כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף סו:
בגמ' ואי ס"ד יאוש קני כ' אין להקשות מ"מ מנ"ל דאפי' מדרבנן אינו קונה דלמא קונה מדרבנן מפני תקנת השבים רק כאן א"א לומר דנקני מפני תקנת השבים דאין זה תקנתו אלא קלקלתו אפשר לומר דזהו מה שתירץ האי זה מתייאש כו' וק"ל. גם אפשר לומר מ"מ פריך שפיר לרבה דמסופק אי הוה דאורייתא או דרבנן הלא מ"מ נפשוט מכאן דלא הוי דאורייתא וק"ל: עוד בגמרא ה"ד אילימא כו' ל"ל קרא פשיטא כו' ק"ק דלמא דבא למעט בגנב טלה ונעשה אל דלא קני ודלא כר' אילעא לעיל ויש ליישב ודוק. גם ק"ק דלמא לאחר יאוש ובגזלן אפי' ידעינן דאייאש לא קני כדאמר רבה בהגוזל בתרא דף קי"ד ואתי' כרבנן דר"ש ולכך קאמר קרבנו ולא הגזול ולא קאמר הגנוב ודוק. הא דלא הקשה אביי המתני' דעורות על הברייתא דקרבנו אהדדי אפשר לומר דהוי ניחא לי' לומר דברייתא דקרבנו ולא הגוזל איירי מדאורייתא לא קני יאוש ומתני' דעורות דמשמע דקני יאוש הוי מדרבנן אבל מקרבנו כו' פריך שפיר על רבה דאיבעי' לי' אי קני מדאורייתא הלא משם מוכח דאינו מדאורי' וממתני' דעורות פריך שפיר על נ"י דמשם מוכח מ"מ דלכל הפחות קני יאוש מדרבנן וק"ל:
ברש"י ד"ה מי איכא למאן דאמר חד מהני אמוראי כו' בא לתרץ מה דקאמרו תוס' נמי בד"ה מי איכא למ"ד כו' ולא בעי לאוקמא כו' וק"ל אבל בעיני יפלא דבר מן דין א"א נומר דאתי' למ"ד דסביר שנוי חוזר לברייתו לא קני דכאן הוי נמי יאוש עמו או לכל הפחות שנוי השם וק"ל:
בתוס' ד"ה אילימא לפני יאוש כו' דאפי' קדשינהו אינו קדוש כו' באים לתרץ דלא תקשה דלמא לעולם לפני יאוש וקרא קמ"ל דאפי' תימא דהוי שנוי רשות לאחר שהקדיש או שנוי השם דמעיקרא חולק ועתה הקדש מכל זה אינו מרצה לכך כתבו דאינו קדוש וא"כ אין כאן שנוי רשות או שנוי השם וק"ל: בד"ה ש"מ דיאוש לא קני דאי קני כו' אזלי לשטתן מה דכתבו בד"ה אמר עולא לקמן עיין שם ומה דכתבו נמי ומ"מ קדוש הוא כו' מתורץ נמי דלא הקשה אביי בריי' הלזו על בריי' דלקמן והגנב והגזלן הקדשן הקדש כו' וק"ל:
בד"ה דגזל משכב דחברי' כו' ועוד קשה לרשב"ם דבטהרות פי' גבי גנבים כו' אין זה קושי' כ"כ על רש"י דבפי' כתב הרמב"ם בהלכות טומאת כלים דהא דאין מטמא משכב ומושב שאינו שלו דווקא בדלא נגע בו עיין עליו ודוק. גם מה שהקשו עוד על רש"י ממאי דהתם מייתי עלה פלוגתא דר"ש ורבנן כו' אינו כדאי לדחות מפני כן פירש"י דהלא אפשר לומר דתלי' זה בזה דלרבנן דסבירא להו של גזלן אין מחשבה מטמאה מטעם דאינו מייאש א"כ ממעטינן גזלן מבמשכבו דחי' זה משכבו ובגנב דמחשבתו מטמאה מטעם דמייאש מרי' מני' א"כ גם כאן מרבינן גנב מתיבת טמא דמטמא משכב דחברי' מטעם דאייאש מרי' מני' והוה שפיר משכבו ולר"ש הוי להיפוך וק"ל אם לא שנאמר דסבירא להו לפי פירש"י דהוי גזירת הכתוב חין חילוק בין קודם ובין לאחר יאוש אבל בעיני אינו מוכרח ודוק. גם קשה לי לפי אותה הברוי' שהביאו מדתני עלה פלוגתא דר"ש ורבנן קשה לרבה דמשם מוכח דיאוש קונה מדאורייתא ומאי קמבעי' לי' וא"ל דאיירי נמי בקיצען אבל אביי דלא ידע בכל זה אמאי לא הקשה מברייתא זו על ר' יוסף ורבה ודוק: בתוס' ד"ה דגזל קרבן דחברי' תימא ל"ל כו' וא"ל שבא הכתוב לפסול הקרבן זה אמרינן לקמן כו' יחזרו קרן לבעלים ודאי דלכאורה הוי תיובתא גדולה לרש"י אבל לי אפשר לומר דכאן איירי בהקריב שלא לשם בעלים ולקמן איירי בהקריב לשם בעלים ואם תאמר בהקריב שלא לשם בענים לא צריך קרא דהוי שנוי בעלים זה אינו דדוקא אם הוא חייב חטאת כמוהו אבל אם אינו חייב חטאת כמוהו הוי כשר שלא לשם בעלים דמינה פוסל כו' כדאי' בזבחים עי' שם ולכך הוצרך למעט מקרבנו ולא הגזול דבגזול פסול כה"ג ודוק:
בד"ה כל שאין בו חסרון מלאכה כו' וא"ת בלאו ההוא דעצבא כו' פי' דמדקאמר כל שאין בו חסרון מלאכה משמע ודאי דאיירי בדלא קיצען דאי בקיצען הלא הוי בו נמי חסרון מלאכה ואין מחשבה לחודי' מטמאה אם לא בדקצע' ודוק:
בד"ה שנוי השם כשנוי מעשה דמי כו' דשנוי מעשה לחודי' קני כדמוכח לעיל כו' ודאי יש להוכיח כן ממתניתין דלא הספיק ליתן עד שצבעו דשם הוי שנוי מעשה לחוד אבל קשה לי מנא להו לתוס' לעיל בד"ה הן ולא שנויהם דרבה סבר אפי' שנוי החוזר לברייתו קני מדהביא עוד קרא אשר גזל וגם לעיל בתוס' ד"ה מי איכא למ"ד כו' הביאו דלמא בשנוי החוזר אינו סובר דקונה והא דהביא עוד קרא לקרא דאלו מדבית הלל ה"א דוקא שנוי מעשה עם שנוי השם כחטים ונעשה סולת כו' אבל שנוי מעשה לחוד אינו קונה לכך הביא עוד קרא לקרא ללמד דאפי שנוי מעשה לחוד קני ולכך הביא רבה מלא הספיק ליתן כו' ולא הספיק לו ממתני' דהגוזל עצים לחוד דה"א דווקא שם דהוי שנוי מעשה ושנוי השם ודוק:
עוד יש לדקדק בתוס' ד"ה דגזל קרבן כו' ואין לומר שבא לפסול הקרבן כו' דהא אמרינן לקמן כו' אי משום הא לא ארי' דדלמא התם איירי קודם יאוש וכאן איירי לאחר יאוש וק"ל: