כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף לה.
בגמרא וכתיב ותקח רצפה כו' וכתיב ויאמר ה' אל משה כו'
כצ"ל ולא כיש מוחקי' הוי"ו דוכתיב השני דודאי הוה דביקות על הא דלעיל דרצה להביא ראי' דגמר דין בד"נ הוה ביום דוקא משום מאי דכתיב והוקע אותם נגד השמש והלא לכאורה הפסוק קמיירי משעת קטלה עצמה ומאי ראי' יש א"כ לגמר דין דבב"ד לכך הביא כאן הא דר"י להורות שבחלוק' ב"ד קמיירי ומגמר דין דידהו וק"ל:
בגמרא כדתני' לאביו כו' ולאחותו מה ת"ל הרי שהי' הולך כו' עד יכול יטמא אמרת לא יטמא כו' דחיקא לן באמת האי לישנא וגם במאי דכתבו תוס' דקמיירי בהולך לשחוט פסחו לבד דחיקא לן לכאורה ואמינא דבאמת מתחלה קמיירי בהולך לשחוט פסחו לבד ואח"כ בשאמר יכול כשם כו' קמיירי במאן דאית בי' כולם שהוא כ"ג ונזיר והולך לשחוט ודומי' דדרשינן תיבות הקידמים רק בשבא לתיב' אחותו לא רצה לדרוש בקיצור על מת מצוה כאשר עשה בקודמים משום דסבר דלמא יאמר מאן דהוא דהאי ולאחותו אתי' לאסור במאן דהולך לשחוט פסחו ואינו כהן דלא ליטמא לאחותו ובאם אינו ענין קדרשינן ליה (ועיין בזבחים) ולכך קאמר אמרת לא יטמא כלומר דלהכי לא צריכנא קרא דולאחותו דממילא ידעינן דלא יבא עשה שאין בו כרת למדחי עשה שיש בו כרת וא"כ ע"כ לא אתי' אלא במאן דאיהו כ"ג ונזיר והולך ג"כ לשחוט פסחו דיטמא למת מצוה וזהו דקמסיי' יכול כו' ודוק: