כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף קט.
ברש"י ד"ה ונמחלי' לנפשי' היכא דאין יורש אלא הוא וכולה שלו ע"כ. הנה אם בדקדוק כתב כן הי' נ"ל דמש"ה הוצרך לכך משום דמדייק במאי דהמקשה לא הקשה הא דונמחלי' לנפשי' כו' על מתני' כ"א אחר שאמר רב יוסף אפי' לארנקי של צדקה א"כ יש לומר הטעם דעל מתני' א"א להקשות ונמחלי' לנפשיה דדלמא באמת יכול למחול לנפש' והא דלא קאמר במתני' דמצי לימחול לנפשי' הוא משום דבמתני' בא לומר דטפי עדיף שיעשה השב' מעלי' ולהכי ה"ז משלם קרן וחומש לבניו וזה ודאי הוה המצוה מן המובחר ואם אינו רוצה היינו לעשות מצוה מן המובחר או שאין לו לוה כו' והשבה זאת ודאי אינה טובה כראשונה וא"ה אין להקשות נמחלי' לנפשי' דדלמא באמת כן רק זאת לא הוה השבה טובה ואחר דלא הוה השבה מעלי' א"כ ל"ל למתני' למתני דהלא אם אינו רוצה למעבד השבה מעלי' יש לי תיקון אחר שליה וב"ח באין ונפרעין ממנו. אבל על רב יוסף קשה לי' דאמר אפי' לארנקי של צדקה ומדקאמר אפילו ודאי קאי על שאין לו יורש אלא הוא וא"כ א"א למעבד התקנה דילוה וב"ח באין ונפרעין מהיורשים שהרי אין כאן יורשים וא"כ ע"כ מוכרח להוציא הגזילה מתחת ידו ומפסיד הכל כי אין לו תקנה אחרת כהיום ולכך כתב רש"י יתן לארנקי של צדקה ולא יעכבנו בידו וע"ז מקשה ונמחלי' לנפשי' ולמה יפסיד הכל אם אין לו יורש אלא הוא ודוק. אבל זה יש לדקדק במאי שכתב היכא דאין יורש אלא הוא דאינו כ"א בגר וכמו שכתב היש"ש ע"ע וא"כ לפי מה שפירשנו דקושי' המקשן אינו כ"א על זה שאין לו יורש דהיינו בגר א"כ קשה למה לא מוקי רבא לקמן נמי כר"י הגלילי ואי משום הא דרב יוסף נאמר דרב יוסף מיירי שהודה לאחר מיתת אב דהגר ולאחר מיתה מודה ר"י הגלילי דאינו יכול למחול כדלקמן. ואל תאמר א"כ אמאי קאמר דנותן לארנקי של צדקה ולא קאמר דניתן לכהן זהו משום דר"י מיירי בזמן הזה ועי' ביש"ש. עוד כתב היש"ש הא דאמר ר"ע אין לו תקנה עד שיוציא הגזילה מתחת ידו ולא קאמר דצריך ליתנו לכהן משום דזקפו עליו במלוה. לפי זה קשה לי טובא א"כ אמאי הוצרך ר' יוחנן למימר והאי דקתני זקפו עליו במלוה להודיעך כחו דר"ע ולמה לא אמר דמש"ה נקט זקפו עליו במלוה משום דבא ללמוד אם זקפו במלוה אינו צריך ליתנו לכהן רק יוציא מתחת ידו. והנה לפי דעת הרמב"ם דאמר אפי' לר"ע אם הודה בחיי הגר אין צריך ליתנו לכהן רק מוציא מתחת ידו אפי' לא זקפו עליו במלוה לפי זה לא קשה מידי ודאי והראב"ד השיג עליו וגם רבים תמהו עליו דא"כ אמאי קאמר לקמן מכלל דר"י הגלילי סבר כו' אלא גזל הגר כו' היכי משכחת לה הלא לפי מה שסבר הרמב"ם אליבא דר"ע ה"ל להקשות לר"ע נמי ונראה לי לומר דבאמת המקשן דלקמן קאי על ר"ע נמי והא דקאמר מכלל דר"ו כו' זהו משום דמן ר"י נשמע לר"ע דסבר אם הודה בחיי הגר אינו צריך ליתן לכהן אבל אי לאו דר"י ה"א דר"ע אינו מחלק בין הודה בחיי הגר ובין הודה לאחר מיתה והכי פירושו מכלל דר"י סבר כו' מדקאמר רבא הא והא ר"ע מוכח דר"י אית לי' לנפשי' אפי' מצי מחיל וא"כ ע"כ דר"ע סביר בהודה בחיי הגר לא הוה לכהן רק צריך להוציא מתחת ידו דאי לאו הכי אלא סביר דצריך ניתן לכהן א"כ הוה פלוגתא רחוקה בינו ובין ר"י וזה אין סברא בכל מקום ולכך קאמר שפיר מכלל דר"י כו' וא"כ לר"ע נמי אין צריך ליתן לכהן ואהכי קא קשי' לי' גזל הגר היכי משכחת לה בין לר"י בין לר"ע דוק. והנה הרמב"ם פירש דמתני' מיירי בשהגזלה בעין וא"כ יש לדקדק קצת מאי מקשה ממתני' דלעיל דלמא מתני' דלעיל מיירי בשאין הגזילה בעין ועיין לעיל דף ק"ה דיש שם תרי לשונוא אם מתני' מיירי בשהגזילה בעין או לא ובאמת הרמב"ם פוסק שם כא"ד דרב פפא דל"ש הגזילה קיימ' ול"ש אינה קיימת ודוק:
בתוס' ד"ה אלא אמר ר"ש כו' ורבא דמוקי לה כר"ע סבר דזקפו עליו במלוה אינו מועיל כלום לכ"ע אי לא מצי מחיל לנפשי' כו' הלכך כו' ודאי דכתבו כך דלא תקשה נמי לרבא דלוקי מתני' ככ"ע. והנה יש לדקדק קצת לעיל דף ק"ד בתוס' ד"ה אמר רבא כו' דמסופקי' שם אי רבא מוקי מתני' כר"ע נמי או כר"ש בלחודי' ולא כר"ע הלא ע"כ רבא מוקי מתני' כר"ע בכאן וי"ל: