אור ברסלב
כוס הישועות סנהדרין › דף מב.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

סנהדרין · דף מב.

דף מא:

בגמרא א"ד אמר ליה ר"פ לאביי ול"ל יוסיפו כו' א"ל ר"י

קאי כוותך כו' לכאורה יש לדקדק מאי קמשני ליה בזה דר"י קאי כוותך אחר דמ"מ קשה לי' על דברי רבנן ול"ל יוסיפו כו'. ונראה לומר דר"פ קאי על דברי רב אחא דאמר לא ראו פוטרין אותו ואזה קשה ליה אי איתא דהאמת כן הוא א"כ קשה ל"ל יוסיפו אלא ע"כ שאין האמת אתך ומנ"ל לומר כן ואהא שפיר קמשיב ליה מדברי ר"י דמדברי ר"י חזינן דהאמת עם רב אחא דלרבנן פוטרין אותו ודוק:

בגמדא איתיבי גדול שבדייטן כו' אא"ב חכם דינא כו' גם הכא אמרתי דלא רצה להקשות בקיצור אמ"ד קש דינ' דאמר דילמא יתפרש כאשר מפרש רש"י ז"ל דדין זה עמוק וקשה וצריך להמתין בו וכאשר באמת נפרש כן א"כ מאי כיסיפא איכא הכא אחר שאומר הגדול שרוצה עוד לעיין בדין (ודבר זה באמת דחיקא להו לתו' ולכך מפרשי' פירוש אחר וק"ל) כי עדיין לא נגמר הדין אבל א"כ הוה קשה למ"ד חכם דין דהלא מצינו ג"כ בד"נ דאומר חכם דין בזמן שיצא הדבר לזכות שאינן יכולין לחזיר כדלעיל וע"כ צ"ל דה"ק למ"ד חכם דין דאלו בד"מ לעולם אמרינן חכם דין משא"כ בד"נ דכשיצא לחוב' לא אמרינן חכם דין דלעולם חוזרין וא"כ ע"כ למ"ד קש דינא א"א לפרש כדפרש"י דה"ק שעדיין צריך לעיין בו וע"כ בשכבר יצא לחיבה דאי לזכות א"א לומר כן אחר שאינן רשאין לחזור וא"כ מאי איכא בין מ"ד קש דינא למ"ד חכם דינא אלא ע"כ צריכנא לפרש כדפירשו תוס' האי קש דינא ואזה קשי' ליה לא סגי' כו' ודוק:

ובאידך אפשר לומר דלא תימא הא דאמר חכם דינא היינו לחבריו היה אומר כן ובשעת גמר דין וא"כ אין כאן שבח כלל דלא בא לשבח עצמו אלא אימר להס דנגמר הדבר היטב ואינן צריכין עוד לעיין אבל א"כ הוה קשה למ"ד קש דינא למאי קאמר להו כן דא"א לעמוד על הדבר ואס הס רוצים לעיין עוד הרוצה הוא למחות בידס בתמי' אלא ע"כ צריכנא לומר דלאחר גמר דין אומר כן ולאחרים אשר עומדים ורוציס לשמוע מה דהעלו בעיונה וא"כ ודאי קשה למ"ד חכם דינא וק"ל:

נגמד הדין פרק ששי. במתני' נגמר הדין היו מוציאק אותו לסקלו כו' נ"ל אחר דמקרא דהוצא את המקלל דקמיירי בדין סקילה ילפינן שלא היו ממיתן אותו בב"ד וילפינן מיני' שארי מיתו' ב"ד לכך הקדימו וק"ל:

שם אפי' ד' וה' פעמים כו' יש לדקדק אמאי לא מדקדק הש"ס הכא כבשארי מקומות השתא ה' פעמים ד' מבעי' ועיין בש"ס דב"ק קי"ח ע"ב ובשבת דף ס' ע"ב ועיין בתוס' שם. ואפשר לומר אחר דחזינן דהש"ס מתרץ בסמוך מאי דקשי' מבריית' על מתני' דקאמר' אם יש ממש בדבריו דוקא היינו מפעס שניי' ואילך אבל פעס ראשונה וב' לא צריכנא להיות ממש בדבריו. והנה נאמר דאפשר דבאם היה ממש בדבריו גם בפעס א' וב' אפשר דנסיק דרג' דמוסיפין ליה להחזירו עוד פעם מאשר לא היה ממש בפעס א' וב' ואפ"ה הוצרכנו להחזירו וא"כ אפשר לומר דהא דקאמר ד' פעמיס היינו כשלא היה ממש בדבריו בפעס א' וב' ודקאמר ה' פעמים היינו בשהי' ממש בדבריו גם בפעם א' וב' וק"ל:

בגמרא כי היכי דלא לתחזי ב"ד רוצחין א"נ כו' הוצרך ליתן ב' טעמים דאי מטעם א' ה"א אם לאחר שגמרו דינו ניידו הב"ד מדוכתא אשר בו גמרו דינו למקום אחר א"כ לא נראו מהשתא כב"ד רוצחין לכך קאמר ג"כ טעם הב' ואי מטעס הב' לחוד ה"א במסי' דלא חיישינן להצלה דידי' אימא דשפיר דמי להמיתו סמוך לב"ד קמ"ל מטעס א' דלא וק"ל:

בגמרא רב פפא אמר משה היכא הוה יתיב כו' הנה מסקנא דש"ס אליבא דר"פ לפרש הברייתא דאלו לא נאמר קאמר כו' ולכאורה יש לדקדק מי דחקו לר"פ לפרש הברייתא כן. ונאמר אחר דתוס' בד"ה ונאמר בפרים הנשרפין כו' מקשי' למ"ד דבתר המלמד אזלינן וכן מקשי' בפר העדה מנ"ל כו' עד ולמ"ד הימנו ודבר אחר א"ש כו'. לכך רצה ר"פ לתרץ דלמ"ד דסבר דאזלינן בתר מלמד סבר הילפותא כר"פ ולא קשה א"כ ג"כ מידי מפר העדה אחר שאפשר לומר דילפינן פר העדה מן מקלל ויתפרש א"כ הברייתא הכי אלו לא נאמר כו' הוה ילפינן מקלל מפרים הנשרפין והוה אמרינן ע"כ דאזלינן בתר הלמד ולא בתר מלמד וגם הוה אמרינן ע"כ דגמרינן הימנו ודבר אחר אבל השתא דכתיב במקלל גופי' א"כ אמרינן דאזלינן בתר מלמד וגם לא ילפינן הימנו ודבר אחר רק ילפינן פר העדה ממקלל גופי' ודוק:

בתוס' ד"ה משה היכא הוה יתיב וא"ת כל הני דפרים ל"ל כו' פירוש דקשי' להו לפי קס"ד דמקשן דלא ידע התירוץ על קושיתו דאמר והא אילו נאמר קאמר טפי ה"ל להקשות על רב פפא אי איתא דכתיב במקלל גופי' כל הני דפריס ל"ל ול"ל להקשות עליו מברייתא טפי ה"ל להקשות מן פסוקי דתורה גופא ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה