כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
עבודה זרה · דף מ.
בגמ' מתיב ר"ע כו' ובדגים כו' אפשר לומר הא דלא מקשה
תיכף אברייתא ונטר עד לאחר פלוגת' דאמוראי משום דסבר דהברייתא לא מיירי כ"א בהיתר דציר אבל לא בגופן ותנא דמתני' דיהיב' סימני דדגים מיירי בגופן ודאי ולהכי לא קחשב סימן זה אבל אחר דרא' דר"נ קאמר או ראש או שדר' הוה קשה לי' והלא בברייתא קאמר ושדר' וע"כ צריכנא לומר דר"נ סבר דברייתא מיירי בהיתר גופן ואיהו מתיר צירן אפילו בחד מנייהו א"כ ודאי קשה ליה קושי' זאת וק"ל:
שם אמר ר"י מחלוקת כו' אפשר לומר עם מאי דכתבנו בסמוך דר"י הוה קשה ליה קושי' התוס' דמשדר' לא משני מידי ולהכי קאמר דבגופן לא פליגי דצריכנא תרוויי' וא"כ גם על ר"נ לא קשה כמו דאינו קשה לר"ה ואי משום דמתיר צירן בסימן א' מזה לא קשה מידי כאשר כתבתי בסמוך ודוק: כל הצלמים פרק שלישי. דף מ"א ע"א בגמ' אמר שמואל אפילו שברי ע"ז כבר ראינו את הדחק שדחקו תו' עצמן לתרץ דלא משני הכא כדמשני בסמוך על ר"ל וכן אפכא וגם דחיקא לן לומר דשמואל אית ליה דר"ל וכן ר"ל דשמואל דא"כ ה"ל לכל אחד למנקט בפומי' היתר של האחר ובכן היה נראה לי לומר דאף דר"ל ע"כ אית לי' דשמואל דהואיל דמתיר בע"ז שנשתבר' מאלי' ממילא א"א לומר במוצא שברי ע"ז דיהי' אסורי' דהלא ב' ספיקות הוה להתיר חדא דלמא ביטלה הוא עצמו וחדא דלמא נשתבר' מאילי' אבל שמואל לית לי' דר"ל דאף דבנשתבר' מאילי' אסורה מכל מקום סבירא לי' במוצא דמותר דנשתבר' מאילי' לא שכיח ואמרינן דודאי ביטלה הוא עצמו וא"כ ניחא לן מהשתא דלא קמתרץ שמואל כדמתרץ על ר"ל דודאי הא דשברי ע"ז הוה רבות' גדול דמתרינין אפילו בדליכא אלא חד צד להיתר והיינו דלמא ביטלה הוא עצמו מאשר ה"ל לאשמעונן הא דצלמי' עצמן אסורי' ובפרט דאי לא בא לאשמעונן אלא דבר זה לאסור צלמי' עצמן בהדי' ה"ל לומר כן ולא הוה ליה לסמוך אדיוקא הואיל דאיכא למטעי דאתי למידק הא שברי ע"ז אסורי' דמסתבר טפי למיסר הואיל דליכא אלא חד צד להיתר כדלעיל משא"כ בסמוך על דברי ר"ל דסובר אפילו נשתבר' מאילי' נתבטלה לא הוה חידוש כולי האי א"כ בדאשמעונן במוצא שברי ע"ז דמותרי' הואיל דלדידי' מכח סבר' אמרינן דנתבטלה בנשתבר' מאילי' כדקאמר טעמי' מימר אמר כו' א"כ שפיר משני דלא אתי לאשמעונן כ"א הא צלמי' עצמן כו' ודוק היטב:
שם תנן מצא כו' מפני שכיוצא בהן נעבד נ"ל דקושיתו אתי' מדסיים ואמר מפני שכיוצא כו' כאלו בא לפרש דהסיפא מיירי בשברי ע"ז ודלא כריש' דמיירי בשברי צלמי' וע"ז תירץ ליה דלא בא הסיום הלז כ"א לפרש דמיירי בעומדין על בסיסן וק"ל: