כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף לד.
בגמרא ורבנן אמר ר"ל משום דמחזי כנוגע בעדותו דחיקא
לן קצת לומר מילתא דא אחר שהש"ס קאמר' אח"כ דרבנן דרשי האי למות לאחד מן התלמידים א"כ למאי צריכנא לטעם דר"ל דהוה כנוגע בעדותו אם לא דטמא דבאה הש"ס ליתן טעם מי דחקו להו לרבנן לאוקמי הקרא באחד מן התלמידים יותר מאחד מן העדים וקאמר ר"ל דטעם הזה הביאן לכך דניחא להו טפי לאוקמא באחד מן התלמידים וק"ל ועוד אמרתי לפני תלמידי דר"ל ה"ק דאחר דאית לן טעם רבה שלא לשמוע לאחד מן העדים לזכות משום דהוה כנוגע בעדותו א"כ דיוקא דקאמר ריב"י אינו כלום דאי משום דכתיב למות בלחוד היינו משום דלזכות אתי' במכש"כ מהאי טעם דר"ל ולכך לא הוצרך הקרא לאשמעונן אלא לחובה דלא צייתינן ליה אבל לזכות אתי' במכש"כ וק"ל:
בגמרא ת"ש דאריב"ח כו' עד אין מוצא איתמר אפשר לפרש דאינו מגיה' רק דבאמת מתחלה שלחו בדרך שאלה אם מוצא מכלל רבינו והשיבו שאין מוצא ולכך קאמר הש"ס אין מוצא אתמר ולא קאמר אין מוצא שלחו אלא באמת מתחלה שלחו כן בדרך שאלה רק דאת"כ אתמר במאי דהשיבו להם שאין מוצא וק"ל:
בגמרא בשלמא דברי המחייבין כו' אפשר לומר גם הכא דלהכי קאמר תחלה בשלמא ואח"כ מקשה קושיתו משום דהוה אפשר לתרץ קושיתו דבאמת הסופרין אינן כותבין כ"א דברי המחייבין כלומר מי הוא שמחיי' ומי הוא שפוטר ובלשונם ממש כותבי' וזהו דקאמר דברי המזכיר אבל לעולם טעמם אינן כותבים וא"כ לא קשה מידי דצריכי' לכך משום שעת משא ומתן וכדכתב רש"י בסתירתו אבל א"כ הוה קשה דברי המחייבים למה כותבים כלל לא ה"ל למכתב כ"א מאן דמזכי וממילא ידענא דאחריני מחייבין ולעולם מהדרינן אזכותא שלא לדבר ולכתוב החיוב אם לא במקום שיש בו צורך אלא ע"כ שכותבי' אפי' טעם המחייבים ודמזכין וקשה א"כ קושיתו וק"ל:
בגמרא דבי ר"י תנא וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק כו' אפשר לומר דעל הכאת הפטיש קאי דמה הכאת הפטיש מתחלק והיינו הסלע לכמה נצוצות כו' דדחיקא לן לומר ולפרש כפי' דר"ת דדרש' הזאת קאי אדרש' דמדרש דא"כ חסר מן הספר וגם על הפסוק בעצמו דחי' לן דשבק התפוצצות הסלעים דעלמא ונקט התפוצצת דפטיש מן הסלע דסנפירינן ה"ל טפי למנקט המשל במאי דנהוג בעלמא טפי וק"ל. וגם אפשר לומר דקאי אנצוצות האש היוצאים ע"י הכאת הברזל והפטיש על האבן ואינן יוצאים מהכא' שארי דברים על האבן ודוק:
בגמרא ה"ד טעם א' כו' כדתנן מזבח מקדש כו' דחיקא לן לומר דר"ז ראה תחלת המשנה ולא ראה סופה. ואפשר לומר דהוה סבר דהתחילה המתני' מזבח מקדש את הראוי לו בסתם תנא אחר הוא ור"י ור"ג לאו עליו אמרו דבריהם לפרושי מאי דנאמר תחלה במתני' אלא תנא אחר הוא ופליג אתרווייהו וסבר א"כ ר"ז דעל ר"י פליג ודאי דאיהו אמר מזבח מקדש את הראוי לו היינו אפילו דם ונסכים דאינהו נמי ראוין למזבח דלשיתין ניתנו הנסכים והדם על הקרנות וסבר ג"כ דעל ר"ג נמי פליג ע"כ ובמאי פליג א"כ ע"כ דר"ג יליף ליה ממזבח ות"ק יליף ליה ממוקד' וכ"ת היאך אפשר למילף ממוקד' הלא לאו על מוקדה ניתני' כבר מצינו תנא בזבחים דאית ליה דנסכים לפעמים ניתנו על האש בזמן שבאי' נדב' ע"ש ודוק. וקמהדר ליה המדחה דאינו כן דאין כאן פלוגתא כ"א בין ר"י ור"נ אבל אין כאן ת"ק וראי' לדבריו מדפרש במתני' במאי דפליגי ר"י ור"נ ולא קמפרש במאי דפליגי ת"ק ור"י ור"ג אלא ע"כ דאין כאן ת"ק וק"ל: