כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף פה.
בגמרא והאמר ר"ש ביישו ישן כו' עיין בב"ק מה שכתבתי
שם ודוק:
שם בגמרא בשהכהו הכאה שאין בה ש"פ כו' הנה יש לדקדק בהאי שקלי' וטרי' דמה עלה על דעתו לפרש דמיירי בשהכהו הכאה שאין בה ש"פ דא"כ למה נקט' הבריית' דברי' בשיוצא ליהרג. ואח"כ דאמר מאי פטור מממון היאך לא עלה על דעתו קושי' המקשן וכן בסמוך בתירוץ האחר יש לדקדק כן. לכך נראה דבאמת התרצן מתחלה רצה לתרץ מה שתירץ באחרונה דמדכתיב בעמך דמשמע דוקא במקוי' שבעמך רק דודאי לא נאמר זה אלא במה דלא חיסר ממנו ממון אבל בזמן שחיסר ממנו ממון ודאי דצריך לשלם לו אותו ממון שחיסר ממנו אף דלא הוה מקוי' שבעמך דהיאך רשאי ליטול ולחסר ממנו ממון ולכך קאמר תחלה בתירוצו דהכהו הכאה שאין בה ש"פ וא"כ נוכל לפטרו אפילו מן מלקות מטעם מקוי' שבעמך והמקשן לא הבין תירוצו וסבר דרוצה לפטרו אפילו ממלקות מטעם שלא הכהו בש"פ ולכך הקשה מה שהקשה ותירץ הוא לו מאי פטור דקאמר מממון כלומר הא דתרצתי לך בשהכהו בשאין בה ש"פ לאו מטעם מלקות אמרתי כן כי פטור שבמלקות טעם אחר יש בו כדלקמן רק אמרתי כן כדי לפטרו נמי מממון ואכתי לא הבין המקשן ומקשה א"כ מבנו וע"ז השיב לו דמאי דפטור ממלקות הוא מטעם דכתיב בעמך וכמו שדרשינן שם בעושה מעשה עמך כן דרשינן נמי במקוי' שבעמך וגם זה לא הבין המקשן ומקשה ליה א"כ בנו נמי וגלה ליה התרצן אח"כ דהכי קאמינא דבעמך דרשינן במקוי' שבעמך. ואפ"ה צריכנא נמי לאוקימת' דלעיל דהכהו הכאה שאין בה ש"פ דאל"כ לא הוה פטור מממון ודוק: