כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף סח:
בגמ' ודילמא אע"ג דלא אייאש אמרי לא ס"ד דומי' דטביחה כו' המדקדקים מדייקי הלא כבר אמר רב ששת לעיל דילפינן מכירה מטביחה ומאי האי דחוזר ומקשה ודלמא כו' וגם אמר המתרץ לא ס"ד ומפליג בלישני' ונראה לדקדק עוד בדברי ר"א שאמר שהרי אמרה תורה טבח ומכר משלם ד' וה' כו' הנה בטביחה ודאי דסבר ר"א דחייב אף לפני יאוש דכבר אהני מעשיו אם מפני דקני' בשנוי אם שמחסרה מן הבעלים כדכתבו תוס' לעיל וגם לאי מילף הוא לטביחה דתהי' דוקא לאחר יאוש וק"ל וא"כ שפיר קא פריך ודלמא לפני יאוש דלפי דבריך דנקטת טבח נמי מנא לך הא דלא מחייב בטביחה כ"א לאחר יאוש ומשני לא ס"ד דומי' כו' כלומר לא תימא דנקט טבח לומר שאף בטביחה אינו חייב כ"א לאחר יאוש אלא לכך נקט טבח להורות הילפות' דמה טעם אמינא דאינו חייב במכירה כ"א לאחר יאוש משום דאמרה תורה טבח ומכר דנילף מכירה מטביחה ודוק:
עוד בגמרא א"ל הכא ב"ע כגון שהקדישו הבעלים ביד גנב כו' ק"ק הלא במשנה ראשונה דאמרה גנב וטבח ומכר ואח"כ הקדיש א"א שהקדישו הבעלים ביד גנב שהרי הגנב קנאה בשנוי שהרי טבחה וא"כ לא תהוי הקדישו שבמשנה ראשונה דומי' להקדישו שבמשנ' אחרונה. ואפשר לומר דהקדישו שבמשנה ראשונה מיירי לרש"ל נמי שהקדישו הבעלים ומיהו אינו קדוש אם הוא לאחר הטביחה ומ"מ קאמר שפיר הקדישו שהיו רוצים להקדיש אבל א"כ קשה מאי מקשה הש"ס ומי קדוש כו' אם לא דנאמר דקסמך על הא דתני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת כדהביאו תוס' לעיל בד"ה אמר עולא כו' משמע ודאי דקדוש וק"ל:
עוד בגמרא ומי קדוש והאר"י גזל כו' הא דמקשי מדר"י אר"ל משום דקשה אר"י גופי' דבסמוך הקשה אר"ל אילימא לפני יאוש ומי קדוש כו' מה ביתו שלו כו' והכא דמשני לי' ר"ל כגון שהקדישו בעלים ביד גנב שתיק לי' כאלו מודה שאדם יכול להקדיש מה שביד חבירו לכך קאמר והא אר"י כו' וגם זאת ילפינן מביתו ברשותו כו' כדאיתא לקמן וא"כ למה שתק לי' כאלו הודה לי' והלא גם כאן יכול להקשות מקרא דלעיל. ומשני הוא דאמר כצנועים כו' ואף דסבר דילפינן מביתו שצריך להיות שלו לא ילפינן מני' שצריך להיות ברשותו לכך לא הקשה לי' דשמא סבר כצנועים וק"ל: בתוס' ד"ה מה טביחה לאלתר כו' וקיימא לן כאביי דלא הוי יאוש. אין להקשות מאי קשי' להו אר"א דלמא ר"א לית לי' דאביי מ"מ קשה להו אלישנא דלא ס"ד דקאמר הש"ס דמשמע דא"א בענין אחר הלא אליבא דאביי דסבירא לן כוותי' ליתא וק"ל:
