כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף כז.
א"ד רבא נמי כאביי ס"ל ומ"ט קאמר כו' הא דהיצרך לומר
תחלה א"ד רבא נמי כאביי ס"ל ולא ה"ל לומר כ"א א"ד טעמי' דרבא משום לקוחות ולכאור' הוה ידעינן דס"ל כאביי בטעם דחידושי נוכל לומר דאי לאו דאמר תחלה כן הוה אפשר למטעי אפכ' דאביי כרבא ס"ל במקום דאיכא חידוש ולא פליג עליו כ"א במקום דליכא חידוש ואפ"ה קאמר רבא דאינו פסול למפרע משום תקנתי' דלקוחות ובהא פליג אביי ואמר דלפסיד' דלקוחות לא חיישינן ולהכי הקדים תחלה ואמר א"ד רבא נמי כאביי ס"ל ולא אפכא וק"ל. ולכך קא שאיל הש"ס מאי בינייהו כלומר דלדבריך ע"כ איכ' מקום דלית בי' חידוש ואיכא פסידא דלקוחות והיכ' מצינו כן וקמפרש ליה דודאי מצינו בשהעידו תרי בחד. ודאתינן להכי נוכל לומר דודאי איכא בינייהו עוד במקום דליכא למיחש ללקוחות והיינו בשהוכחשו תוך כדי דבור כדהביאו תוס' הכא והתם בב"ב ולא קשי' א"כ קושיתם מאי דמקשי' בדבור ראשון דשם ליכא לטעם דחדוש' וגם לטעם דלקוחות ליכא ומאי דקשי' להו על זה שם דא"כ ה"ל למימר איכא בינייהו הזה כבר תרצנו ודוק:
ובאשר גרסינן דאסהידו בי תרי בחד ולא יותר כגירס' ר"ת אומר דמיירי באמת דלא הוה כ"א עד אחד אשר קם לשבועה ואפשר גם לממון בעד המסייע דקיי"ל דפוטר משבועה ובאו תרי עדים אחריני וקפסלו ליה ובהא ודאי ליכא חידוש כלל. ונראה באמת דזה היה דעת ר"ת ולא כדהבינו רש"ל ומהרש"א ואין למחוק מהשתא מה שהיה כתוב בתוס' ז"ל וגרסינן נמי דפסלי' בגזלנות' כאשר מהרש"ל הגי' להיות וי"ו במקום ד' וסבר נמי דר"ת אינו גורס ב' תיבות אי נמי אלא שפיר גרסינן להו וגם לר"ת משני דברי' קמיירי הש"ס דהא דאמרה דאסהידו בי תרי בחד מיירי דלא היה כ"א אחד לשבועה כנ"ל ואח"כ אמרה הש"ס א"נ דפסלי' בגזלנות' כלומר דלעולם דהיה לפנינו ב' עדים ולא ניזום כ"א אחד מהם וחבירו נפסל ג"כ בגזלנות ולא הוה חידוש ג"כ במאי דניזום האחד מהשנים והשתא א"ש מאי דכתב ר"ת לבסוף והשתא הוה מעין פלוגתייהו קצת כלומר גם לא"ב הב' הוה מעין פלוגתייהו קצת משא"כ לא"ב הא' הוה מעין פלוגתייהו ממש ודוק: בגמרא משומד אוכל לתיאבון ד"ה פסול כו' הוצרך לומר תחלה דלא פליגי בהא ולא קאמר בקיצור דפליגי בדלהכעיס וממילא הוה ידעינן דלתאבון לא פליגי דזה אינו באמת דה"א להכעיס גרוע מלתיאבון או דה"א בלתיאבון אינו גרוע יותר מרשע דחמס לר' יוסי דמשמע ממאי דאמר' הש"ס לקמן דסבר ר"י דאינו פסול כ"א לד"מ ולא לד"נ ועיין מה שאכתוב שם לכך הוצרך לומר דבלתיאבון אין כאן פלוגתא דברשע דחמס גם רבא מודה דפסול לכל עדות שבתורה אף לד"נ ודלא כדהבין רב אחא בדר"י וק"ל:
והא דלא הקשה הש"ס הני תרי ברייתות אהדדי זולת פלוגת' אפשר לומר דזולת פלוגתא לא הוה קשה מידי דה"א דמוקמינן לחדא ברייתא כר"י וחדא כר"מ אבל בדחזינן דפליגי ע"כ א"כ דלא פליגי במאי דפליגי תנאי' אחרי' דא"כ כל א' ה"ל למפסק הלכתא כחד מנייהו כדרך כל מקום דמקשה הש"ס לימא כתנאי ואף גם הכא מקשה כן בסמוך והוצרך לשנות דבאמת אף דאביי לא אתי' כר"י מ"מ רבא מצי אמר אנא דאמרי אפילו כר"מ וא"כ אף אביי לא הוה מצי למפסק הלכתא כר"מ דה"א דאפ"ה באוכל נבילות להכעיס אינו נפסל כסבר' רבא דאפילו ר"מ מודה בזה לכך הוצרך אביי לפלוג בהדי' בזה וק"ל. והנה מצאתי בב"י משמעות לומר דפסולי דרבנן לא נפסלין כ"א בשעברו בדרבנן בדבר שיש בו חימוד ממון אף למאי דפסקינן כאביי דלא צריכנא רשע דחמ' ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן לא וכן פסקו הרמ"א בהג"ה ואם כן הי' אפשר לדקדק על מאי דמקשה על אביי מברייתא דלא קחשב כ"א גזלנין ומלוה ברבית ודלמא התם מיירי בגזלן דרבנן והיינו גזילת חש"ו דלא הוה גזל כ"א מפני ד"ה כדאמרה הש"ס לעיל ובריבי' מיירי בשאינו קצוצה או אפילו בקצוצה ואפ"ה אינו פסול כ"א מדרבנן כדכתבו תוס' לעיל דף כ"ה ע"ב. וצריכנא לומר דא"כ לא ה"ל לברייתא להביא הקרא דכתיב בתורה אי מיירי מפסולי דרבנן וק"ל:
והנה יש לדקדק קצת עוד למאי דחזינן דפליגי בהא ר"מ ור"י אי אמרינן מקולא לחומרא ולאביי פליגי גם בהא אי משומד אוכל להכעיס פסול או לא ואפשר גם לרבא נאמר דפליגי ומאי דאמרה הש"ס דרבא אמר אנא דאמרי אפילו כר"מ לא הוה כ"א דחיי' בעלמא כדרך הש"ס א"כ למאי הוצרכ' הש"ס לעיל לדחוק למצוא אוקימת' מה במאי דפליגי ר"מ ורבנן במתני' דר"מ אמר זה פוסל עדיו של זה כו' ודלמא התם בהכי קא פליגי דמיירי בעדים אוכלי נבלות להכעיס וחכמים דהתם הם ר' יוסי דהכא כאשר מצינו בכמה מקומות ודוק:
בתוס' ד"ה רבא אמר כו' עד וכ"ת דהתם מיירי כו' יש לדקדק קצת אפילו תימא דהאמת כן הוא דדין דתוך כדי דבור כמכאן ולהבא הוא קשה א"כ מאי מקשה שם לימא ר"נ ורבא פליגי בפלוגתא דר"ת ור"ה כלומר דרבא ה"ל למפסק בהדי' כר"ח ודלמא רבא קמ"ל דאפילו תוך כדי דבור נידון כמכאן ולהבא:
בסוף דבריהם וי"ל כו' כדמפליג התם כו' לא תקשה דמ"מ על המקשן דלשם דרצה לומר דפליגי בדר"ת ור"ה ולא ידע לחלק במה דמחלק ליה אח"כ המדח' קשה מ"מ קושיתם דלהכא דהנה כבר כתבו שם וגם הכא דלמאי דבעי למימר דרבא סובר כר"מ אתי' ללישנא דפסיד' דלקוחות וק"ל. ועיין מה שכתבתי שם בחדושיי דלא קשה מידי קושי' הלזה דנוכל לומר דמיירי שם דבאו עידי חזקה קודם ואח"כ עידי אבהתיה ואחר שהעידו על שני חזקה העידו על אבהתי' דתיכף שהעידו על החזקה נתכחשו מהעדים ראשונים ושפיר קמפסלי מכאן ולהבא וק"ל:
בד"ה אין לך בו אלא חידושו כו' וי"ל דלמאי דבעי למימר התם מעיקרא דרבא ס"ל דר"ח היינו ללישנא דפסיד' דלקוחות נראה מדבריהם דללישנא דלקוחות לא אמרינן כלל דהוה חידוש מאי דנפסלי הראשונים ולכאורה הוה משמע דאף ללישנא דלקוחות הוה חידוש ודאי רק דלא סבירא ליה האי סברא דאין לך בו אלא משעת חידוש' ואילך וכן אביי נוכל לומר דסבירא ליה דהוה חידוש' ודאי רק דלא סבר כהאי סברא דאמר רבא דאין לך בו כו' ולפי דבריהם יש לדקדק קצת להני י"מ למה לא קאמר גם הכא לימא אביי ורבא בפלוגתא דר"ח ור"ה קמפלגי דרבא ע"כ סבר כר"ח דסבר ב' כיתי עדים המכחישו' זה את זה פסולים הם ולהכי סבר בעדים זוממים דחידוש הוא דהאחרונים כשרים הם ואביי סבר כר"ה וי"ל:
עוד יש לדקדק להני י"מ דהחידוש הוא דמכשרינן האחרונים א"כ ע"כ סבר דב' כיתי עדים המכחישו' פסולים הם כר"ח דאל"כ לא הוה אמר דהוה חידוש דאחרונים כשרים הם א"כ מאי האי דקמסיק שם דרבא אתי' כר"ה הלא ע"כ לית ליה דר"ה וי"ל דהמקשן דלשם והתרצן מחולקים בסבר' זאת דיש מפרשים דהמקשן סבר דהחדוש הוא דנפסלים הראשונים וקאמר ליה המדח' דהחדוש הוא דמכשרינן האחרוני' וק"ל ועוד י"ל בדרך אחר דוק:
יש עוד לדקדק קצת על קושיתם דהכא דמנ"ל דהמקשן לא קא מקשה באמת קושיתם שם וקאמר לימא דפליגי בפלוגת' דר"ח ור"ה וא"כ ע"כ לישנא דחדוש אינו אמת. ואפשר לומר דבאמת הכי קא משני תו' בתירוצם באמר' דקאי ללישנ' דלקוחות וק"ל ועיין שם מה שכתבתי: