה שאמר ואם נטל כשר להורות דאח"כ כשר אף לכתחילה לצאת דע"י המצוה נסתלק ממנו לגמרי שם ע"ז, ואחי היקר כמו"ה חנוך העניך נ"י העירני די"ל זאת אפי' לשיטת התוס' שם דמיירי אפי' קודם ביטול ואעפי"כ לא אמרינן כמ"ש כיון דיש לו עצה בביטול שוב לא מכתת שיעורי' ולפי"ז י"ל לשיטת הראבי' ז"ל מובא בפנים בכלי חמדה שם דבע"ז של עכו"ם מהני ביטול באמירה לבד א"כ בזה שנוטל למצותו ומברך עליו הוי הביטול הגמור וכשר אח"כ לכתחילה ויפה אמר. וי"ל עוד עפי"ד הגאון בעל חלקת יואב שליט"א בספרו חאו"ח סי' י"ב שכ' לת' קו' התוס' סוכה דאיך משכח"ל לצאת בלולב של עכו"ם ביוט"ר כיון דזכה בו נעשה שלו וכ' הגאון שליט"א דאח"כ כשר מצד גרדומין ול"ש כמ"ש יעיי"ש בפנים א"כ א"ש מאוד הלשון ואם נטל כשר כיון דחל עליו פ"א ש"ש וממילא הוי בכלל גרדומין ושוב ל"צ שיעור וממילא כשר אח"כ לגמרי אף לכתחילה אמנם בעיקר ד' הגאון שליט"א הארכתי בזה הרבה וכבר נדפס ממני קצת בהפרדם שנה העברה ואכ"מ. ואחי היקר הב' המופלג והמפואר כמר מרדכי נ"י העירני על גוף הערתי בתיבת ואם נטל כשר הלא גם במתני' שם ד' ל"ד ע"ב חיתא אתרוג של תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר ואמרתי לו דגם שם הכונה כנ"ל כיון דמבואר בגמ' הטעם מפני שמכשירה עיי"ש ברש"י ז"ל וא"כ אם נטל הרי כבר הוכשרה וממילא שוב כשר אח"כ לכתחילה ונכון הוא:
פרק ז
עיין בפנים בפ' תצא אות י"א אוק"ה האריך מורי הגאון שליט"א לענין מצוה שבין אדם לחבירו דל"צ כונה לכ"ע ונראה דמה"ט אין מברכין במצות שבין אדם לחבירו כגון צדקה וכאו"א וכיו"ב כיון דל"צ כונה וממילא ל"ש ברכה כיון דעיקר הברכה במקום כונה כמו"ש הפוסקים ובמקום דל"צ כונה לגמרי ל"ש ברכה ועיין בקונטרסי הנספח לכלי חמדה ויקרא שהבאתי בשם מרן הגאה"ק בעל שפת אמת זצ"ל לס' ויקרא דף ליב שכ' דלכן אין מברכין על סיפור יצ"מ כיון דמצד השכל ג"כ חייבין אנו להודות ולהלל כמו דאיתא עבדא דמפיק לי' מארא לחירות ויהיב לי' כספא ודהבא אית לי' לשבחא ולכן ל"ש ע"ז לברך אקבו"צ עיי"ש. ולפי"ז י"ל קו' הראשונים אמאי לא מברכינן במגילה לשמוע מ"מ ועיין באבודרה"ם שהאריך בזה ולהנ"ל י"ל דהנה במגילה יש ב' חיובים א' חיוב שמיעה וב' קריאה ויש בזה ב' ענינים החיוב שמיעה מצד פרסום הנס והחיוב קריאה מצד מחיית עמלק וכמו שביאר בזה האדמו"ר הגאה"ק מסאכטשאוו זצ"ל באבני נזר ה' מגילה ד' הבה"ג דנשים פטורין מחיוב קריאה יעיי"ש וכיון דעיקר החיוב שמיעה מצד פרסומי ניסא אשר היינו כולנו בגזירת המן להשמיד ולהרג ודמי ממש לסיפור יצ"מ ול"ש לקבוע ע"ז הברכה ובח' למס' מגילה הארכתי בזה לפרש ד' המדרש הנעלם רות המובא במג"א ס' תרפ"ט דאשה לא תקרא המגילה לעצמה רק תשמע מפי האיש ואכמ"ל:
ישראל נתן בהגאון המובהק המחבר שליט"א.
סוף הספר