בד"ה גניבה בנפש תוכיח וא"ת כו' וי"ל דהכא נמי לא איתקש לטביחה אלא בלא היקישה יליף לה מטביחה כו' אין להקשות מנ"ל לר"י דלא יליף ר"א מהיקיש' או למה לא משני הש"ס אליבי' דיליף לי' מהיקיש' דהלא ודאי אתקש טביחה למכירה כדלקמן מה מכירה ע"י אחר כו' די"ל דא"כ אין היקש למחצה ואף אנו נאמר מה מכירה לאחר יאוש דוקא אף טביחה לאחר יאוש דווקא וזה אינו דהלא אף קודם יאוש אהני מעשי' בטביחה וגם מוכח מדר"א גופי' דחייב אטביחה אף קודם יאוש ודוק:
בתוס' ד"ה הוא דאמר כצנועים כו' עד ומיהו דבר תימא דהיכי מדמי הקדש כלל לחילול כו' עי' בתוס' קידושין דשם מתרצי' התימא הזה ואכתוב עוד מזה לקמן בתוס' ד"ה והצנועים מניחים את המעות כו' ע"ע:
עוד בגמ' כגון שהקדישו בעלים ביד גנב כו' קשה לי לפי מאי דמשני לעיל לרבה דסבר יאוש קינה דגזל קרבן דחברי' ופירש"י דאינו עולה לרצון אפי' לבעלים הראשונים וא"כ אף כאן אינו מרוצה לבעלים הראשונים דהוי נמי גזל קרבן דחברי' וא"כ היאך תני עלה כה"ג בחוץ ענוש כרת הרי אינו ראוי לפתח אוהל מועד ועי' לעיל בתוס' ד"ה אמר עילא אם לא שנאמר דהא דקאמר כה"ג בחוץ ענוש כרת קאי אבעלים אם הבעלים הקריבוה בחוץ ודוחק. והנה עוד י"ל למה לי' לר"ל לדחויי ולומר שהקדישו בעלים ביד גנב לימא דאיירי שהגנב הקדישו אחר יאוש מאי אמרת טעמא דהקדיש כו' דלמא הא גופא קמ"ל דאינו חייב על מה שהקדישו ולא תאמר מה לי מכר להדיוט מה לי מכר לשמי' דהלא איירי אחר יאוש ואינו חייב לר"ל דשלו הוא מכר מאי אמרת מאי ארי' דנקט הקדישי לאחר יאוש הוה לי' למנקט מכר אחר יאוש זה אינו דאתי' לאשמעינן אגב דאינו חייב אם טבח איש אחר לאחר שהקדישו זה הגנב משום וגונב מבית האיש כו' ותרתי קאתי לאשמעינן חדא דאינו חייב אם מכר לאחר יאוש דשלו הוא מכר וגם שמעינן דאינו חייב אם טבח דהקדש ולא תאמר הלא כבר אמרינן לקמן דלא אמרינן מה לי מכר להדיוט כו' משום דבהדיוט מעיקרא תורא דראובן כו' גם זה אינו דדוקא בקדשי מזבח אמרינן הכי ולא בקדשי בדק הבית כדאיתא לקמן דף ע"ו בתוס' ד"ה והשתא תורא דראובן כו' וא"כ לימא ר"ל דמתני' איירי בקדשי בדק הבית ודוק. גם שם כתבו תוס' דכולה סוגי' אזלא לר"י ולא כר"ל ע"ע:
עוד קשה לי על ר"א דאמר לעיל דאינו חייב במכר כ"א לאחר יאוש והנה בהקדש אינו שייך יאוש וא"כ בהקדיש ואח"כ טבח ומכר דפטור מטעם וגונב מבית האיש ולא מבית ההקדש ל"ל קרא הלא פטור בלאו האי טעמא מטעם דמכר לפני יאוש דבקב"ה אינו שייך יאוש ודוק כי תמי' לי טובא וא"ל דקרא אתי' לטבח דהקדש מ"מ על מתני' קשה למה נקט מכר בהקדש הלא בהדיוט כה"ג נמי פטור: