כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף קיא.
בתוס' ד"ה אמר רבא לעורו תימא כו' מהרש"א רצה לתרץ תימא הלז וכמדומה שלא ראה דבריהם ז"ל בזבחים דשם תירצו ממש כדבריו אבל אח"כ הקשו על תירוץ ההוא מברייתא ע"ש. וראיתי בספר ברכת הזבח שהביא ג"כ דברי מהרש"א אלו וכתב עליו כך:
בד"ה וילמד הקדש מהדיוט כו' תימא אמאי איצטרך קרא לעיל גבי הדיוט כו' הנה אפכא לא קשה להו ל"ל קרא בהקדש דודאי אי לא הוה כתיב האשם בה"א רק אשם זולת ה"א לא הוה עלה על דעת שום אדם דמלת אשם הוא קרן רק הוה אמינא הא דקאמר באיל האשם היינו איל שהוא אשם אבל השתא דאמר באיל האשם האשם בכבר א"כ ודאי מוכח דמלת האשם אינו ר"ל דזהו איל ולא תקשה דא"כ ל"ל להקיש להדיוט הלא גם מן הקרא בעצמו מוכח דמלת אשם אינו קאי על הקרבן לזה אני אומר דהא דהוצרך למילף מהדיוט הוא זה דלא תימא דמלת האשם הוא חומש לכך יליף משם דאשם זה קרן ודלא כמהרש"א ע"ע. ובזה אתיא תירוצם נמי על נכון ונופל מעליהם קושית מהרש"א ודוק היטב:
עוד בתוס' ד"ה ת"ל העולה כו' וי"ל דהתם נמי כו' ואפכא ולא קשה דלשתוק ממלבד עולת הבקר דבש"ס דזבחים מצריך ללמוד ממנה דבכל מקום אמרינן תדיר קודם ע"ש:
הגוזל ומאכיל, פרק י'. דף קי"א ע"ב בגמ' אלא אמר רבא כו' נראה דלכך קאמר אלא לומר דודאי מלישנא דמתני' מוכח כרמי ב"ח וכדאמר רבי לקמן אבל מברייתא דר' אושעי' מוכח דמתני' חסורי מחסרי וק"ל:
ברש"י ד"ה רשות יורש כרשות לוקח כו' דאי ביאוש כדי לא קני מדלא קתני פטורין באבוהון. הוצרך לזה ולא פירש דרמב"ח סבר יאוש כדי לא קני משום דלישנא דזאת אומרת דקאמר רמב"ח משמעותי' דמוכח ממתני' ואי הוה אפשר לומר דיאוש כדי קני מנ"ל לרמב"ח לדייק ממתני' וק"ל:
בתוס' ד"ה אין גזילה קיימת כו' מרישא דקתני' כו' ה"מ למפרך כו' ואין כן דעת שאר הפוסקים אלא בגוזל ומאכיל מודה ר"ח משום דהוצאה דידי' הוא ועיין ביש"ש:
בד"ה ר"ח כו' וא"ת רב דסבר יאוש טדי קנה וסבר נמי כר"ח וע"כ צריך כו' א"כ כי גזילה קיימת אמאי חייבין כו' נראה דאפשר לומר דודאי הא דסבר רב יאוש כדי קני היינו דאין צריך ליתן הגזילה בעצמו רק נותן הדמים ואפי' הגזלן בעצמו והנה נוכל לומר דרב סבר רשות יורש לאו כרשות לוקח וברא כרעא דאבוה והוה כמו אביה' בעצמו וא"כ כשעדיין לא אכלו אפי' לאחר יאוש מחייבין להחזיר הדמים כמו אביהם אבל כשאכלו פטורין מקרא דאשר גזל כעין שגזל כו' כדלקמן ודוק. ומה שכתבו עוד דרב מוקי בדבר המסוים כו' הנה אם שבדבר המסוים מחויבים להחזיר הגזילה בעצמה ולא הדמים יש לתמוה א"כ דמצינו דמגרעי גרעי היתומים יותר מאביהם הגזלן בעצמו דאם הי' חי עדיין לא הוה צריך להחזיר הגזילה בעצמה רק הדמים כיון דלאחר יאוש קמיירי ולרב קני יאוש לענין זה כדלעיל והם יצטרכו להחזיר הגזילה בעינ' דוק:
גם אפשר לדקדק בדבריהם דמנ"ל דרב סבר כר"ח אפי' באכלו דלמא באכלו פליג עליו רב והא דלקמן דף קט"ו דאמרינן דסבר כר"ח היינו בשעדיין לא אכלו וק"ל וי"ל:
עוד כתבו בא"ד ופליגי הני ברייתות אליבא דרב כו' הוצרכו לזה ולא קאמרו דפליגי אליבא דרב לענין זה אם מקבלים עדות שלא בפני בעל דין משום דאי בהא לחוד קמפלגי א"כ הוה קשה למה להו למפלגי בלאחר יאוש ודבר מסוים דוקא ה"ל למנקט פלוגתיי' בלפני יאוש ושאינו דבר מסוים וק"ל. גם אפשר לומר דמש"ה הוצרכו לכך דהואיל דהבנים קנאו הגזילה א"כ לא יסברו החכמים דמקבלים עדים שלא בפניהם הואיל דמן הדין אינן צריכים להחזיר וק"ל:
עוד ברש"י ד"ה תהוי תיובתא דרמב"ח כיון דלאחר יאוש אוקימנא נ"ל דכתב כך לתרץ הא דהקשה הש"ס מתחלה מסיפא דברייתא על ר"ח ואח"כ מרישא לכך כתב כיון כו' כלומר מתחלה לא רצה להקשות מרישא דאפשר לאוקמי לפני יאוש ודוק: