כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף ל:
בגמרא דין ידע כו' א"ל כך שמעתי שמודה ריב"ק לר"נ כו'
הנה אפשר לומר דדעת ריב"ח היה אחר דאמרו לו רבותיו האי דבר דמודה ריב"ק לר"נ ש"מ דסבירא להו דהלכה כריב"ק דאל"כ למאי הוצרכו לומר ולהתעסק בדברי ריב"ק אם אין הלכה כמותו הלא לא קיימא לן כוותי' ומאי אכפת לן בדבריו ובמאי דאית ליה והיה מהדר ר"י דע"כ לזה לא הוצרכו דפשיטא דמודה ריב"ק לר"נ אלא ע"כ אפכא מסתברא דלהכי אמרו דריב"ק אית ליה דר"נ להורות דר"נ לית ליה דריב"ק ותו לא מידי ודוק:
בגמרא לאו היינו הודאה אחר הלואה. אפשר לומר דאי לאו דתירץ ליה כנ"ל הוה אפשר לתרץ ולומר דלצדדים קתני דבהודאה אחר הודאה הואיל דתרווייהו בהודאה קמסהדי בעדות שוה לכך לא צריך למימר לכל אחד דאודה ג"כ קמי אידך משא"כ בהודאה אחר הלואה הואיל דהעדות אינו שוה לכך צריך למימר לאחד דאודה קמי אידך ולאחר דהלוה בפני חבירו וא"כ תרווייהו הוצרך לומר הואיל דלכל צד איכא גריעותא וטיבותא חד משא"כ השתא דהוצרך לומר דגם בהודאה אחר הודאה צריך לומר דאודה ג"כ קמי אידך ודאי קשה ליה תרווייהו למה ליה וק"ל:
והנה בטור מביא בשם הרמ"ה דסבר דצריך לתבוע ממנו שני מנים והב"י רצה לומר דדוקא בהלואה אחר הלואה או הלואה אחר הודאה אבל בהודאה אחר הודאה או אחר הלואה אפילו אינו תובע ממנו כ"א חד מנה נמי מצטרפין וא"כ יש לדקדק מאי האי דמקשה ר"נ ב"י לר"ה מ"ש הלואה כו' ודלמא דמיירי דאינו תובע ממנו כ"א חד מנה ולהכי בהלואה אחר הלואה אינן מצטרפין דהלא ע"כ חד מנייהו משקר דהלא מכחישים זה את זה בהדיא משא"כ בהודאה אחר הודאה דאינן מכחישים זה את זה ודוק:
בגמרא אמר רבא מסתברא מילתא דר"י כו' נוכל לומר דאתיא ליה לרבא לומר ולפרש כן מילתא דר"י מדאמר בהאי לישנא עדות המכחשת כו' כשיר' בד"מ ולא קאמר בקיצור הלכה כריב"ק דהלא ריב"ק לא קמיירי אלא בד"מ אלא ש"מ דאתי לאשמעינן דיוקא דוקא בד"מ ולא בד"נ ואי מיירי אפילו במנה שחור ודומי' דהכי אתי למעט א"כ בד"נ בארירן וסייף הוה קשה עליו מאי קמ"ל ר"י בהכי הלא מפורש בהדיא לקמן כן אלא ש"מ דאתי למעט אפילו כליו שחורים וא"כ ע"כ לא קמיירי אלא בארנקי שחורה וק"ל:
והא דמקשי' תוס' בד"ה הוא דאמר כהאי תנא כו' דמוכח משם דר"י סבר כרשב"א יש לתרץ ולומר דאיהו מפרש לרשב"א דתובע ממנו המלוה מנה ומאתים ולכך אינן מכחישים זה את זה דומי' דמיירי ריב"ק ודוק: בגמרא מ"ד ה"מ לכתחילה אבל דיעבד ש"ד קמ"ל ודאי נראה דפירושו הוא כדמפרש הת"ח דלכתחלה היינו קודם שהוציאו הדיינין מהמתחיי' ודעבד אחר שהוציאו אבל מה שכתב דאין הדבר אמור כ"א בנתבע ולא בתובע אין הדברים נראי' כ"א בשנאמר דבתובע לא שייך לכתחלה כי הכל דעבד הוא אצלו אחר שפסקו עליו שאין בתביעותיו ממש ע"כ ילך ריקן מאצלם והוה דעבד משא"כ בנתבע. ונוכל לומר ג"כ בדרך מרווח יותר מאשר כתב הוא אהא דלא משני הש"ס על פשיט' השני דקמ"ל דאפילו לכתחלה אין הלכה כרשב"ג והוא זה דע"כ רישא דמתני' בלכתחלה מיירי דעדיין לא הוציאו מהנתבע כלום אחר שנתנו זמן ל' יום ולמה יוציאו ממנו א"כ דלמא יביא ראיה תוך ל' יום וא"כ הוה אפשר למטעי ולומר הא דאמר רבר"ה הלכה כרשב"ג ה"מ לכתחלה הואיל דעל פלוגתם דבמתני' קאי דמיירי לכתחלה וא"כ סיפא דקאי גם עלי' ע"כ דג"כ לכתחלה מיירי דומיא דרישא ודאי אין לטעות ולחלק וק"ל:
בגמרא ההוא ינוקא דתבעוהו כו' מה שהקשו תוס' בזה מהא\ דאמרינן אין נזקקין לנכסי יתומים נראה לי דלא קשה מידו דנוכל לומר דמיירי דתקף בעבדיו וירד לשדה אחת אשר היה מוחזק ביד אחר מקודם ובמות אביו כדאי' בש"ס דב"ק ריש פ' הגוזל בתרא וע"ש ודוק:
אחד דיני ממונות פרק רביעי. במתני' מה בין ד"מ כו' קאמר התנא בהאי לישנא אחר שאמר תחלה אחד ד"מ כו' והביא קרא על כך דמשמע מיני' דלאו בכל הדינים כן דאל"כ קרא ל"ל דמהיכא תיתי לומר דלא יהיו שוים וק"ל: שם ד"מ פותחין בין לזכות בין לחובה וד"נ פותחי' לזכות ואין פותחי' לחובה לכאורה כפל לשון קאמר בשני חלקי הסותר דלא ה"ל לומר כ"א בד"מ פותחים אפילו לחוב' ובד"נ אין פותחי' כ"א לזכות ונראה לומר דאחר דבד"מ לא מצינו לזכות גרידא וגם חובה גרידא דבכל מקום דהוה זכותו דלזה הוה חובתו דחבירו רק במקום אחד מצינו חובתו וזכותו דאחד וההפוך נעדר והיינו בשור הנסקל דלא שייך גבי' כ"א זכות וחובה דבעל השור ובד"נ לא שייך לומר גבי' זכות לזה וחובה לחבירו כ"א בעדים זוממים וא"כ אי לא הוה אמר כ"א בד"מ פותחי' אפילו לחובה ה"א ה"מ במקום דהוה מיהא זכות דאחר אבל במקום דליכא זכות דאחר והיינו בשור הנסקל אין פותחין לחובה קמ"ל בכפילת דבריו דאפ"ה פותחין לחובה וזהו שאמר פותחין בין לזכות היינו דהיה זכות לאחד אף דהוה חובה לאחר ובין לחובה גרידא ובד"נ קמ"ל איפכא ודוק ותמצא וגם בשארי בבות תמצא כן ומה שהקשה מהרש"א על רש"י דכתב בד"ה ד"נ מטין כו' ומסיים וכש"כ שאר דיני ממונות ע"כ והקשה הוא ז"ל הלא בשאר ד"מ מה שהוא זכות לזה הוא חובה לזה ומי דחקו א"כ לרש"י לומר דלא נוכל לאוקמי קרא בשאר ד"מ מק"ו דשור הנסקל זהו תמצית קושיתו אף שלא כתב בהדי' כן וע"ע. ונוכל לומר דהוה אפשר לומר דהא דאמר קרא לא תהי' אחרי רבים לרעות ה"ק לא תלך אחרי רבים בד"מ אלא כולם יסכימו דוקא לעולם והא דקאמר לרעות היינו דבא לרמז דבד"מ קמיירי דהוה לעולם לרעות דאע"ג דהוה טובה דזה הוה רעה לזה משא"כ בד"נ דנוכל למצוא טובה זולת רעה נלך אחר רבים בשיסכימו לטובה אבל בד"מ לעולם יצטרכו להסכיס כולם ודוק: