כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף פג:
בגמרא פרט לזו שמחוללת ועומדת אפשר לתרץ קושי' התוס' דשאני תרומה מקדשים דהואיל דחזינן דהתורה הקפיד' על אכילת' משום שלא יחללו אות' ש"מ דאינו נענש כ"א על מאי שמחללת למטמא' אות' בשעת אכילה משא"כ בשהיא טמאה כבר א"כ אין להענישו עוד משום חילול ודוק: שם בגמ' אמרי ליה ר"פ ור"א לרב כו' דכתי' וכל זר לא יאכל קדש לכאורה יש לתמוה מאי חידשו לו מקרא הלזה דודאי רב דאמר לוקה נמי מקרא הלזה חייבו מלקות וה"ל לומר מרישא דקרא דכתיב ומתו בו כי יחללוהו. ונראה דדייקא ליה מדכתיב וכל זר בוויו העיטוף ש"מ דקאי לעיל ו"קל: בגמרא ופרועי ראש דכתיב כו' עיין במהרש"א דהקשה על הרמב"ן במה שמתרץ דמקרא דראשיכם אל תפרעו ולא תמותו לא ילפינן דפרועי ראש במיתה דמהתם ילפינן הא אבל אחר אשר אינו נוהג פריע' ראש חייב מיתה והקשה הוא ז"ל והלא אבילות אינו מדאורייתא כ"א מדרבנן. ואומר אני דבאמת כוונת הרמב"ן לא היה מעולם דלפי האמת נילף מיני' דאבל אחר שאינו נוהג .פריע' הראש דחייב מיתה כ"א כוונתו הוא ודאי דמההוא קרא לחוד הוה אפשר למיטעי ולומר דנילף מיני' מית' לאבל שאינו נוהג פריע' ראש אבל השתא דחזינן דאתקשו להדדי ממילא ידעינן דגם שם הכי מידרש ולא לחייב מיתה לאבל אחר וק"ל:
בתוס' ד"ה וטבול יום ששימש כו' עד וא"ת בפרק ג' מיני' דדרשינן כו' תיפוק לי' מוטהר' מכלל שהיא טמאה כו' אפשר לומר דאחר דמצרכינן קרא בטבול יום ששימ' כדכתבו בסמוך א"כ ע"כ צריכנא נמי קרא למחוסר' כפר' ולטבול יום בשנכנסו למקדש דהוה אפשר למטעי ולומר דאי אית' דדרשינן וטהר מכלל שהוא טמא א"כ קרא יתיר' בטבול יום ששימ' למה לן אלא ע"כ דלא דרשינן כן ודוק:
בתוס' ד"ה אין בגדיהן עליהן כו' עד ומיהו קשה כו' הנה נראה דלא קשה להו למאי צריכנא הא דרש' דאין בגדיהם עליה' כו' דנילף הכל ממאי דכתיב במכנסיי' בהדי' מיתה דמ"מ לא הוה ידעינן דמחללי עבוד' באין בגדיהם עליהם וכן כתבו בזבחי' אלא דקשי' להו ל"ל למכתב מיתה במכנסיי'. ואפשר לומר דאפ"ה צריך למכתב מיתה בחד מנייהו כי היכי דלא נימא דהוה שלשה כתובים הבאי' כאחד וכדכתב רש"י ז"ל לקמן בסמוך ביושב דפסול ע"ש ודוק: