כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף מד.
בגמרא קסברי רבנן כו' ומדאפק' רחמנא לארוסה בסקילה כו'
דחיקא לן להגי' ולמחוק האי מילתא כדכתב רש"י ז"ל והיה נ"ל דאפשר לפרש דרבנן דסברי דנשואה יצאה לשריפה ולא ארוסה אתי' להו דסברי דכלל אחד נאמר בתורה ולא ב' כללים כדסבר ר"ש והיינו דאינהו סברי דהא דכתיב ואיש אשר ינאף את אשת רעהו כולל בין נשואה ובין ארוסה ובא הכתוב אח"כ והוציא ארוסה בת ישראל לסקילה וא"כ ע"כ כשאחר כך בא הכתוב בבת כהן וכתב שתשרף ע"כ על הכלל דאשר ינאף את אשת רעהו קאי ולא על הפרט דארוסה דכבר אית לן מדה בתורה דכל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש וגם זה כן (ועיין בריש יבמות מה שפירש"י שם) וזהו פלוגתא דרבנן ור"ש דר"ש סבר דב' כללים נאמרו דכלל א' נאמר בנשואה וכלל אחר נאמרה בארוסה וכשבא הכתוב אח"כ בבת כהן להביאה לשריפה על כל הני ב' כללים קאי ורבנן סברי דכלל א' נאמר וקרא דארוסה בת ישראל לא הוה כלל בפני עצמו כ"א הוצאה מהכלל דנאמר תחלה ונידון א"כ במדה הנ"ל ועיין עוד לקמן ע"ב מה שאכתוב עוד בדברי ר"ש דלשם. וזהו דקאמר' הש"ס הכא ומדאפק' רחמנא לארוסה בסקילה פי' דהוציא הכתוב ארוסה דבת ישראל מכלל הקדום לסקילה א"כ מוכח דגם בת כהן כן וכנ"ל ומדוקדק בזה נמי הא דנאמר ומדאפקה דאי הוה קאי על ארוסה בת כהן מאי מדאפק' איכא למימר הלא לרבנן ארוסה כדקיימא בבת ישראל קיימא בבת כהן וליכא כאן הוצאה כלל ודוק:
בגמדא סקילה חמורה מחנק כו' יש לתרץ קושי' התוס' דלא רצה למילף מק"ו משריפה או מסייף דחמורין מחנק כו' דמסייף לא הוה מוכח מידי אי לאו דהיה לן ראי' הלזאת דסקילה חמורה מחנק מדאפקי' דבסיי' גופי' לא הוה אמרינן דחמור מחנק דהוה אמרינן דשוין הן מדהיקש כבודם אבל אחר דמצינו בהדי' דסקילה חמורה מחנק חזינן דסבר' שכן הוקש לית' ומזה אתי' לן הא דאמר באחרונה אפ"ה פושט יד בעיקר עדיף ולכך קאמר דבר זה באחרונה ולא קאמר כן מתחלה בסקילה וחנק וק"ל. ואף בשריפה אפשר לומר כן ודוק ותמצא:
שם אדרבה חנק חמור כו' שכן הוקש כבודם כו' היה אפשר לתרץ קושי' התוס' מאי דמקשי' שסקילה נמי ניתן למקלל אביו ואמו דבאמת הכי קא מקשה דאחר דחזינן דסקילה ניתן למקלל אביו ואמו א"כ חזינן שכן הוקש כבודם לכבוד המקו' וא"כ אפשר לומר דמכה אביו ואמו עדיף מיני' דיש סברא לומר דמכה חמור ממקלל וא"כ ע"כ חנק חמור. ומאי דמקשי' ג"כ מהא דבכיצד הרגל לא קשה מידי דאיהו קאמר מנ"ל הכא ומנ"ל התם לומר כן ק"ו לשכינה דלמא כל זה אינו אם אין לן ראי' ודוק:
והנה הי' אפשר לדקדק קצת למה לא הוכיח' הש"ס דסייף חמור מחנק בהוכחה גמורה מדהוצרכה רחמנא לג"ש דאבי' אבי' למילף מינה דשריפה חמורה מסייף א"כ ע"כ מוכח דסייף חמור מחנק דאל"כ ג"ש ל"ל השתא שריפה חמורה מחנק מדהוציא הכתוב נשואה בת כהן מחנק לשריפה סייף דקיל מחנק לפי הקס"ד לא כש"כ דשריפה חמורה ממנה אלא ע"כ מוכח דסייף חמור מחנק וי"ל ודוק:
בתוס' ד"ה קסברי רבנן כו' עד אבל כיון דידעינן דסייף קל איכא למימר שזה גורם לו שניתן לפושט יד בעיקר משום חומרא דאיכא בהדי' דממונו אבד יש לדקדק קצת א"כ מאי האי דאמר בסוף דסייף חמור מחנק מדניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונ' אבד הלא דבר זה באמת מביא קולא ושם אמר דברי' על פי האמת ולא לפי הקס"ד. גם לפי דבריהם משמע לכאורה דסייף בהדי ממונם אבד הוה כסקילה א"כ אפשר לומר באנשי עיר הנדחת בזמן שחטאו ג"כ בדבר שחייבי' שריפ' יש לנו לדונם בסייף ובאביד' ממונם ולא בשריפה לחוד דהלא סייף ואבידת ממונם הוה כסקילה וכשם שבמקום דאיכא סקילה ושריפה נידון בחמורה בסקילה לרבנן כן הכא בדאיכא סייף עם אבידת ממון בהדי שריפה ולר"ש דסבר דשריפ' חמורה ודאי נידוני' בשריפה וא"כ הא דפליגי לקמן במתני' רבנן ור"ש בסקילה ושריפה באיזה מהן נידון וגם פליגי בחנק והרג למה לא פליגי נמי בשריפה והרג דעיר הנדחת וי"ל ודוק: