כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף מז.
בגמ' ת"ר הנשאל לחכם כו' נקט בלשון נפעל ולא קאמר
השואל דקמ"ל דאפי' לא הוה הוא השואל הראשון רק דשמע הוראה לאיסור משם חכם אחד אפ"ה אסור לו לילך לשאל אותו הוראה גופ' לחכם אחר ויתיר כן נ"ל:
בתו' ד"ה ר"מ אומר כו' עיקר מאי דהוה קשה להו במאי דמצינו דר"מ קניס אפי' בשוגג בההיא דהנזקין כו' והוצרכו לתרץ דהכא לא שייך לקנסו דלטובתו של בעל נתכוון כו' ומאי דדקדק מהרש"א עליהם וכתב שלא ראו סוגי' דב"ק לא תהא כזאת בישראל ובמאי דכתבתי לא קשה מידי וק"ל: בד"ה פשיט' כו' עד ואי משום דאיכא אמוראי דלית להו הך כלל לגבי הלכ' כסתם נמי איכא אמוראי כו' הנה נראה דלא קשי' מידי דודאי ר' יוסף הפך פניו וחלק עליו במאי דסביר' ליה לפי דעתו אמת אף דרב הונא לא חשש להפיכ' פניו ולא היה מודה לו והראיה דמסיק הש"ס דר"י סבר דכולה נזיקין הוה חדא מסכת' ואלו ר"ה סבר דאינו כן אלא הוה ב' מסכתו' וא"כ אין לן כלום על ר' יוסף דלא אמר משום האי כלל דר"מ ור"י והלא ודאי יש לומר דר"י לית ליה להאי כלל ואית ליה הכלל דהלכ' כסתם. רק דהיה אפשר לומר דהתוס' דמקשי' כן סברי דסתמ' דהש"ס מפרש' הפיכ' פניו דר"י ולא דר"י גופי' אמר כן ויש קצת הוכח' לזה מדקאמר' הש"ס ואב"א כו' ש"מ דהש"ס מעצמ' בא לפרש טעם דהפיכ' פניו דאלו איהו גופי' הוה אמר טעמו לא הי' שייך לכאורה לישנא דואב"א כו' וק"ל:
וקצת יש לדקדק אחר דחזינן בש"ס ב"ק דף צ"ד דמקשה הש"ס אהא דאמר ר' יוחנן דבר תורה גזילה חוזר' בעיני' מדתנן לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור ש"מ שנוי קונה. ומקשי' תוס' שם דה"ל להקשות אמתני' דב"ק דקתני בהמה והזקינ' משלם כשעת הגזילה ותירצו דהוה אפשר למדחי דהוה סתם ואח"כ מחלוק' דאחר מתני' הלז פליג ר"י ואמר ידו על התחתונ' דש"מ שנוי אינו קונ' ואע"ג דלפי האמת אין הטעם כן דיסבור ר"י שנוי אינו קונה מ"מ הוה אפשר למדחי בלא הספיק כו' דהוה סתם במסכ' אחרת דסבר ר' יוחנן הלכה כסתם מתני'. ולפי כל הדברים האלו אשר יצאו מפיהם ז"ל מאי הוה קשה לר"י על ר"ה שהפך פניו בשביל כן ודלמ' אף גם הוא ר"ה בהאי פחד' יתיב דלמ' יבא מאן דהוא ויסבור דטעם דר"י הוא משום דשנוי אינו קונה וא"כ הוה סתם ומחלוק' בב' מסכו' ואפשר דלא הוה הלכ' כסתם ודוק היטב בזה כי י"ל במאי דכתבנו לעיל:
גם אפשר לדקדק במאי דרצו לתרץ הכא דפליגי אמוראי בהאי כלל דר"מ ור"י משא"כ בסתם דהוה כרבים ומאי בכך דאפ"ה נאמר דר"ה הוצרך לכך למפסק הלכת' כר"י הכא לאשמעונן בזה דבשארי מקומות לית' לכללא דר"מ ור"י הלכ' כר"י לכך אמר דכאן הלכת' כוותי' הואיל דהוה סתם משא"כ בשארי מקומו' כן הקשיתי לפני תלמידי בדרך צחו' וחדוד וק"ל:
ובמאי דהבאתי לעיל דברי תוס' דב"ק דכתבו דהוה אפשר לומר דטעמיה דר"י דסבר שינוי אינו קונה ולכאורה הוה קשה א"כ דר"י אדר"י כדמקשי' תוס' גם הכא וע"כ הוה צריכנ' לומר דהוה תרי תנאי אליבי' כסוגי' דהש"ס בכל מקום דא"א לתרץ דברי ר"י אהדדי ולפי זה לא מקשי' תוס' מידי דבלאו הכי פסקינן ר"מ ור"י הלכ' כר"י דאחר דהוה אפשר למטעי ולומר תרי תנאי אליבא דר"י א"כ לא הוה ידעינן כמאן מנייהו נפסק וק"ל: