כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
מכות · דף יד:
בגמרא ואידך סבר כר"א כו' ודאי דחיקא לן פירש"י דלפירושו קרא דואל אשה מיותר לגמרי לכך אמינא דאף ר"א אהאי קרא ואל אשה כו' קסמך ויליף מיני' לכל מקום דאיכא ב' לאוין וכרת א' דחלוקין הן לקרבן ודוק:
בגמרא בשלמא הבא למקדש כו' גם פה לא הנחתי את ידי מלפרש הני בשלמא כדרכי ובהאי אמרתי אחר דאפשר לומר דשפיר ידע ההיקש דלקמן דאתקש קודש למקדש רק דסבר דע"כ נתקבל להיקש דאל"כ ל"ל עונש גבי מקדש לא לכתוב כ"א אזהרה גבי מקדש ועונש גבי קדש או אפכא ונילף מהדדי וא"כ שפיר יתפרש האי בשלמא וק"ל:
והנה אף דר"י קאמר דילפינן הדבר בג"ש דטומאתו טומאתו לא תקשה דא"כ עונש דגבי מקדש ל"ל נילף נמי עונש דגבי מקדש מעונש דגבי אזהרה מהא ג"ש אף אנן נימא דלכך דקדק ואמר מה להלן עונש ואזהרה כו' ולא די לי' באומרו מה להלן אזהרה כו' אלא דבא לתרץ לן דבר זה בדברים אלה כאלו אומרו דלא ניחא לן למילף כ"א כה"ג דכי היכא דהתם איכא תרווייהו בהדדי כן הכא משא"כ אי לא הוה כ"א חדא מילתא בכל אחד לא הוה ילפינן מהדדי וק"ל:
עוד שם בשלמא עונש כתיב כו' גם הכא אמרתי אחר דמצאנו שם בשבועות דמקשה הש"ס שלש כריתות בטומאת קודש ל"ל כו' והנה אם לא היה לן צריכותא לכל השלשה הוה אפשר לומר דאם אינו ענין לעונש תנהו ענין לאזהרה וק"ל:
עוד שם בשלמא ר"ל לא אמר כר"י כו' גם הכא אמרתי דהנה לכאורה הוה אפשר להקשות לר"ל קושי' אשר מקשי' שם תוס' בשבועות דף ז' ע"א בד"ה אתי' טומאה כו' דלר"ל דלית ליה ג"ש דטומאה טומאה א"כ מנ"ל דמיירי בטומאת מקדש כו' ותירצו דיליף ליה מהיקש דבכל קודש כו' דאיתקש מקדש לקודש דלא מוקי ליה בתרומה כלל כדמוכח התם היינו הכא במכות ע"ש וכוונתם דאי הוה מוקי בתרומה נמי א"כ מנ"ל דלא מיירי נמי בטומאת תרומה כדמקשה הש"ס שם. והנה אחר דכתיב בקרא תיבת בכל קודש הוה אפשר לומר דמיירי הן בקודש הן בתרומה דאל"כ למה כתיב בכל רק דאפשר היה לומר דבהכי פליגי אי דקדקינן מלת בכל או לא אבל לומר דלר"ל לא מוקי כלל בתרומה כ"א בקדש ור"י לא מוקי כלל בקדש כ"א בתרומה דהוה ודאי פלוגתא רחוקה זה אין נראה וא"כ היה אפשר לומר דר"י מוקי הכל לתרומה ור"ל מוקי ליה בין לקודש בין לתרומה וא"כ הוה קשה על ר"ל קושי' דתוס' דלשם אבל אחר דלר"ל א"ש כדכתבו שם דלא אתי' כלל לתרומה א"כ ניחא לן לומר דלר"י מוקי ליה בין לקודש בין לתרומה ואפ"ה משני דאיהו מוקי כול' לתרומה ולא אכפת לן בפלוגתא רחוק' וק"ל:
בגמרא אמרו לו אמרת כו' כבר כתב מהרש"ל דלרב"ח שאלוהו ומוכח כן דאלו לר"י א"א דהלא רבין אמר בסמוך בשם ר"י האי דרשא דכל ימיו בעמוד והחזיר ומהיכא תיתי דיחזור א"כ מדברי' אבל רב"ח אפשר דלא ידע מהאי דרשא וק"ל. והיה נראה דע"כ לא חזר רב"ח מדברי' כ"א במאי דאמר מלת כל הואיל דלאו כללא הוא לפי דעתו דאונס אינו בכללו אבל מגוף הדבר ודאי לא חזר דהלא מתני' היא הבא למקדש טמא וק"ל אם לא דנימא דהוא סבר יקיימו ולא קיימו כר"ל וכדאי' לקמן בתוס' ודוק. שם בגמרא וכתיב' ותנינ' לכאורה לישנא דוכתיב' אינו מדוקדק דהלא מכתיב' של קרא אינו מדוקדק אם מלקינן עלי' אי לא אי לאו דתני כן במתני' וחמרתי לפני תלמידי דהש"ס קמרמז מה שתירצו תוס' בד"ה תניינא וכו' דהכא שאני דכתיבי הני ב' לאוי רחוקים מהדדי וא"כ שפיר קאמר דכתיב' דמכתיב' דקרא מוכח כן וק"ל:
שם דתני' אונס שגירש כו' אם כהן הוא כו' הא דמסיים סיפא דברייתא והוא לא מקשה כ"א מרישא משום דאי לאו הסיפא ה"א דלא מוכח מידי מרישא דה"א דטעם דמחזיר ואינו לוקה הוא משום דגירושין דידי' לאו גירושין נינהו דלא יוכל לשלחה כל ימי' אמרה רחמנא דע"כ לא יוכל לשלחה והתורה ביטלה לגט דידי' אבל מסיפא ודאי מוכח דאינו כן דא"כ למה הכהן לוקה ואינו מחזיר אחר דגירושין אינן גירושין וק"ל:
שם בגמרא אלא לא יאמר לו תהי' לאשה במוציא ש"ר כו' ולמה נאמר כו' תנהו ענין לאונס כו' והכא לא רצה להקשות דלמא אם אינו ענין לפני' כו' דמש"ר עצמו דמאי בכך דהלא אכתי לא ידע דאיכא נמי פירכא וחומרא באונס טפי מבמוציא ש"ר וא"כ אפילו הוה אמרינן דאתי למש"ר עצמו דאין לוקין הוה ילפינן אונס מיני' דאין לוקין נמי וק"ל:
שם אלא אמר רבא כל ימיו בעמוד והחזיר. הנה לכאורה יש לדקדק במוציא ש"ר דכתיב בי' נמי כל ימי' ל"ל הלא בלו תהי' לאשה די אחר דלא צריך לי' דהלא אשתו היא כו' כדאמר לעיל וליכא למימר דרבא יפלוג על אותה סברא ולכן נראה כפירש"י דבקדושי' דודאי כי דרשינן הא דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי דוקא אלו תהי' לאשה אבל אי הוה דרשינן על לא יוכל לשלחה לא הוה מוכח מידי וכן נראה מדברי תוס' הכא. וא"כ אי לא הוה כתיב במוציא שם רע קרא דלו תהי' לאשה לא הוה מוכח מידי מהא דכתיב כל ימיו דע"כ הוה קאי על לא יוכל לשלחה אבל השתא דמיותר קרא דלו תהי' לאשה א"כ ע"כ דרשינן הא דכל ימיו דעל לו תהי' לאשה קאי ומיני' ילפינן א"כ אונס דאמרינן דכי היכי דבמוציא ש"ר קאי הא דכל ימי' על לו תהי' לאשה מן יתורא דקרא כן אמרינן נמי באונס ולאו מילף הוא כ"א גילוי מילתא בעלמא. ובהכי א"ש הא דסבר עולא לעיל למילף מיתורא דקרא במוציא ש"ר דלא טעה כולי האי למילף מדבר דלאו מילף הוא כלל אלא דודאי מילף הוא והמקשן לא הבין שפיר ובא רבא ופירשו ודוק ותמצא וא"ש נמי הא דאמר' הש"ס וכן כי אתא רבין כו' ומאי אשמעינן טפי מדרבי' ממאי דאמר רבא אלא דבא לומר דרבא פי' כל ימי' דמוציא ש"ר ורבין פי' כל ימי' דאונס וק"ל:
שם הניחא למאן דאמר ביטלו ולא ביטלו כו' זולת דברי רש"י ז"ל ופירוש דתוס' אמרתי דיש לפרש דקאי אמאי דסמוך לי' תיכף דתירץ לי' ואמר ההוא לנתוקי לאו הוא דאתי וע"כ צריכנא לפרש דה"ק דבשלמא בזמן שהעשה ניתן תיכף ללאו ודאי איכא למימר דלא מיגרע' גרע' הואיל דניתן ג"כ עשה אצל הלאו אבל בלאו שניתק לעשה דהעשה ניתן ג"כ אחר שעבר הלאו א"כ אמרינן דהעשה עיקר הלאו ועל דא מילתא פריך א"כ דניחא לומר כן למ"ד ביטל ולא ביטל אבל למ"ד קיימו והיינו דצריך לקיימו דוקא תוך כדי דיבור כדפ"ה בפרק שלוח הקן וא"כ גם העשה ניתן אצל הלאו א"כ אין כאן חילוק מהשתא בין עשה שקודם הלאו או אחר הלאו ואהא קמשני מידי הוא טעמא כו' כלומר דהא דצריכנא ליתן טעם הנ"ל לחלק בין עשה שקודם ללאו או אחר הלאו הוא דוקא לר"י דמחלק בינייהו אבל לר"ל ודאי אין חילוק בין קודם ללאו או אחר הלאו וטעמי' ודאי הוא משום דאינו דומה ללאו דחסימה כקושי' רב פפא הנ"ל ודוק בזה:
דתנא תנא קמי' דר"י כל כו' נראה דהאי תנא לאו בטעות קא תנ' מילתי' רק התחיל בקיים למאן דאית ליה התראת ספק לא שמי' התרא' וסיי' בביטול למאן דאית לי' שמי' התראה ודהתחיל בקיים סמך על הדיוק וכן בביטול רק ר"י דחה לי' משום דהוא סבר דוקא ביטול ק"ל: