כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף מב:
בגמרא הא קמ"ל כדאביי קשיש' דתני כו' ואצ"ל קטנים בין לשבוע' בין לזיבורי' הנה באמת אביי קשיש' גופי' לא אמר כ"א יתומים שאמרו כו' ואצ"ל קטנים רק הש"ס דגטין מפרש דברי' דגם בזבורי' קאמר כן ומביא ראי' מאמורא אחר ע"ש אבל מתחלה היה מסופק לומר דלא אמר כן כ"א בשבוע' דוקא דגדול במילי דאבו' כו' וע"ש וגם לכאורה יש לדקדק ל"ל כלל להביא הא דזבורי' הכא ואמרתי לפני תלמידי דאפשר ליישב בזה מה דלכאורה יש לדקדק דאם מתני' דילן קאתי לאשמעינן גדול למה נקט' קטן ודאי אי הוה קאמר סתם יתומים כאשר אמר שם ה"א מדכפל ותני פעמיים אתי' לן דגם בגדול קאמר אבל אין דרך למנקט בדבריו מילתא דהוה סותר למאי דבא לרבות לכך אמינא דודאי התנא סבר דכמו שיש סברא למטעי ולומר דדוקא מקטן אין ליפרע כ"א בשבועה אבל לא בגדול כן יש סברא אפכא נמי דדוקא בגדול דמצי למטען טענת ודאי וטענתי' שטוען נקרא טענה הוא דצריך לישבע כשבא ליפרע ממנו משא"כ בקטן דאין בטענתו כלום וא"כ כמו שהיה צריך לאשמעינן דבגדול צריך לישבע כן הוצרך לאשמעינן בקטן ואין חידוש א"כ בגדול יותר מבקטן וא"כ אחר דאתינן לדברי אלו א"כ ע"כ כשאמר אביי קשישא אצ"ל בקטן ע"כ בדבורי' קאמר דאי בשבועה דא ודא שוין הן ודוק:
במתני' עבדי' והשטרו' והקרקעות כו' נקט תחלה עבדים קודם לקרקעות אע"ג דלכאורה עבדים מכח קרקעו' קאתי' דהוקשו לקרקעות ואי לאו קרקעות לא הוה ידעינן עבדי' ואמינא דהתנא בא לרמז לן דלאו מכח כלל ופרט קאתי כ"א כל רבוי הוא כדמסיי' שם ושלשה דברים אלו נתמעט כל אחד ממיעוט בפני עצמו כדאיתא שם ועיין שם בתוס' וק"ל:
הא דקאמר ש"ח אינו נשבע אף דאינו משלם נמי בפשיעה כדכתבו תוס' י"ל דבא לאשמעינן דש"ש אינו משלם אבל לפעמים נשבע והיינו בשרוצה לתבוע שכרו כדאי' שם בב"מ פ' הזהב וא"כ שפיר קאמר ש"ח אינו נשבע אבל ש"ש נשבע וק"ל:
בתוס' ד"ה על כל דבר פשע תימא כו' אלא למ"ד תרווייהו כו' יש ליישב תמיהתם דאלו נתמעטו ג' דברים אלו בסתם אצל שבועה בלחוד ה"א דישלם אפי' בלא שבועה כפל ודלא כמטלטלי' דאינו משלם כפל כ"א בשכבר נשבע דהלא לא הוה ידעינן אם נתמעטו להחמיר בהם או להקל בהם לכך הוצרך למעטם מכפל גופ' ודוק וע"ש בב"ק מה שחדשתי בחדושי על האי סוגי' דלשם: