אור ברסלב
כוס הישועות שבועות › דף ג:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

שבועות · דף ג:

דף ב:

בגמרא הא דומי' דמראות נגעים קתני כו' לכאורה יש לדקדק

קצת דהוה ליה לדקדק ממאי דקודם למראות נגעים דהלא אי אתי' מתני' כר' ישמעאל א"כ ידיעות הוה לחיוב ולא הוה דומה לו שבועות וכן אי אתי' כר"ע א"כ שבועות הוה כולו לחיוב ולא הוה דומה לו ידיעות הטומאה. ואפשר לומר דבהא מלתא ודאי ידע דשייך למתני בהדדי הואיל דכל אחד מנייהו איכא מ"ד דסבר דהוה כולו לחיוב ואף שלכל אחד מהם ליכא כולו לחיוב מ"מ הואיל דנוכל לומר בכל אחד שתים שהן ד' בהדי פטורי וג"כ איכא מ"ד אחר דסבר בהו כולו לחיוב שפיר תנ' רבי בהדדי משא"כ מראות נגעים למ"ד דאמרינן בי' פטור ובזה מראה לן התנא דאחרינא נמי הוה כולו לחיוב אליבא דחד תנא ובזה יתפרש היטב מאי דאמר' הש"ס א"א ר"י א"א ר"ע כלומר הואיל דאתי' כתרווייהו א"ש טפי ודוק:

שם בש"ס לעולם ר"י וכי כו' נוכל לומר אחר דלא אמר אלא דלא סתר דבריו הראשונים מכל וכל ולא הוה כ"א פירוש על מאי דאמר תחלה דתנא חיובי ופטורי דמאי דאמר דתנא פטורי היינו מקרבן אבל לא ממלקות וק"ל: שם בשלמא אכלתי כו' גם במקום הזה אדרוך דרכי לפרש מלתא דבשלמא ואומר דה"ק ודאי אי הוה אפשר לדקדק על דברי רבא ולומר ולהקשות מאי דמקשה הש"ס לקמן מ"ש כלומר כי היכי דנתרב' העבר ממלת לשוא ב' פעמים כן נמי נרבה העתיד א"כ לא היה קשה מידי אבל אחר דאתי' מלתא דרבא שפיר דקושטא קאמר ודאי קשה וק"ל:

שם קסבר ר"י לאו שאין בו מעשה לוקין עליו אחר דחזינן דלא קאמר' אלא ש"מ דלא הדר מקמייתא וגם דחיקא לן לפרש כדפירשו תוס' מכמה דקדוקים שיש על דבריהם וקצת מהם נפרש לקמן בסמוך לכך אמינא דבאמת אינו חוזר מדבריו הראשונים ומאי דאמר תחלה וכדרבא כו' היה ג"כ בדעתו זה שאמר השתא רק שלא הבינו המקשן ובא עתה לפרש דבריו דהנה באמת נראה רבא גופי' מילתא דנפשי' קאמר ולא אמר בהדי' דבריו דוקא על מאי דסבר ר' יוחנן לקמן דאוכל ולא אכל אינו חייב עליו רק דבא להראות לן דהאמת עם רבין דאכלתי ולא אכלתי הוה שבועת שקר ולא כר"ד לקמן ונפקא לן מינה באיזה התראה יתר' בו כדכתב רש"י לקמן ומ"מ מצי סבר רבא ג"כ דחייב ג"כ על אוכל ולא אכל אי אית לי' בעלמא לוקין על לאו שאין בו מעשה ולא הוצרך לן להורות התורה במאי דכתב' בדברות ראשונות שקר ובאחרונות שוא כ"א להורות על התראה היאך מתרינן עליו והנה מתחלה כשתירץ ואמר וכדרבא הי' ג"כ בדעתו זה שתירץ באחרונה דקסבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו רק דבא לתרץ דא"כ מה זה שהורה התורה דשוא ושקר א' הן אחר דבכל התורה כולו לוקין על לאו שאין בו מעשה לכך אמר וכדרבא כלומר להורות בא התורה דשקר הוה שבועה שלעבר והמקשן לא הבין דברי' וסבר דלא בא כ"א להורות שחייב על לשעבר ולכך הקשה ליה ותירץ ליה לא כמו שאתה סובר אלא באמת ר"י בכל מקום אית ליה דלוקין על לאו שאין בו מעשה ואפ"ה צריכנא להא דרבא כנ"ל:

שם ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו כו' ור"ל אמר אינו לוקה הביא ג"כ לדר"ל כי היכי דלא נימא דר"י אליבא דמ"ד אין לוקין על לאו כו' קאמר לכך הביא דר"ל כלומר דאלו דר"י לאו אליבא דנפשי' קאמר א"כ ג"כ ר"ל וזה אין סבר' דיפלוג כל א' מהם שלא אליבא דנפשי' וק"ל:

שם בגמרא בשלמא שובר בטמא כו' גם הכא אמרתי דיש ליישב לישנא דבשלמא אחר דמצינו בפסחים דרבי יליף הא דשובר בטמא דפטור מן מאי דכתיב בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו הראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם כו' וקאמר' הש"ס מאי בינייהו וקאמרה דאיכא בינייהו פסח הבא בטומאה דמאן דיליף ממלת בו אף בזה פטור ולרבי חייב הואיל דראוי לאכילה אחר שבא בטומאה. והנה לכאורה הוה אפשר לדקדק על סדר' דמתני' שם דהתחיל ואמר השובר את העצם בפסח הטהור חיי' אבל המותיר בטהור והשובר בטמא פטור ומאי האי דהתחיל בשבירה ומסיים בשבירה וחיבר המותיר בטהור בין הדביקים. אבל באשר נאמר דבא להראות לן דבר מה בזה או במותיר בטהור או בשובר בטמא להקיש זה לזה ולהכי דחק מילתא דלא הוה מענינא בינייהו א"ש והנה זה שהביא הא מילתא ידע הסתיר' דבתר' אשר אמר אח"כ וממאי דר"י היא כו' אבל לכאורה במאי דדחק התנא הא דמותיר בינייהו מוכח לכאורה דטעמי' הוא משום דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה דהנה אי נימא דטעמי' הוא משום דהוה לאו שניתק לעשה ע"כ יש למצוא בי' זמן דלוקה עליו והיינו בדלא קיים לעשה אחר התראה למאן דאית לי' קיים ולא קיים ואפילו למ"ד ביטלו ולא ביטלו אפשר לומר דלוקה עלי' בשביטל לעשה והנה אם נאמר דטעמי' דשובר בטמא פטור הוא מטעם דכתיב בו ולא בטמא א"כ לעולם אין לוקין עליו אפילו בפסח הבא בטמא וא"כ דומי' דהכא צריכנא למימר א"כ בבת זווגו דלעולם אין לוקין וא"כ ע"כ צריך להיות הטעם משום דאין לוקין על לאו שאב"מ דאי הוה הטעם משום דניתק לעשה לא הוה דומה לבבת בקתו אחר דבזה לפעמים לוקה בשלא קיים או בשביטל לעשה והשתא נפרש דברינו דה"ק דודאי אי הוה קשה על הא דשובר בטמא והיינו על מאי שאיחר הא דשובר בטמא והקדים להא דמותיר בטמא ועמדו בין הדביקים לא הוה מוכח מידי דטעמי' הוא המותיר בטהור משום דהוה לאו שאב"מ אבל באמת א"ש הא דשובר בטמא שאיחר אותו ולדורות בא לאקושי למותיר בטהור להא דשובר בטמא דכי היכי דשובר בטמא לעולם פטור אפילו בפסח הבא בטומאה כן נמי מותיר בטהור לעולם פטור א"כ ע"כ טעמי' הוא משום דאין לוקין על לאו שאב"מ. ועל זה קמהדר לי' דאפ"ה לא מוכחי מידי דיש לומר אפכא ודלמא הטעם דשובר בטמא הוא כדרבי וא"כ לפעמים לוקין עליו בפסח הבא בטומאה ודומי' דהכא הוא נמי במותיר בטהור דלפעמים לוקין עליו וטעמי' הוא כר' יהודה ודוק:

בתוס' ד"ה וכדרבא כו' עד וי"ל דהיינו דפריך כו' עד פירוש ולית ליה דרבא כו' בין אוכל ולא אכל בין אכלתי ולא אכלתי ע"כ אבל תמי' לי על דבריהם דא"כ שתים שהן ד' לא מתפרש שפיר דהלא אוכל ולא אכל אינו מפורש בהדי' ואתי' מרבוי דקרא כמו אכלתי ולא אכלתי אם לא דנימא דאפ"ה שייך בי' לישנא דשתים הואיל דבשתים קרבן נמי אית בהו כדכתבו לעיל. אבל מ"מ ודאי ניחא לש"ס טפי לומר דהשתים מפורשי' בהדיא וא"כ קושיתם נסתלק מעלן ודוק:

בד"ה א"ה כו' עד ולמאי דפריש' דדוקא הכא כו' א"ש. אבל מכל מקום קצת יש לדקדק דאי איתא דקושי' המקשן דלשם והתרצן קאי אפילו לפי הקס"ד הכא א"כ קושיתו לאו כלום הוא והתרצן הי' לי' להשיב בדרך אחר והיינו אחר דחזינן דכתב לן התורה מלת לשוא ב' פעמים לומר דלוקין הכא על העבר והעתיד אע"ג שהוא לאו שאין בו מעשה א"כ חזינן דבכל התורה אין לוקין עליו דא"כ למאי הוצרך התורה למכתב הכא רבוי דלוקין עלי' הלא בכל התורה לוקין על לאו שאין בו מעשה ועיין לקמן דף כ"א ע"א בתוס' ד"ה אמר קרא כו' ודוק ותמצא דברי אלו:

בתוס' ד"ה התראת ספק היא אבל כו' ותימא כו' יש לדקדק על דבריהם אלו מנ"ל דסביר' לר"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה אי משום דהוצרך ליתן טעם אחר אהא דאין לוקין עליו ודלמא על מלתא דר' יוחנן הוה קשה ליה קושיית הש"ס דלקמן דפריך ומ"ש כלומר אחר דדרשינן מלשוא שתי פעמים דחיי' לשעבר נרב' גם כן העתיד ותירוצו דרבא דאמר בפירוש רבתה התורה כו' לא ניחא ליה לכך הוצרך לומר דמסתבר' דנרב' העבר ולא העתיד אחר דבעתיד איכא התראה ספק ואף דחזינן דכתב לן התורה רבוי מה אין סבר' לומר דירב' דבר דשייך בו התראה ספק ודוק היטב:

והנה בתוס' ד"ה וכדרבא דמצאתי שדקדק מהרש"א על דבריהם אשר כתבו דדוקא הכא אית לי' לר"י דלוקין על לאו שאב"מ מרבוי דקרא א"כ מאי ראי' מייתי לדר"י ממתני' דפסחים ע"ע ואני אומר דהש"ס הי' מסופק בדבר ולכך קאמר' הי סתמא אילימא כו' כלומר אם תאמר דר' ישמעאל אית לי' בכל מקום דלוקין על לאו שאב"מ ולהכי אית לי' לר' יוחנן דלא כוותי' מסתמא דפסחים אכתי קשה ומהדר ליה אלא האי סתמא ובכן מסיק דבאמת לאו בכל מקום אית ליה לר' ישמעאל דלוקין וכדכתבו תוס' וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה