כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף סא.
ברש"י ה"ג קראי ל"ל ולא גרסינן תרי ע"כ משום דרש"י סבר דמלת ויצילה א"א לפרש על האבעי' דטמון באש לכך מפרש דתרי קראי ל"ל אבל בתוס' ד"ה ה"ג אלא למ"ד טמון באש תרתי קראי ל"ל כו' מפרשי' שפיר דמלת ויצילה שייך גם בטמון דהא דכתיב ויצילה לר"י הצילה כו': עוד שם דלמאן דאמר לאחלופי אע"פ שאם לא היו עדשים צריכים לישאל אם מותר ליטול שעורים ע"מ לשלם דמי' מ"מ הזכיר עדשים כו' בזה מתורץ דלפי דבריהם דחד קרא אצטריך לטמון א"כ לפי תירוץ הש"ס טמון וחדא מהנך קמבעי לי' הלא להאבעי' אחלופי צריכנא תרי קראי אבל מאי דקאמרו אע"פ שאם לא היו עדשים היו צריכים לישאל אם מותר ליטול שעורים ע"מ לשלם דמי' א"ש דלמ"ד דסבר טמון באש קמבעי' לי' סביר באמת דהאבעי' כך הי' וק"ל:
בד"ה מאי ולא אבה דוד לשתותם כו' ומכאן ק' לפי' הקונט' כו' דלפי' הוה לי' למימר כו' היינו שלא רצה להפטר מחמת שהוא מלך רבים תמהו כאן הרי אף לפי' התוס' ק' מנא לי' למקשה להקשות דדלמא המעשה הי' כפירוש רש"י דהיינו שמעשה בא לפניו ששרפו כבר ולי לא קשה מידי דהרי לפי פירוש התוס' דמלת ויצילה קאי גם על טמון ודלא כרש"י א"כ ע"כ ליכא למימר דכבר נעשה המעשה דא"כ מאי ויצילה הלא כבר נעשה המעשה לאפוקי רש"י סובר דמלת ויצילה לא קאי על מעשה דטמון וא"כ אפשר לומר דכבר נעשה מעשה ודוק:
בגמ' תני' כותי' דרב בד"א כו' עברה נהר או שלולית אוי"ז ברענג"ר יש לתרץ דאי לאו דהוה מייתי להא דעבר' נהר כו' ה"א אי מהא לא תסייעי' לרב דהרי איירי ברוחב ולא בגובה מדאמר מאה מיל כדכתבו התוס' וגם מוכח לכאורה מדשבק גובה ונקט רוחב והרי במתני' תנא גדר קודם דרך הרבים אלא ודאי דבא להראות דברוחב אמרינן דוקא האי בד"א לכך הביא עברה נהר או שלולית כו' פטור אחר האי בד"א לומר דאינם בכלל זה אלא אף בנכפפת פטור מטעם דאית בהו מיא או טעם אחר וא"כ אימא לך דבגובה נמי אמרינן האי בד"א והא דנקט מילתי' ברוחב למעט נהר או שלולי' אבל אי הוה נקט בגובה ה"א לעולם נהר או שלולית המים נמי בכלל זה והא דלא קאמר האי בד"א אחר נהר כו' משום דבגובה איירי ולא ברוחב ודוק: עוד בגמרא או נהר רב אמר נהר ממש ושמואל אמר אריתא דדלאי מ"ד נהר ממש כו' ומ"ד אריתא כו' נראה לומר דרב ושמואל לא קמפלגי בדין דאף רב סבר אריתא דדלאי כיון דאית בהו מיא אע"ג שאינו רחב כנהר פטור ושמואל סבר דאף נהר אע"ג דלית בה מיא כיון דרחב ח' אמות פטור ולא קמפלגי אלא על לשנא דמתני' אי איירי בנהר ממש או באריתא כו' ולכך לא קאמר' הש"ס כמו שאמרה בסמוך מ"ד מקום כו' כ"ש אמת המים ומ"ד אמת המים אבל מקום כו' לא מפסקי כו':
ברש"י ד"ה ואפי' בשדה קוצים כו' שקיפצת לשם האור מעל לגדר כו' כצ"ל נ"ל וכן הוא בתוס' ד"ה עברה גדר שהוא גבוה ד' אמות כו' דמוכח דהקוצים המה בשדה שמעבר לגדר שקיפצת לשם האור ודוק:
בתוס' ד"ה לא שנו אלא בקולחת כו' אע"ג דבברייתא כו' דברוחב איירי ולא בגובה כדקתני ועצים מצוים לה מ"מ שפיר קאמר ת"כ דברייתא מוקי למתני' בקולחת. מזה מתורץ נמי דלכאורה הוה קשה על ת"כ דלמא שאני התם דעצים מצויים לה וק"ל:
בד"ה דרך הרבים מאן תנא ר"א הוא אמתני' קאי והוה סתם ואח"כ מחלוקת באים לומר דלא תימא דהוה ר"א דברייתא כדגרסי קצת דתני' אבל ר"א דמתני' וגרסינן דתנן סביר דבט"ז אמות חייב והכי פי' דמתני' עד כמה תעבור הדליקה ויהא חייב עדיין וקאמר ר"א דבט"ז אמות חייב עד שתעבור יותר מט"ז אמות אבל אי אמרי' הכי הוה קשה להו מאי האי דרבי סתם במתני' דבט"ז אמות פטור ואח"כ הביא פלוגתא ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת דהלא אין גם אחד דסבר שיעורא דסתם ואין זה אורחא דסתם ואח"כ מחלוקת לכך קאמרו דהוא ר"א דמתני' וסבור דבט"ז אמות פטור והוה שפיר סתם ואח"כ מחלוקת וק"ל:
בתוס' ד"ה אלו מפסיקין לפיאה כו' ומפרש בירושלמי דמשום סיפא אצטריך כו' כסגנון זה נצטרך לתרץ גם בכאן דקתני נהר או שלולית שהם רחבים ח' אמות פטור ולרב דאמר נהר ממש אע"ג דלית בה מיא א"כ הוה לכאורה ק' לימא נהר דפטור ומכ"ש שלולית אלא ע"כ דאף כאן נאמר אי הוה קאמר נהר בלחודי' ה"א נהר צריך ח' אמות אבל שלולית אפי' פחות מח' אמות ואי הוי נקט שלולית לחודי' ה"א שלולית הוא דסגי בח' אמות אבל נהר בעי טפי וק"ל:
בד"ה שמחלקת שלל לאגפי' כשגדלה האמה מתמלאה מים בורות כו' דעל פירש רש"י שפירש ושמשקים אותן ממנה קשה להו הלא היא אינה מחלקת דאנן הוא דמשקי לכך פירשו כשגדלה כו' דהיא מחלקת וק"ל: