כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
מכות · דף יג.
בגמרא ת"ר ושב כו' ואל אחוזת אבותיו כו' דברי ר"י. יש
לדקדק קצת אחר שר"י לא יליף מידי ממאי דנאמר ואל אחוזת אבותיו למאי אייתי בדברים סוף האי קרא. וכן לא ניחא לן לימר דהא דקאמרה הברייתא יכן בגולה לר"מ קאמר ולא לר"י כדכתבו תוס' וכן לא ניחא לן לומר דיפלגו בג"ש דשיב' שיב' אם היא מקובלת או לא לכך היה נראה דגם לר"י אית ליה הג"ש דשיב' רק דסבר דלכך אתי' דלא נילף ממאי דנאמר בעבד עברי ואל אחוזת אבותיו דחוזר אפי' למה שהחזיקו אבותיו לכך אתי' הג"ש ומפיק ממשמעות הזה דכי היכי דבגולה כתוב אל ארץ אחוזתו לדייק דוקא אל ארץ אחזתו הוא שב ולא למה שהחזיקו אבותיו כן נמי בעבד עברי ור"מ אית ליה איפכא דסבר דמשמעות דאל אחזת אבותיו הוא משמעות אלימת' להורות דחוזר למה שהחזיקו אבותי' וא"כ אתי' הג"ש להורות שבגולה נמי כן וק"ל:
אלו הן הלוקין פרק שלישי. ע"ב בגמרא אחד חייבי כריתות כו' ואחד כו' הא דלא קאמר בקיצור אפי' חייבי מיתות ב"ד ישנ' מכלל מלקות מ' וכמדומה לי דבכל מקום דנאמר לשון כהאי בא לומר דלא מדמה להו בכל מילי והנה גם הכא א"ש לרבא דאמר דאף ר"י מודה בזמן דאתר' בי' למיתה דאינו לוקה וא"כ אינו דומה מכל וכל חייבי מיתות לחייבי כריתות ואף למאי דסביר' להש"ס מעיקרו דר"י מחייבו מית' ומלקות אפשר לומר דאפ"ה אינו דומה מכל וכל לחייבו כריתות דאחר דקיימ' לן דחייבי מלקיות אומדין כמה יכולין לקבל ולא ימותו כדאי' בסנהדרין והיה נראה א"כ דלר"י דסבר דמלקין וממיתין לחייבי מיתות דבהו לא צריכנ' לאמוד אותן דמאי בכך אם ימותו בשעה שמלקין אותן דאם ימות לימות הלא מית' אריכת' היא אף השתא כן אפשר לומר בדרך אפשר וק"ל:
והנה גם מאי דאמר ר"י לישנא דישנו בכלל מלקות מ' לרבא א"ש וכהוגן דודאי בכלל מלקות איתא אבל אינו לוקה כל פעם בזמן שהתרו בו למיתה ואפשר לומר דס"ד דהש"ס מעיקרו הוה אפכא דלכך אמר בהאי לשון לומר דלעולם אית' בכלל מלקות מ' ולא תימא דבשהתרו בו אינו בכלל מלקות וכן יש לפרש דברי ר"ת וק"ל:
בגמרא ר' יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו כו' היה נראה לי לפרש דהכי קאמר דאחר דמצינו שבפרש' עריות אשר כתיב בהו כרת באחרונה כתיב נמי שארי עוברי עבירות והיינו נותן זרעו למולך וכדומה דהן במיתה בזמן שהתרה בהו ובקדושי' יצא כרת באחותו לומר דאין דומי' חייבי כריתות לחייבי מיתות ב"ד דאלו חייבי מיתות ב"ד לפעמים אינן בכר' אלא במיתה בזמן שהתרו בהן למיתה אבל חייבי כריתות לעולם אינן בדבר אחר כ"א בכרת כלומר שאינן במלקות דהוה דבר אחר זולת כרת ודלא כחייבי מיתות דלפעמים ישנן בדבר אחר זולת כרת והיינו במיתה בזמן שהתרה בהן וק"ל:
שם בגמרא אמר ר' אבהו בפירוש ריבת' תורה כו' לכאורה יש לדקדק הלא ר"ע נתן הטעם בעצמו משום דב"ד של מעלה מוחלים לו משא"כ חייבי מיתות ב"ד והיאך בא ר"א ונתן טעם אחר לחייבי כריתות ונראה לומר דאפ"ה הוצרך ר"ע לטעם הזה דלא טמא הואיל דחזינן דהראה לן התורה ע"י ג"ש דחייבי כריתות ישנן במלקות מ' א"כ נילף חייבי מיתות ג"כ מיני' דלמה יגרעו אלו מאלו לכך הוצרך ר"ע לומר טעמו ג"כ להורות שמ"מ אינן דומי' להדדי עד שנילף מהדדי וכן בסמוך וק"ל:
שם בגמרא קבלה מיני' ר"ש בר"י כו' הנה נראה טפי פיר' ב' דרש"י דקיבל האי תירוץ מר' אבא דאף דר"א תירץ לעיל דילפינן מג"ש סמך ליה על תירוץ זה ואף דאית ליה תירוץ זה אפ"ה הוצרך לג"ש דלא תימא דאף דנתמעטו חייבי מיתות מכדי רשעתו אפ"ה נילף מיני' ג"כ חייבי כריתות במה מצינו דלא גרעו מהם וא"ת דממילא הוה ידעינן דלא נילף מהדדי דאל"כ למה תלה התורה ברשעה המסורה לב"ד דוקא ולא אשמעינן סתם דלא יתעבד ב' רשעיות באדם א' והוה הכל בכלל זה אינו דאי הוה כתיב סתם לא הוה ממעטינן כ"א במאי דמסתבר טפי והיינו דיש סברא דחייבי כריתות מסתבר טפי אחר שקל חטאם טפי מחייבי כריתות לכך כתב לן התורה כדי רשעתו וגם הג"ש ודוק:
שם בגמרא רבא אימר אתרו בי' כו' מאי דהקשה מהרש"א בזה נראה דלא קשה מידי לפי ע"ד דנראה דרבא אינו סותר תירוצא דר"ש בר"י דברשע' המסורה לב"ד עסקינן ולא רבא כ"א לאשמעינן דגם ר"י מודה בדאתרו בי' לקטלה דאין לוקה ומת דהוה נגד הסברא דאיכא למ"ד דאית ליה דלוקה ומת והיה נראה באמת דלרבא אתי' מתני' שפיר כר' ישמעאל נמי דהא דלא קתני במתני' נמי חייבי מיתות ב"ד משום דלא פסיקא למלקות דבזמן שהתרו בהו' למיתה אין לוקין ומנ"ל לומר דהואיל דלא פסיקא ליה לא קתני להו דהלא ע"כ צריכנא לומר כן לפי מאי דכתבו תוס' בד"ה ברשעה המסורה לב"ד כו' ולפי זה כו' משמע בהדי' דאף לפי מאי דקס"ד מעיקרא גם לר"ע בחייבי מיתות זימנין דלוקין בזמן שהתרו למלקות ולא למיתה וא"כ למה לא קתני להו במתני' אלא ע"כ צריכנא לומר הואיל דלא פסיקא ליה לא קתני וא"כ לרבא איכא למימר כן אליבא דר"י וא"כ נראה דלהכי נייד רבא ממאי דקס"ד מעיקרא כדי למיקם מתני' אפי' כר"י אבל תירוצא דר"ש בר"י ודאי אית ליה ודוק ותמצא כי דברי כנים ויבא ג"כ על נכון מאי דנתן ר"ע הטעם שאם עשו תשובה וכמו שכתבתי לעיל:
והנה אפשר לדקדק על קושי' הש"ס דמאי מקשה לר"ע א"ה חייבי כריתות נמי ודלמא ר"ע אית ליה כר' חנני' בן גמליאל דסוף פרקין דאית ליה כל חייבי כריתות שלוקין נפטרו מידי כריתתן ע"ש וא"ת דהלא ר"ע נתן טעם אחר שאם עשו תשובה מוחלין לו דלמא לטעם הזה הוצרך לומר כדי שלא נאמר מנ"ל שנפטרו מידי כריתתן יותר מאשר נאמר כן בחייבי מיתות ב"ד לכך קאמר דאינן שוי' אחר דחזינן קולא הלז דאם עשו תשובה כו' ודוק: עוד היה אפשר לומר אחר דקאמר' הש"ס דחייבי כריתות אינן צריכי' אזהרה א"כ אינן בכלל רשעות דקרא אף לרבא אף דלית ליה תירוצא דר"ש בר"י לעיל וק"ל:
בתוס' ד"ה ור"י אמר כו' וקשה לר"י לאו דכל כריתות ל"ל דהא אסיק דקרבן לא בעי אזהרה כי' הנה במאי דכתבו תוס' בד"ה לאפוקי הני כו' עד ושמא י"ל כו' משמע לכאורה דלאו כ"ע אית להו האי היקישא דאיתקיש כל התורה לע"ז וא"כ ע"כ הא דפסח ומילה אינן בני קרבן ע"כ דסביר' להו משום דלית בהו אזהרה כדקס"ד דש"ס הכא וא"כ דלמא ר' יצחק אית ליה כן ודוק: