כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף עט.
ברש"י ד"ה תקנו משיכה בשומרי' שלא יתחייב כו' עד שימשוך. פי' ולא תימא אפי' קודם משיכה אם קבל עליו השמירה וק"ל: שם בד"ה מאי לאו הי' מושכו שומר ומת חייב גנב במשיכת שומר. הא דהביא רש"י סיפא דמתניתין ובגמרא הביא הרישא משום דאי מרישא לחוד ה"א הא דפטור משום דאינו חייב באמירתו לשומר דאין שליח לדבר עבירה אבל השתא דראינו דחייב הגנב בסיפא על אמירתו מוכח דהטעם דאינו חייב ברישא משום דלא משך וק"ל:
בתוס' ד"ה או שהוציאו מרשות בעלים כו' פליגי רב אחא ורבינא חד אמר שהוציאו לסמטא אבל לר"ה לא קני כו' ואידך אמר אפי' הוציאו לר"ה קנה כו' ובזה מתורץ הא דנקטה מתניתין הוציאו והגביה אלא דנקט תרוויי' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' למר נקט תרווייהו לומר הוציאו דומי' דהגבי' ולמר לומר אפי' הוציאו לר"ה וק"ל:
בד"ה תיקנו משיכה בשומרי' כו' ועוד קאמר התם ופליגא אדר' אמי כו' משמע דסבר דקנה מדאורייתא כו' ק"ק לפי זה על הפשטן דרצה לפשוט בעי' דאמימר דלמא אמימר ודאי ידע דשומר קונה במשיכה דלא יוכל המשאיל לחזור רק מבעי' לי' אי הוה מדאורייתא או מדרבנן לכך בעי תקנו משיכה כו' או לא תקנו משיכה אלא דהוה מדאורייתא ויש ליישב דא"כ ה"ל לפרש ולא לסתום: