כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף נו.
במתגי' והשלישי אומר אף אט כמוהו הש"ס לקמן קאמרה
דסתמא כר' עקיבא דמקיש שלשה לשנים. והא דהוצרך התנא לאשמעינן דבר זה נראה דודאי אגב אורחי' שמעינן כן דכר"ע אתי' אבל התנא הוצרך לכך משוס דבאמת הש"ס דייק שס ג"כ ז"ל דש"מ אף אט כמוהו כשר בדיני ממונות כו' והנה אי לאו דהוה תני ג"כ בשלישי כן הוה אפשר לומר דע"כ לא כשר כ"א בשט אשר אומר אף אני כמוהו בתוך כדי דיבור דהראשון דתוך כדי דיבור אינו כ"א ג' תיבות ועיין בנזיר ד"כ וק"ל:
בגמדא ממאי דהאי נוקב לישנא כו' אפשר לומר דאי לאו דהוה יליף דיברך שם בשם מקרא דכתיב בכפל בנקבו שם ה"א דטחא לן למילף מקרא דמה אקב אחר שגם שם נכתב בכפל אבל השתא דאמר דלכך נכתב בכפל להורו' דבעי' שם בשם א"כ אימא מיברז הוא והכפל לשון בא להורו' דבעינ' שם בשם כדמקשה בסמוך וק"ל:
שס אימא פרושי שמי' הוא. אפשר לומר דקושיתו אינו כ"א מנ"ל למידרש כלל דבעינ' שם בשם דלמא בא להורות דחייב בין בקללת השם ובין בפרושי השם ולכך כדמהדר ליה התרצן חדא דבעינן שם בשם הוצרך לתירוץ השני כדי שלא תקשה כן וק"ל:
בגמדא ואין נהרגין אלא בסייף כו' והא מהכא נפקא כו' נטר עד הכא מלהקשות דאי לאו דאמר' הברייתא נמי שהוא בסיי' הוה אפשר לומר דלכך צריכנא נמי לדרשא דאיש איש למילף מינה דלאו בסיי' הוא אלא בסקילה וק"ל:
שם ופליג' דר' מייש' כו' אפשר לומר דלהכי קאמר' הש"ס דפליגי אהדדי משום דלר' מייש' אפשר לומר דהברייתא אתי' אפי' כרבנן ולהכי צריכנא לאיש איש כדי למילף מינה דהגוי' אינם חייבים כ"א דבעינן גם בהו שם בשם ואתיא כגר כאזרח לרבות לגוי' אפי' בכינוי אבל לר' יצחק דמוקי הברייתא כר"מ דוקא הוצרך לומר דלרבנן ממעטינן גוי' מלמבעי שם בשם ודוק:
ובאמת דחיקא לי למאוד מנ"ל ומאיזה סברא בא ליה לר"מ לרבו' גוים לכינוי' מרבוי דאיש איש ולמעט אותם מסקילה מכגר כאזרח ודלמא אפכא ודוק:
וזה לא תקשה למה לא קמוקי ר"י ככ"ע ואיש איש צריכנא לרבוי' גוים למיתה דאי מקרא דויצו ה"א דאינן כ"א באזהרה כסברא דאמרי בי רב לקמן דודאי ר' יצחק פליג עליהם וסובר דעל כל מצות חייבי' מיתה ויליף כולן משפיכ' דם כדאיתא לקמן וק"ל:
ועוד זה דחיקא לי אחר דאתי' ליה לר"מ מאיש איש לרבוי' גויס ל"ל א"כ ברכת השס מקרא דויצו וי"ל ודוק:
ועוד זה דחיקא לי לתנ' דבי מנשה דלקמן דלא קחשיב ברכת השס תוך ז' מצות דידהו האי כגר כאזרח מאי עביד ליה ודוק:
מאי דהקשו תוס' על הש"ס דהא איצטרך האי כי יקלל לאשמעינן כרת אימא דהש"ס קשי' ליה מתיב' אלקי' דהוה די בדיכתוב איש כי יקלל ונשא חטאו דהלא סמוך ליה כתוב ונוקב שם כו' וק"ל:
בגמדא אלא אמר ר' יוחנן לא נצרכה אלא לנערה מאורס' כו' זולת רש"י ז"ל ה"א דגם לר"י דאמר דבבא על נער' מאורסה דידן דהוה בסקילה דיינינן לי' ג"כ בהא מילתא כישראל דצריך עדיס ועדה והתראה ככל דינ' דידן כדי דלא לעשות לר"נ לטועה ממש ומצינו למימר א"כ דיתפרשו דברי' שפיר על נער' מאורס' ודוק:
בגמדא אבל אשת איש בדינ' דידה דיינינן להו והתני' כו' הנה מה שכתבו תו' דה"מ לשנוי' דתנא דבי מנשה הוא כו' לא נהירא דא"כ מאי אירי' דנקט אשת איש יותר מכל שאר עריות או איסורי' דעבד הגוי. אבל ודאי ה"מ לשנוי' דאתי' כר"ש דלעיל דאמר חנק חמור מסייף ולכך דיינינן ליה בחנק ולא דיינינן ליה בסיי' דהוה קיל וק"ל:
והנה יש לדקדק עוד ולדייק מדברי ר' יוחנן דאלו בא על הזכור דישראל דיינינן ליה בדינ' דידהו והיינו סייף ולמה מיגרע גרע דאלו ישראל שבא עלי' הוה בסקילה וגוי בסייף. ואפשר לומר דלא הוה מיגרע גרע הואיל דלא מקילינן על הגוי מאלו בא על הזכור גוי דהוה נמי בסייף משא"כ לעיל דאמר דצריך עדים ועדה כו' ואלו בא על הגויה דיניה ליה בלא עדים כו' ודוק:
עוד יש לדקדק למה לא מדייק על ר' יוחנן דה"ל למחשב נמי נכנס לחופה ולא נבעלה כדמדקדק על הברייתא בסמוך וא"ת דגם הוא סובר כתנא דבי מנשה א"כ מאי מדקדק מדבריו אבל א"א כו' הואיל דסבר דכל מיתות ב"נ הוה בחנק ודוק. ואפשר ליישב דע"כ לא מדקדק כ"א על ברייתא דקתני ואנו אין לנו אלא נערה מאורסה בלבד וק"ל:
עוד אפשר לדקדק אחר שמפרש הברייתא דמאי אשת איש דקתני נכנסה לחופה א"כ ה"ל למתני עוד בוגרת המאורס' לאיש דדיני' נמי בחנק כדאיתא לקמן וי"ל:
בגמרא וחכמים אומרים הרבה עריות כו' בא על עריות ישראל כו' יש ליתן דביקות להא מילתא לפלוגתא דלא תימא דלא דריש ר"מ לקרא דאיש איש כלל לכך מסיים בא על עריות ישראל כו' כלומר להא מילתא דריש ליה ר"מ נמי וכדכתבו תוס' בד"ה וחכמים אומרים כו' וק"ל. אבל לכאורה יש לדקדק לפי דבריהם אלו למה לא משני הש"ס לברייתא לעיל דדריש איש איש דאי לאו איש איש ה"א דלא נצטוו גוים כ"א על עריית דכתיבי בקרא דעל כן יעזוב והיינו חייבי מיתות ב"ד להכי אתי' קרא דאיש איש לרבות נמי חייבי כריתות. ויש ליישב ולומר דרוצה לתרץ קושיתו אפי' אליבא דר"מ ודוק: בגמרא שהית' הורתו שלא בקדושה כו' נראה להכי נקט הורתו שלא בקדושה לרבותא דאפ"ה אית ליה שאר אם ונקט לידתו בקדושה לרבותא נמי דאפ"ה לית לי' שאר האב וק"ל:
שם ושאר כל עריות מותרים לו לאתוי' אשת אב לא כללינה בהדי הנך דלפניו והעמיד' בתוך הכלל הואיל דמחייבי מיתות איכא וק"ל:
בגמרא ואימא אשת אבי' כו' ואימא לאחר מית' דומי' דאמו כו' לא רצה לתרץ מתחלה כן דסבר דלמא ידוקדק עליו מנא לך להקיש לאמו דלמא נקיש לאשתו דמאישו' קמיירי ואי משוס דסמוך טפי לאמו מלאשתו אימא להכי כתב התור' תיבת באשתו דהוה לכאורה שלא לצורך כדי להורות על ההיקש דנקיש אביו לאשתו להכי אמר תחלה דאשתו אינו מיותר דבא להורות ולא באשת חבירו וא"כ ע"כ כשנקיש אותו נקיש לאמו דסמוך לו וק"ל:
בתוס' ד"ה נשא אחותו מן האם כו' עד דהמ"ל בכולהו דלא אסיר משום דנאסרו בגיות אלא משום אחלופי כו' כצ"ל ומה שמדקדק המהרש"א דדבריהם סותרי' אהדדי לא קשה מידי דודאי הכי קאמרו תוס' דה"מ לשנוי' ולדחוי' כן דהטעם הוא משום אחלופי ולעיל כתבו דלפי האמת לא הוה משום אחלופי'. וגם אפשר לומר דלעיל מיירי באחות האב מן האב ומן האם דלא חיישינן משום אחלופי הואיל דהוה נמי אחות האב מן האב משא"כ הכא דמיירי באחות אב מן האם בלחוד דטפי איכא אחלופי הואיל דלית בה משום שאר האב ועיין שם ביבמות ותמצא כן: