כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף פו:
בגמ' ת"ר ביישו כו' אמר מר כו' ערום בר בושת הוא כו' הא דהקשה על הברייתא ולא על מתני' משום דבמתניתין איכא למימר דאיירי בערום שבבית המרחץ ושם בוודאי איכא בושת אף לערומי' ודלא כסמ"ע שהבין לפי דברי רש"י שאין בושת בבית המרחץ אף בסטרו ע"ע אבל כאן בברייתא ע"כ צ"ל דלא איירי שהוא ערום בבית המרחץ דא"כ ל"ל לשנות פעמים ביישו בבית המרחץ. ולא תקשה מ"מ מאי מקשה עוד בית המרחץ בר בושת הוא הלא אמרנו שבר בושת הוא בסטרו כו' די"ל מאחר שתירץ לו דאת' דקא כרכינ' למאני' וא"כ איירי הבריי' שביישו בערמימו' ולא בסטרו ורקקו דסיפא איירי ודאי דומי' דרישא לכך הקשה ב"ה בר בושת הוא ודוק. ובזה אין כאן מקום לקושי' התוס' בד"ה ערו' כו':
בתוס' ד"ה ערום כו' והא דקתני בברייתא נמי ביישו בב"ה חייב אביישו ערום נמי קאי שהערימו כשהוא לבוש כו' פי' משום דהוקשה להם דא"כ דלשון הברייתא דקתני ביישו כו' משמע לי' לדייק שמביישו במה שמגלהו כו' א"כ ביישו בבית המרחץ נדייק נמי שמביישו בדבר בית המרחץ גופה וזה א"א ע"כ אמרי אביישו ערום נמי קאי כו' וק"ל. גם זה דלא כמהרש"א ע"ע:
בתוס' ד"ה ביישו ישן ומת כו' ויש ספרי' שכתוב בהן והאמר רב ששת ביישו ישן חייב ול"ג ומת ולא נהירא כו' ועוד מקמ"ל כו' מתני' הוא כו' ודאי שם לא קשה להו על הגירס' דהי' אפשר לומר דקושי' הב' הי' תירוץ על הראשונה דלכך הקשה מר"ש מדאמר ביישו ישן חיי' מקמ"ל מתניתין היא אלא ע"כ דבא לומר אפי' מת חייב אבל כאן אם תאמר כך א"כ קשה דלא מייתי הכא מילתא דר"ש וק"ל. עוד שם אך קשה דבמסקנא דהכא משמע דביישו ישן ומת פטור דמסיק דמשום כיסופא דידי' הוא מדאמרינן קטן פעמים יש לו כו' הא דמיכלמו לי' ולא מיכלם ואי משום בושת משפחה אפי' מיכלמו לי' ולא מיכלם יהי' למשפחתו בושת. אבל לי נראה דלית כאן הוכחה כולי האי דלעולם אימא לך משום בושת משפחה מאי אמרת א"כ אפי' מיכלמו לי' ולא מיכלם זה אינו דאי מיכלמו לי' ולא מיכלם גם למשפחתו לא הוה כיסופא דלעולם לית להו כיסופא אלא כשמביישים לאדם ממשפחתם ומיכלם אבל כשאינו מיכלם הוא עצמו גם להם אין בושת כדקאמר הש"ס בשוטה ודוק:
בתוס' ד"ה סומא אין לו בושת כו' וכן משמע מתוך פ"ה דפי' דדייק מתני' דלא כר"י מדלא קתני סומא שבייש פטור כו' משמע דלא מצי דייק מדקתני המבייש את הסומא חייב כו'. ולי אפשר לומר דלא מוכח כ"כ מדברי רש"י דלעולם אימא לך דרש"י סובר דר"י פוטר אף המבייש את הסומא והא דלא דייק מרישא דמתני' המבייש את הסומא כו' משום דהי' אפשר לבע"ד לחלוק ולומר דאף ר"י מודה המבייש את הסומא חייב לכך מדייק מסיפא ושם מוכח ודאי דמתני' דלא כר"י דוק. אבל קשה לי על הש"ס לפירוש התוס' דלעולם אימא לך מתני' כר"י והא דלא קאמר סומא שבייש פטור משום דסבר דפטור מכל הדינים אפי' מנזק כו' כדסבר ר"י ואי הוה קאמר סומא שבייש פטור ה"א אבל בשארי דברים חיי' כמו דאמרינן ישן שבייש פטור חבל בנזק חייב דוק:
בתוס' ד"ה מה להלן סימא כו' וי"ל דכיון דעיניך עיניך גומ' כו' סברא הוא דלענין דבר התלוי בראיי' הג"ש. והנה לכאורה דבריהם ז"ל תמוהים דא"כ כל מקום דאיכא ג"ש נימא הכי דלא ניתנה הג"ש רק לאותה מלה דג"ש ובאמת זה אינו דאין ג"ש למחצה אבל נ"ל דהכא שאני דאם התירה היתה רוצה בג"ש ללמד לנו על הכל אפי' על דבר שאינו תלוי בראיי' ה"ל לשתוק מעיניך ולא ה"ל למימר רק לא תחום בשניהם והוה די בכך ומדכתב נמי עיניך ש"מ דבאה להורות לנו דלא נתנה הג"ש רק בדבר התלוי בראי' וק"ל: בד"ה ואין מיעוט כו' תימא לא לכתוב שום מיעוט כו' והנה נ"ל תירוץ על קושיתם דר"מ סבר נמי בבלי דעת פרט למתכוין רק דסבר דסומא מתמעט נמי מיני' ולא כדכתבו תו' במכות דר"מ דרש פרט למתכוין מבשגגה ומ"מ סבר דהוה מיעוט אחר מיעוט מטעם דבלי ראות הוא מיותר דלא לכתוב רק בבלי דעת והוה ממועט מתכוין וגם סומא ומדכתב נמי בלי ראות ש"מ דהוה מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות ור"י סבר דבבלי דעת לא אתיא רק למעוטי מתכוין וא"כ קושיתם ליתא דלר"מ הוצרך לכתוב בבלי דעת למעוטי מתכוין ואי לא כתוב בלי ראות הוה ממעטינן נמי מבלי דעת הסומא לכך הוצרך לכתוב בלי ראות דהוה מיעוט אחר מיעוט כו' דוק:
עוד נראה לתרץ קושיתם בדרך אחר דיש מפורשים ואומרים דגם ר"מ סבר דסומא פטור מבושת ואית לי' הג"ש דלעיניך מדלא פליג גם לעיל על הבושת א"כ לא קשה מידי דאי לא הוה כתוב תרי מיעוטי ה"א דפטור מגלות דהלא מצינו שפטור מבושת וא"כ ליתא בכל המשפטים וכתיב ושפטו העדה כו' וה"א מאן דאיתא בכל המשפטים איתא בגואל הדם ומאן דליתא בכל המשפטים כו' וסומא ליתא בכל המשפטים דהלא הוא פטור מבושת וא"כ ליתא נמי בגואל הדם לכך כתבה התורה תרי מיעוטי דהוה מיעוט אחר מיעוט דוק: